פרשת וישב- מדוע זכה יוסף להצלחה במצרים?

מאת: אהובה קליין.

פרשתנו מתארת בהרחבה את קורותיו של יוסף , אהבת אביו אליו כבן זקונים ומנגד את שנאת אחיו:

להלן כמה קטעים המתארים את תחילת הקרע במשפחת יעקב: "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף, הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם--לְכָה, וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם; וַיֹּאמֶר לוֹ, הִנֵּנִי.  וַיֹּאמֶר לוֹ, לֶךְ-נָא רְאֵה אֶת-שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת-שְׁלוֹם הַצֹּאן, וַהֲשִׁבֵנִי, דָּבָר; וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן, וַיָּבֹא שְׁכֶמָה.  וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ, וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה; וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר, מַה-תְּבַקֵּשׁ.  וַיֹּאמֶר, אֶת-אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ; הַגִּידָה-נָּא לִי, אֵיפֹה הֵם רֹעִים".[בראשית ל"ז, י"ג-ט"ז]

תגובת האחים בראותם את יוסף: "וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ, וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת, וְאָמַרְנוּ, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; וְנִרְאֶה, מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו".[שם, ל"ז, כ]

לאחר שהאחים הוציאו את יוסף מהבור הוא נמכר לישמעאלים ואלו מכרו אותו למדיינים והם מכרו אותו למצרים לפוטיפר סריס פרעה ובהמשך הכתוב מתאר את מעמדו של יוסף במצרים:

"וְיוֹסֵף, הוּרַד מִצְרָיְמָה; וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים, אִישׁ מִצְרִי, מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים, אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה.  וַיְהִי יְהוָה אֶת-יוֹסֵף, וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ; וַיְהִי, בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי.  וַיַּרְא אֲדֹנָיו, כִּי יְהוָה אִתּוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה, יְהוָה מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ.  וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו, וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ; וַיַּפְקִדֵהוּ, עַל-בֵּיתוֹ, וְכָל-יֶשׁ-לוֹ, נָתַן בְּיָדוֹ.  וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ, וְעַל כָּל-אֲשֶׁר יֶשׁ-לוֹ, וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֶת-בֵּית הַמִּצְרִי, בִּגְלַל יוֹסֵף; וַיְהִי בִּרְכַּת יְהוָה, בְּכָל-אֲשֶׁר יֶשׁ-לוֹ--בַּבַּיִת, וּבַשָּׂדֶה.  וַיַּעֲזֹב כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ, בְּיַד-יוֹסֵף, וְלֹא-יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה, כִּי אִם-הַלֶּחֶם אֲשֶׁר-הוּא אוֹכֵל; וַיְהִי יוֹסֵף, יְפֵה-תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה".[שם ל"ט, א-ז]

השאלות הן:

א] מדוע שלח יעקב את יוסף לחפש את אחיו ביודעו את שנאתם אליו?

ב] מדוע הכתוב מדגיש את דברי אחי יוסף:"... וְנִרְאֶה, מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו"?

ג] בזכות מה הגיע יוסף להצלחה בבית אדוניו.

 התשובות.

יעקב שולח את יוסף לאחיו.

 על כך אומרים חז"ל במדרש תנחומא: "לכו חזו מפעלות אלוקים נורא עלילה על בני אדם וכו',אמר רבי יודן: היה הקב"ה מבקש לקיים גזירת . "ידוע תדע"- והביא עלילה לכל  דברים אלה-כדי שיאהב יעקב את יוסף וישנאהו אחיו, וימכרו אותו לישמעאלים ויורידוהו מצרימה" והסיבה הראשונה לכל העלילות אחריה: דברי  יעקב: "ויאמר ישראל ליוסף הלא אחיך רועים בשכם לכה ואשלחך אליהם":

 ההבטחה שניתנה בברית בין הבתרים  מתקיימת באמצעות מילות  יעקב ליוסף. על פי חז"ל במדרש תנחומא: רצה הקב"ה לקיים את מה שהבטיח לאברהם בברית בין הבתרים.

ולפי זה עם ישראל עתיד לרדת למצרים, וכל הירידה מתחילה מהרגע שיעקב מצווה על יוסף: "..הלא אחיך רועים בשכם לכה ואשלחך אליהם"- לכן כל מה שאמר יעקב ליוסף – היה זה דיבורו של ה'.

