הרב יוסף (ג'ו) ארנקרנץ ז"ל

מדברי תורתו של זיידא ודברים לזכרו

ביום השלושים לפטירתו תשע"ד

לימוד מדרש

מדרשים זה דבר כ"כ חשוב (זה מלמד את עומק היהדות, מלמד מה הערכים החשובים). אין זה כמו ללמוד חלקים אחרים בתורה, שבהם צריך לדקדק במילים. כאן צריך להבין מה שמאחורי המילים, את הרעיון הגדול שבאו ללמד.

לרמב"ם היה מאוד חשוב להסביר לנו איך לומדים מדרש. היה חשוב לו שנדע שיש עומק מאחורי המילים[2], שנתבונן לא רק מה כתוב אלא מה התכוונו חכמים לומר לנו.

סיפר זיידא: כ"כ שמחתי. בארט שאל אותי היכן נמצא מדרש שפעם דיברתי עליו, וזכרתי איפה נמצא המדרש. זהו מדרש רבה בסוף פרשת חוקת[3], שמספר על משה רבינו שמקשה קושיה על הקב"ה, על מה שכתב הקב"ה בתורה שהבנים, אפילו אחרי ארבע דורות, ייענשו על חטאים של האב.

וכך אומר המדרש:

זה אחד מג' דברים שאמר משה לפני הקב"ה וא"ל למדתני... כשאמר לו הקב"ה "פוקד עון אבות על בנים", אמר משה: רבש"ע כמה רשעים הולידו צדיקים, יהיו נוטלין מעונות אביהם?! תרח עובד צלמים ואברהם בנו צדיק, וכן חזקיה צדיק ואחז אביו רשע, וכן יאשיה צדיק ואמון אביו רשע, וכן נאה שיהו הצדיקים לוקין בעון אביהם?! אמר לו הקב"ה למדתני. חייך שאני מבטל דברי ומקיים דבריך שנאמר (דברים כד) "לא יומתו אבות על בנים".   

הסביר זיידא: איזה לימוד גדול יש כאן! הקב"ה אומר לבן אדם: למדת אותי!

בודאי אין הכוונה שמשה ידע יותר טוב מה', שמשה באמת לימד אותו.

אלא אנו למדים מכאן, שאפילו הגדול, יש לו מה ללמוד ממי שקטן ממנו. אפילו אם למדת הרבה ואתה כבר דוקטור או מנכ"ל, יש לך מה ללמוד מאדם פשוט. אין אף פעם וודאות שכל האמת נמצאת אצלך.

לשמח ולהצחיק אנשים

אבי, שמו היה מרדכי, היה רב קהילה ארבעים שנה והוא מסר הרבה ד"ת[4] (בעצם, בהיותי רב קהילה, המשכתי בדרכו של אבי). אבי וסבי חיו בגליציה[5]. לאבי היה גם חוש הומור, הוא גרם להרבה אנשים לצחוק.  כמה חשוב לצחוק! ולהביא שמחה לאנשים. זה כמו הסיפור בגמרא[6] על חכם אחד שהלך בשוק ופגש את אליהו הנביא, ושאל אותו החכם מי  כאן בן עולם הבא? ואמר לו, ששני הבדחנים שמשמחים את העצובים, דוקא הם בני עוה"ב.

הוסיף זיידא: איזה מסר חשוב יש בגמרא הזו! אנו נוטים לדלג ולא לראות גמרות כאלה