במעשה העקדה, שהוא מאורע מטלטל הן לאברהם והן ליצחק, ראוי לשים לב לתקשורת שבין אברהם ויצחק. אקדים ואומר שמעשה העקדה הוא מהשיאים של עלייתו בקודש של אברהם, שבו התגלתה באברהם דרגה עליונה ונשגבה, 'ירא אלוקים' (בראשית כב, יב). דמותו המאירה של אברהם אבינו מתווה לנו דרך לחיים, וממילא בכל פרט ופרט  ממעשה העקדה ניתן להעמיק  רבות. מאמר זה יתמקד בשיח הקצר שביו אברהם ויצחק שממנו.

יש לציין שבעקדה יש הרבה תנועה, הרבה פעלים, ולעומת זאת לא נמצא בה רגשות או מחשבות כלל וכלל. גם דיבורים ושיחות מצויים בה מעט מאוד. בין אברהם ויצחק ישנו דו שיח אחד לאורך כל הדרך, הכולל שאלה ותשובה קצרים. ייראה לי לומר שאברהם דיבר על ידי שתיקתו, על ידי מה שלא אמר. אברהם מעביר מסרים, הן על ידי שתיקתו בכל זמן ההליכה להר המוריה, והן על ידי השיחה הקצרה בינו ובין יצחק, שמסתירה יותר מאשר מה שהיא מגלה. במאמר זה, גם הסתרה ואי גילוי נקראים בשם כולל: שתיקה.

 

בפרק א נראה את דברי הפרשנים על תשובתו של אברהם ליצחק ונראה את הכיוונים השונים.

בפרק ב נראה את היתרונות והמעלות, מבחינה חינוכית, שיש בכל אחת מהגישות הפרשניות. 

 

 

פרק ראשון – גישות בפרשנות

השאלות

בהליכתם של אברהם ויצחק, שואל יצחק "הנה האש והעצים, ואיה השה לעולה"? המענה של אברהם "אלוקים יראה לו השה לעולה, בני", מעוררת כמה שאלות:

1.       מה עונה אברהם? האם אברהם מתכוון שיצחק יבין את מטרת הליכתם?

2.       מדוע אברהם אינו משיב לשאלת בנו באופן ברור ומובן?  

המשכו של הפסוק "וילכו שניהם יחדו", אף הוא טעון הסבר. מה ניתן ללמוד מההדגשה שהלכו יחד?[1]  

נראה כמה גישות בפרשנות פסוקים אלו.

גישת הגילוי המלא – פרקי דרבי אליעזר

יש מפרשים שאברהם בתשובתו מגלה ליצחק, 'אתה הוא השה לעולה'. כלומר במילה "בני" רמז לו אברהם רמז עבה,[2] בכדי שיבין וידע את מטרת הליכתם להר המוריה. לפי זה, יש בתשובת אברהם מפנה של ממש בכל מהלך סיפור העקדה, כיון שמעתה ואילך יצחק שותף אמיתי בנסיון העקדה.[3]

גישה זו מובאת בפרקי דרבי אליעזר[4] ובדורות מאוחרים יותר בספר הפרדס שכתבו תלמידי רש"י.[5] פירוש זה מתבסס בעיקר על המילים "לעולה בני", וכאילו נאמר 'השה לעולה הוא בני'.[6] יש לציין שלפי הקריאה הפשטנית יש הפרדה בין שתי מילים אלו.[7] עם זאת,  המילה "בני" נראית כמיותרת, ואם כן יש לפירוש זה הבנה גם על פי הפשט.  

גישת הגילוי החלקי: גילוי שתי האפשרויות ליצחק – מדרש רבה

יש ההולכים בדרך אמצעית ומסבירים שאברהם לא מגלה לו לגמרי אלא מציג לפניו את שתי האפשרויות של מה שיכול להתרחש.[8] ה' יבחר לו את קרבנו: אם לא יהיה זה קרבן בהמה רגיל, יבחר אותך "לעולה, בני". כך מסופר במדרש רבה:[9] "'ויאמר יצחק...' למה 'אבי אבי' שתי פעמים? כדי שיתמלא עליו רחמים... מכל מקום אלוקים יראה לו השה בני, ואם לאו, אתה השה לעולה בני". כך גם מתרגם ה'תרגום ירושלמי',[10]  וכן פירש רש"י בפירושו.[11] פירוש זה מתבסס על המילים "ה' יראה לו", ועל השילוב המענין של המילים "השה לעולה, בני". לפי פירושם, אברהם לא מסתיר מיצחק את דבר העקדה, שיצחק יעלה לעולה. אברהם מציין כאפשרות ראשונה שהם הולכים כדי להקריב בהמה לעולה. אלא שהוא מוסיף את האפשרות האחרת  שיצחק הוא העולה. מה הרויח אברהם בזה שחידש אפשרות נוספת, שלא הצטווה עליה? וכן מדוע אומר בתחילה את האפשרות הזו דוקא, שהקרבן יהיה שה? איננו יודעים. אולי רוח הקודש וראייה פנימית, אולי תפילה ובקשה, ואולי כדי שלא להפחיד את יצחק.