רעיון עמוק זה מתבטא בדברי חז"ל: "וישלחהו מעמק  חברון, מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון, לקיים מה שנאמר לאברהם בין הבתרים: "כי גר יהיה זרעך"- לכן יעקב עושה את הדברים מתוך רצון ה'.

אברבנאל אומר: כי אין  זה מוכיח על שלילת הבחירה החופשית, שהרי הירידה למצרים כבר הייתה גזירה מלמעלה, אלא רצה הכתוב ללמדנו: מה  כוחה  של שנאת חינם  ומה היא מסוגלת לגרום-לאילו תוצאות רעות ומסוכנות.

מכאן יש ללמוד לקח לדורות להתרחק  משנאת  אחים.

האדמו"ר רבי שמחה בונים מפשיסחה אומר: הדבר נעשה מתוך מטרה חינוכית היות ויוסף היה רגיל לדבר בגנות אחיו, ככתוב: "ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם"[שם ל"ז, ב]

אביו רצה להרגילו להתרחק מהרגל פסול זה ולתקן את דרכיו ובכך לראות דווקא את שלמות אחיו ולא חסרונם, לכן אמר לו: "לך- נא ראה את שלום אחיך"

אור החיים סבור: כי יעקב לא חשש לשלוח את יוסף אל אחיו היות וידע כי שלוחי מצווה אינם ניזוקים. לכן לא חשש לשלומו והיה בטוח שישוב אליו בשלום.

רש"ר – הרב שמשון רפאל הירש מסביר: יעקב הרגיש בפירוד בין יוסף לאחיו, מצד אחד אינו מעוניין שהיחסים יתערערו יותר, אך מנגד הוא מעוניין להעמיד במבחן את תחושות יוסף כלפי אחיו ,לכן בהתחלה אינו מטיל עליו תפקיד מיוחד אלא אומר לו : "מוטב שאשלחך אל צאנם, כדי שתוכל להיות עם אחיך" - יוסף עומד במבחן ונענה לציווי אביו- שהרי אין לו שאיפות להיות מושל ,או נשיא.

דברי האחים:"...וְנִרְאֶה, מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו" ?

רש"י שואל: וכי יש חלום אחר המוות?

אלא, אמר רבי יצחק: מקרא זה אינו מתיישב עם  פשוטו, לכן יש לדרוש את הדבר, המילים:" מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו"- לא נאמרו על ידי האחים, אלא על ידי רוח הקודש, שהרי האחים מכריזים: "וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ" ואילו הכתוב משיב להם:

"מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו"?-וזאת מהטעם שהייתה גזירת ה' לקיים את חלומותיו של יוסף בעוד שהאחים רצו להורגו, ואז הכתוב אומר: נראה  דבריו של מי עתידים להתקיים?- או שלכם-רצון האחים להרוג את יוסף, או גזירת הקב"ה.

 ועוד מוסיף רש"י, אי אפשר להגיד: שדווקא האחים אומרים: מה יהיו חלומותיו שהרי הם מתכוננים להרגו אז ודאי יתבטלו חלומותיו של יוסף.

יוסף איש מצליח.

רש"י מפרש: אחת מהסיבות להצלחת יוסף הייתה מהטעם: ששם ה' היה תמיד  שגור בפיו.

רבי שמחה בונים מפשיסחה אומר: כי כאן התורה  רוצה לציין את גודל צדקותו שגם כאשר היה במצב שההצלחה האירה לו פנים - לא שכח את הקב"ה.           בנושא זה אמר בעל "חפץ חיים": כי בברכת החודש בכל שבת "מברכין" אנו מבקשים מבורא עולם – "חיים שיש בהם יראת שמים ויראת חטא" ושוב  חוזרים ומבקשים : "חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים"- השאלה היא: מדוע אנו מבקשים על יראת שמים פעמיים באותה תפילה? הטעם הוא: שלאחר שאנו מבקשים יראת שמים, אנו מבקשים: "חיים של עושר וכבוד" אך כאשר האדם סופג את העושר והכבוד- אז לא נשאר הרבה מיראת השמים הראשונה שה'  העניק לו - ועל כן הוא צריך לבקש שנית חיים של אהבת תורה ויראת שמים.

ה"כלי יקר" מסביר: כי במשפט:" וַיְהִי יְהוָה אֶת-יוֹסֵף, וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ; וַיְהִי, בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי".   המילה "ויהי" מופיעה שלוש פעמים- וזאת מהטעם שיוסף עלה שלוש מדרגות ואחר כך גם אדונו נתן לו שלושה מיני ממשלה בהתאם לתוספת  ההצלחה שראה ביוסף.

