"וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי" (בראשית כח, טז)

כאשר יעקב אבינו קם משנתו, שבה הוא חלם את חלומו הגדול על הסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, הוא אומר "אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי". ננסה להבין את דברי יעקב בשלושה אופנים:

א. רש"י כותב: "וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי - שאם ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה". על פי רש"י יעקב אבינו מתחרט על חוסר המודעות שלו למקום. על פי פירוש זה יש בדברי התורה הדרכה והכוונה לאדם שיהיה מודע לתהליכים שסביבו, מודע לאנשים, מודע למציאות ולמקום, וזאת כדי שיוכל לפעול באופן מתאים.

ב. אחד מגדולי החסידות, רבי נפתלי רופשיץ', מפרש את דברי יעקב אבינו באופן שונה. לדעת רבי נפתלי, יעקב אבינו רואה באגו ובאנוכיות שלו כמי שחסמו אותו מלהבחין, שכל זמן שהאדם לא הגיע לביטול עצמי וה'אָנֹכִי' שלו תופס מקום, הוא לא יכול להבחין בה'. בגלל ה"אָנֹכִי" - "לֹא יָדָעְתִּי". כפי שנאמר בגמרא (סוטה כא, ב): "אמר רבי יוחנן: אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמשים עצמו - כמי שאינו, שנאמר (איוב כח, יב): 'וְֽהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא' ".

מעין דברים אלו כתב הבעל-שם-טוב על הפסוק (דברים ה, ה): "אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם", שה"אָנֹכִי" עומד בין ה' לביננו. ה"אָנֹכִי" הוא המבדיל והמפריד בנינו לקב"ה.

ג. כשיעקב אבינו אומר "אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי" - הוא מתכוון שהוא לא ידע את עצמו. וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי את עצמי, את הפנימיות שלי. אם הייתי יודע את עצמי הייתי גם מבחין בה' הנמצא במקום הזה. לפי פירוש זה חוסר המודעות של יעקב אבינו אל נשמתו הוא שהוביל לחוסר שימת הלב שלו להשראת השכינה במקום הקדוש.

לאדם יש שני רבדים: האני החיצוני והאני הפנימי, יצר טוב ויצר רע. כדי לחדור לעומק, לדברי התורה, האדם נדרש לבטל את רצונו החיצוני, הרצון בהנאה עכשווית, בקניינים חיצוניים, בכבוד ובמעמד.

כתב מרן הרב קוק זצ"ל (יש לך כנפי רוח): "כששוכחים את מהות הנשמה העצמית, כשמסיחים דעה מלהסתכל בתוכיות החיים הפנימיים של עצמו, הכל נעשה מעורבב ומסופק. והתשובה הראשית, שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל האלוקים, אל נשמת כל הנשמות, וילך ויצעד הלאה מעלה מעלה בקדושה ובטהרה".

לאחר הביטול של ה'אני החיצוני' נדרש האדם לגלות את נשמתו, את ה'אני הפנימי' שלו, את הכוח האלוקי הנטוע בו, שרק דרכו הוא יכול להבין את דברי התורה, להיפתח לראות את המציאות נכוחה ולהתקשר לקב"ה באמת. כי באמת ה'אני החיצוני' הוא לא אנחנו, כדברי הגמרא (שבת קה, ב): "אמר רבי אבין מאי קראה (תהילים פא, י): 'לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר וְלֹא תִשְׁתַּחֲווֶה לְאֵל נֵכָר', איזהו אל זר שיש בגופו של אדם? הוי אומר זה יצר הרע".

הרב זאב סולטנוביץ, מתוך האתר: "ישיבת הר ברכה" - http://yhb.org.il/?p=219