יש להוסיף כאן את סיום המדרש הנ"ל: "'וילכו שניהם יחדו', זה לעקוד וזה ליעקד, זה לשחוט וזה לישחט".[12] יצחק הבין את רמיזתו של אביו, ולא רק שלא פחד אלא אף הלך ברצון.

לסיכום שיטה זו, אין כאן הסתרה מוחלטת של העלאתו לעולה. יש כאן הצגת מצב מסופק, שאינו שקול: בורא עולם יבחר את הקרבן שלו, יתכן בהמה ויתכן אולי את יצחק.[13]

גישת ההסתרה המוחלטת - אבן עזרא

יש המפרשים שאברהם לא מגלה כלל, אלא אדרבה מסתיר את כל הענין מיצחק. לכל אורך הדרך אברהם ויצחק הולכים עם תודעה ומחשבה שונה אחד מהשני. אברהם גם לא מוציא דבר לא נכון מפיו, חס ושלום, אלא דוחה את יצחק ואומר: אלוקים ימצא לו בהמה לקרבן. יצחק מן הסתם מבין שיש כאן דבר מוזר, ושאביו לא טורח להסביר לו זאת. אבל לעניננו, אברהם לא מנדב מידע כלל ולא מרמז לבנו על מה שהולך להיות.

בדרך זו הולך רבי אברהם אבן עזרא, ואלו דבריו: "והכריחו אביו ועקדו שלא ברצונו. והעד, שאביו הסתיר הסוד ממנו ואמר "אלוקים יראה לו השה". כי אילו אמר לו אתה העולה, יתכן שיברח".[14] לדבריו, היה צריך לעקוד את יצחק, כלומר לקשור אותו, כיון שיצחק לא ידע כלל שהוא הקרבן. ההוכחה של האבן עזרא היא מהפסוק "אלוקים יראה לו השה", שפירושו הוא, לדבריו, לא רק שאברהם לא גילה במפורש אלא שיצחק גם לא הסיק שום דבר על ענין העקדה. זהו החידוש הגדול בדבריו. יצחק נשאר עם חוסר הידיעה עד לרגע האחרון. מדוע מסתיר אברהם את האמת מבנו? ראשית, כדי לא לקלקל את הנסיון, שלא יברח יצחק מבהלה ופחד. שנית, יתכן לומר שלטובתו של יצחק טוב יותר שלא ידע, כדי שלא ייבהל.

סיכום גישת האבן עזרא

אברהם לא מגלה ליצחק שום דבר מנסיון העקדה. אברהם בעצם דוחה את שאלת יצחק בנו לטובת הנסיון: או כדי שלא יברח יצחק, או משום שזה מגדיל את הקושי שבנסיון של אברהם וממילא גם את ערך הנסיון. בנוסף, אולי מסתיר אברהם את הדבר גם לטובת יצחק עצמו, כדי  למנוע ממנו התמודדות קשה ומבהילה.

אפשרות נוספת בתוך גישת ההסתרה: העברת מסר עמוק – רש"ר הירש  

יש שמפרשים שאכן אברהם לא גילה ליצחק מאומה, כמו האבן עזרא, אך לא מאותה סיבה. אברהם לא בא להסתיר וגם לא לגלות, אלא להסביר לו דבר עמוק. אברהם בא לענות על שאלה נסתרת, שנמצאת אולי בעומק שאלתו של יצחק. יצחק שאל 'איפה השה', כלומר, אינני מבין דבר מה: איפה הקרבן? שהרי הכל צריך להיות מובן בשכלי. על כך ענה אברהם: לא הכל צריך להיות מובן לנו. יהודי לא פועל תמיד לפי תבונתו ושכלו אלא על פי רצון ה'. רצון ה' הוא לפעמים נעלם ממנו, ועם זאת עלינו לעשות כפי שציוה אותנו.

רבי שמשון בן הרב רפאל הירש[17] הולך בדרך זו, ואלו דבריו:

"אנו אין לנו אלא להיות מוכנים ומזומנים לכל קרבן... מה שייעשה - לא ייעשה אלא משום שכך עלה ברצונו: הבה נשאיר זאת בידי ה'. בכך הגיד לו אברהם את כל מה שהיה עליו לדעת... עלינו לבנות המזבח, ולהשאיר לחכמת ה' את בחירת הקרבן, שהוא הקרבן הראוי והכשר לפי תבונתו".