בשלב ראשון ההצלחה הייתה דבוקה רק ליוסף ,בשלב שני הצלחת יוסף גרמה גם להצלחת אדונו ובשלב שלישי- ההצלחה התרחבה גם לבני ביתו של אדוניו.

לכן יוסף מצא חן בעיני  אדוניו והוא הפך אותו  לפקיד על  כל בני ביתו. הוא הבין שכל ההצלחה הגיעה אליו ובני ביתו בזכות יוסף והצלחתו.

רבינו בחיי אומר על המילים: "וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֶת-בֵּית הַמִּצְרִי," -  המשיל הכתוב את יוסף לארון הברית לפי שכתוב:  " וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן יְהוָה בֵּית עֹבֵד אֱדֹם, הַגִּתִּי--שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים; וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֶת-עֹבֵד אֱדֹם, וְאֶת-כָּל-בֵּיתוֹ. [שמואל- ב, ו, י]

הברכה שרתה בבית אדונו  של יוסף בבית- בממון וכלים נאים וגם בשדה ב- בתבואות, פירות ונטיעות.

רש"ר- הרב  שמשון רפאל הירש טוען :האחים המבוגרים של יוסף שחיו בבית אביהם ומשפחתם, לא נזקקו  לקרבתו המיוחדת של ה', אך יוסף בהיותו מרוחק ומנודה אשר גלה לסביבה זרה , היה זקוק לדאגתו ושמירתו המיוחדת של ה' לכן תמיד היה קרוב אל ה' ובמחיצתו וכך זכה  להיות איש מצליח ,עם כל זה היה צריך לעבור ניסיונות – כדי לעוררו ולטהרו מהחולשות הגשמיות שהיו דבוקים בו במצבים שמחים יותר.

אין זה פלא שה' היה עם יוסף וזאת  -מפני שגם יוסף היה עם ה' וכאשר מטרותיו של אדם רצויות בפני מטרות ה' אזי ה' מסייע לאדם בהשגת מטרותיו.

רש"ר מסביר: כי המילה: "צלח"- היא דומה למילה :"סלח"- הסליחה מתירה את הקשר של החטא ומאפשרת התקדמות אל עבר המטרות של האדם ,לכן גם המילה: "צלח"  -משמעותה: התגברות על  המכשולים  והתקדמות  אל עבר המטרות בחיים.

הכתב סופר מבאר [בהקדמת דברי הגמרא, שבת ל ]- כי אין השכינה שורה, אלא  מתוך שמחה, הקב"ה מתרחק מאנשים כעסנים ומתקרב אל אנשים שאמונתם חזקה ויציבה ומבינים שגם אם עוברים ייסורים בעולם  הזה- הכול  לטובה.

לכן גם בזמן שיוסף היה  נתון בצרה – ה' השרה את  השכינה עליו, מדוע? כי תמיד  היה בשמחה ואיך היה שרוי בשמחה בזמן צרה? זאת  מי שהחשיב את עצמו לאיש מצליח וידע בוודאות שמאת ה' הייתה זאת- כדי להטיב את  אחריתו וקיבל הכול באהבה ושמחה ,לכן ה' השרה עליו את שכינתו וכך זכה לצאת מבית האסורים טרם עת.

לסיכום, לאור האמור לעיל: כל ההתרחשויות בפרשה תואמות באופן נפלא את הבטחת ה' לאברהם –כי בתחילה ישראל ירדו למצרים, ואחר כך  יצאו ברכוש גדול:" וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה".[בראשית ט"ו, י"ג]

וכל הצלחתו של יוסף נבעה מאמונתו החזקה בבורא עולם - שהכול לטובה והשמחה שהיה שרוי בה - גרמה לו - שהשכינה תשרה עליו בכל צעד ושעל ותגרום לו להצליח והברכה שהייתה שרויה עליו  עברה גם לאדוניו ובני ביתו כפי שכתוב: "וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ, וְעַל כָּל-אֲשֶׁר יֶשׁ-לוֹ, וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֶת-בֵּית הַמִּצְרִי, בִּגְלַל יוֹסֵף; וַיְהִי בִּרְכַּת יְהוָה, בְּכָל-אֲשֶׁר יֶשׁ-לוֹ--בַּבַּיִת, וּבַשָּׂדֶה".