רבי שלום כל ימי חייו שינן משניות בעל פה, בשבת ביום חול, בין דרשה לדרשה, היה בקי בשישה סדרי משנה ממש ישר והפוך, כמו אשרי יושבי ביתך. בשנה האחרונה לחייו, (הוא נפטר בכ"ב כסליו תשנ"ח לפני עשרים שנה) כבר עבר שבע אירועים מוחיים, כבר היה בכסא גלגלים ושהה אצל בתו בבני ברק, הייתי מתחיל משנה, כל משנה מסדר נשים נזיקין זרעים קדשים טהרות, וכמו שמתחילים לומר למישהו 'אשרי יושבי ביתך' הוא ממשיך 'עוד יהללוך סלא" ככה בכל המשניות. הוא שכב ממש בעשרה ימים האחרונים לחייו במעיני הישועה (שם היתה היציאת נשמה שם הוא נפטר) הוא שכב מחובר לחמצן ואני קורא איתו משניות,  קראתי לד"ר רוטשילד ושאלתי מה זה? אני אומר משנה והוא חוזר הלאה. בשבוע האחרון הוא כבר היה ללא הכרה, הגיע יום שישי והבת שלו מתקשרת ואומרת לי שהיא מאוד פוחדת ומספרת שכאשר הוא היה ילד בעץ חיים, כדרכו של חיידר בהפסקה המלמדים היו בחדר מלמדים והילדים כדרכם משחקים, והמלמדים של תלמוד תורה עץ חיים היו מגדולי התלמידי חכמים, רבי שלום עמד מאחורי הדלת ומאזין למה שמדברים המלמדים, יום אחד הוא שומע שהמלמדים שואלים את המלמד שלו, ר' יעקב מדוע אתה לומד משניות? והמלמד שלו מגיב ואומר אני לומד משניות כי הרבי שלי למד משניות, ולמה הרבי שלי למד משניות? כי הוא ידע שכתוב בספרים הק' שממתי שאדם נפטר והנשמה מסתלקת עד לקבורה הנשמה עוברת יסורים נוראים וכמה שאפשר להזדרז למנוע ממנו את היסורין האלו ולקבור אותו מהר זאת מצווה הכי גדולה שיכולה להיות, בירושלים נוהגים הרי מנהג ירושלים שלא להלין את המת אלא מיד לקבור, אבל הרבי שלי חשש שמא ימות בליל שבת ועד הקבורה יהיה הרבה זמן, אבל מקובלנו מרבותינו שכאשר הנשמה יודעת משניות בעל פה אין למלאכי חבלה שום גישה, וזה מבריח את המלאכים, הרבי שלי חשש מספר המלמד של רבי שלום, להפטר מן העולם בליל שבת, ואכן סיפר אותו מלמד שהרבי שלו באמת נפטר בליל שבת, והוסיף רבי שלום שגם המלמד שלו שסיפר את הסיפור גם נפטר בליל שבת. 

אומרת לי הבת של רבי שלום, מסיים המגיד מישרים רבי ישראל מאיר שושן 'מה יהיה עוד מעט ליל שבת הוא עלול עכשיו להסתלק' בסוף רבי שלום נפטר ביום ראשון בצהרים.