'ולא היה צריך לעשות שם אלא עשר שנים, ולמה הוסיפו לו שם ב' שנים. אמר הקב"ה: אתה השלכת בטחוני ובטחת בשר המשקים, ואמרת לו שתי זכירות: "כי אם זכרתני" "והזכרתני", תשתכח ב' שנים בבית הסהר. לכך כתיב "ויהי מקץ שנתים ימים" ב' שנים ליציאת שר המשקים מבית הסהר' (תנחומא "וישב" סימן ט). מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א (ב'התורה לדורנו - בראשית ב' [מעשי אבות ב]) מסביר מדוע יוסף מואשם בכך שפעל לשחרורו מבית הסוהר ע"י שר המשקים (שזה משום לא הזכיר את שם ה') ומדוע היה צריך להיות שם רק עשר שנים ולא שתים עשרה (כי היה שם כדי ללמוד נימוסי מלכות, ולכן ברגע שיצאו שר המשקים והאופים גמר בכך את לימודו שם. גם השנתיים הנוספות שנענש היו לצורך חינוכי, כדי ללמדו להדגיש את שם ה', כמו שהדגיש כשנפגש עם פרעה). גם בבראשית רבה (פרשה פט אות ג) מובאת דרשה זו (בשינוי), ומובא שם בנוסף: '… ולמה ניתוסף לו ב' שנים? כדי שיחלום פרעה ויתגדל ע"י החלום שנאמר "ויהי מקץ שנתים ימים”'. לכאורה זה לא כמו תחילת הדרשה, שאומר שהיה זה עונש ליוסף (שבתחילת הדרשה הזו מובא 'ע"י שאמר לשר המשקים "זכרתני" "והזכרתני" ניתוסף לו שתי שנים'), אלא זו זכות, שהיה זה כדי שיעלה למלכות, שבלעדי זה, אם היה יוצא קודם לא היה עולה למלכות (לפני זה נאמר 'ד”א', שזו דרשה אחרת). גם נאמר בב"ר: 'דבר אחר "קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ"- זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה באפילה בבית האסורים, כיון שהגיע הקץ חלם פרעה חלום' (שם,א) משמע שמראש היה צריך להיות שם גם את השנתיים האלו. אלא שנראה לומר ע"פ דברי הגרח"ד שליט"א שבאמת מצד הזמן שנקבע מראש היה צריך להיות עשר שנים, ואז פרעה היה צריך לחלום. אלא שיוסף כיון שלא הזכיר את שם ה', אז גם לפרעה לא היה מזכיר את שם ה', וממילא לא היה ראוי שיעמוד אז לפני פרעה ויהפך למשנה למלך, שזה קשור שהפצת שם ה' על ידו. לכן אילו היה יוצא שנתים קודם, ע"י ששר המשקים היה מערב את פרעה לשחרורו, לא היה נהפך למשנה לפרעה. לכן ניתווספו לו שנתיים שרק אחריהם פרעה יחלום, ויוסף יזכיר את שם ה' ויתגדל. ומה שנאמר קץ שם לחושך, שמשמע שמראש כך נקבע, הכוונה שניתן לו זמנים ע"פ ההקשר ללימודו-חינוכו, ולכן התווסף לו שנתיים, שכך נקבע שיהיה הקץ שלו (עם תוספת שנתיים) ואז מיד פרעה חלם, ולא עוכב עוד, כי מראש ניתן כך הקץ לחושך וההארה לו - לההפך למשנה למלך. נראה לומר, שלכאורה מדוע דווקא עשר שנים היה ראוי להיות בכלא? וכן קיבל עוד שנתיים כעונש (הרי יכול היה גם להחשב כדבר אחד, שאמר שיזכרהו, בלי ליכנס לפרוט של הכפל לשון)? נראה שהעשר שנים לא היו במקרה, אלא שיוסף היה מביא דיבת אחיו ליעקב, והם היו עשרה, לכן נענש שיהיה בכלא עשר שנים. לכן מה שנכנס לכלא היה על שלא הסכים לשכב עם אשת פוטיפר, שלכן פעלה להכניסו לכלא ולנסות לשכנעו שבכ"ז יהיה איתה, כמו שמביא התנחומא באריכות לפני הדרשה הזו של השנים בכלא. ומובא: 'ותתפשהו בבגדו ועלה עמה למטה ובקש עצמו ולא מצא, שראה דמות דיוקנו של אביו, והפיל עצמו בקרקע ונעץ עשר אצבעותיו בקרקע. למה? "מידי אביר יעקב”, מיד "וינס ויצא החוצה"' וכו' (תנחומא שם). בפס' הזה "אביר יעקב" מובא קשר ליעקב ובניו (ראה בראשית מט,כד. ברש"י), כך שנראה שרמזו שביד יש עשר אצבעות, וגם רומז לאחיו. זה יותר מובן ע"פ הדרשה שיעקב שכנעו שלא לחטוא ע"י שאמר לו שלא יהיה רשום באבני האפוד כשאר בנ”י (סוטה לו,ב), כך שמרומז אי חטאו בקשר לאחיו. ממילא כל ההקשר של בית הסוהר ואשת פוטיפר קשור גם בקשר לאחיו. כך שנראה שזהו שנענש עשר שנים על שדיבר עליהם לאביו. אולי לכן עונשו היה להיות בבור, כעין כנגד מה שאחיו השליכוהו לבור לפני שמכרוהו, שבזה מתבטא הדימוי של היותו בכלא במצרים (שהגיע למצרים בעקבות מכירתו), כעונש על חטאו כלפי אחיו, כמו שמתגלה בדימוי להשלכתו לבור אצל אחיו. וכיון שחטא בכך שסמך על שר המשקים, אז גם נענש על שסיפר את שתי חלומותיו, שבזה הכעיס יותר את אחיו, לכן עכשיו שסמך על קשר למלכות, חיבר את עונשו עם חלומותיו שקשורים למלכות (שחלם שהוא מלך), ולכן נענש בעוד שנתיים כדבריו. עד שהגיע הקץ, הגיע הזמן למלכותו, ולכן אז מיד פרעה חלם בדומה ליוסף שתי חלומות. אולי זהו שמיד מובא בתנחומא דרשת ריב"ל שה' מכה ומרפא באותו דבר, שכאן זהו החלומות (של יוסף ושל פרעה), שאולי זה רומז למה שאמרנו. יוצא שהקץ נקבע מראש ע"פ העונש על מעשיו, וזה כולל הקשר למעשיו במצרים, שעל פיהם יצא לאחר עשר שנים, או עם תוספת של שנתיים (מעין גאולה בעתה ואחישנה). אולי "קץ שם לחושך" זה שיעלה לגדולה, שלא ישאר בחושך של העבדות (גם שלא בכלא), אבל בכלא זה עשר או שתיים עשרה שנה, וכיון שהגיע הזמן לעלות לגדולה (קץ החושך) מיד יצא מהכלא לגדולה.