אם כן, מדוע הסתיר אברהם ולא גילה לבנו? כדי להעביר לו מסר חשוב: בורא עולם הוא הקובע מה יהיה. אנחנו עושים את שלנו, בין אם הסוף ידוע ובין אם לא, בין אם הסיבה מובנת לנו ובין אם לא.[18]

פירוש זה מובא גם במאמר 'עקדת יצחק' של נתנאל רייך,[19] בו מסביר את תוכן דברי אברהם ליצחק. לדבריו אין כאן הסתרה או אמירה עמומה ולא מוסברת אלא הבעת מסר עמוק. אלו דבריו: "אלוקים הוא היודע, רק לפניו גלוי הדבר..." כלומר, אומר אברהם: 'באמת איני יודע היכן הוא השה, אין לי תשובה לשאלתך.' מה בא אברהם לומר בכך? הדבר מוסבר באותו מאמר:

"הדבר המהותי אותו מבקש אברהם ללמד הוא, שאלוקים הוא זה שיראה לו השה לעולה, רק אלוקים הוא הקובע מהי עבודת ה', רק אלוקים יודע את מלוא עומק המשמעות של עבודתנו, ולכן רק עשיית רצון אלוקים הנשגב, הבלתי מושג על ידינו לעיתים, היא תכלית עבודתנו."

אין כאן התחמקות או הסתרה מצד אברהם אלא אמירה חיובית, הבעת מסר. זהו המסר העיקרי והיסודי של העקדה: למרות שאני, אברהם, לא מבין את מטרת הדבר, רצון בורא עולם הוא הדבר הנשגב ביותר, הוא המנחה את האדם ועל פי זה יש לחיות.

לסיכום גישה זו, אברהם מסתיר מיצחק ולא עונה לו תשובה טכנית. הוא עונה לו דבר שנוגע להנחה שעומדת בבסיס שאלתו, ומלמדו יסוד חשוב כיצד לחשוב ולחיות כאשר אדם עומד בפני מציאות שאינה ברורה. אברהם מביע את המסר שלו, מבלי להזדקק לענות באופן ישיר על השאלה שנשאל.

 

 

 

פרק שני – היתרונות והמעלות באי גילוי

לאחר הבאת ההסברים השונים בדבר כוונת אברהם בדבריו ליצחק, יש לעמוד על היתרונות, לפי כל פרשנות, שבדברי אברהם: אמירה מסתירה לחלוטין, או עמומה המשתמעת לשתי פנים.

המעלה בגישת הגילוי המלא – מתן אמון

לפי הפירוש שאברהם גילה לו באופן ברור ומלא (פרקי דרבי אליעזר), אכן קשה, מדוע לא חשב אברהם על פחדו של יצחק? אלא, אברהם, שהכיר את שיעור הקומה הנפשי של בנו, נתן בו אמון מלא וסמך עליו.[20]  אכן יצחק מצטרף למעשה העקדה כחלק פעיל ומרצון, וכמו שמביא ספר הפרדס בהמשך דבריו "מיד נעקד יצחק על גבי האש... ואז רינן ואמר שירה". יתכן לומר שהאמון שנותן אברהם ביצחק, מסייע ליצחק לגדול, להיות אמיץ, ולקבל את הדברים בגבורה ובעוצמה.

יש ללמוד מכאן יסוד חינוכי חשוב. כאשר מכירים היטב את כוחו של החניך, יש לתת בו אמון ולומר לו גם דברים קשים, מפתיעים. עצם מתן האמון ייתן בו את הכח לקבל את הדברים, ולגדול בשיעור הקומה הנפשי שלו.

המעלה בגישת הגילוי החלקי – רגישות למצבו הנפשי של החניך

לפי הפירוש שאברהם הציג לו את שתי האפשרויות (מדרש רבה), יש כאן רווח משני כיוונים. עצם הצגת המציאות כמסופקת, מצילה את הילד מפחד פתאומי, ועם זאת גם מכינה אותו לקראת הבאות. מיטיב לתאר זאת בעל פירוש 'יפה תואר',[21] ממפרשי המדרש: "ואמר בלשון מסופק כדי להפיס [להרגיע][22] דעתו של יצחק... ומכל מקום לאחר תשובת אברהם, מאז גם יצחק שוב קיבל עליו הדבר בלב שלם והשוה דעתו לדעת אברהם".

 יש כאן יסוד חינוכי חשוב: הצגת שתי אפשרויות, גם אם אחת נראית אמיתית יותר מהשניה, עוזרת לחניך להתמודד עם קושי הבשורה, וזאת מכמה סיבות:

הספק פותח את מחשבתו לאפשרות נוספת, אפילו אם זו אפשרות קלושה. דבר זה עצמו מרגיע.

יתרה מזו, היא נותנת לחניך להיות שותף פעיל לגיבוש התובנות שלו. הוא לא נחשף לחלוטין למלוא הקושי והנוראות שבבשורה, אך גם אינו נשאר בחוץ. הוא שותף לידיעה ולבשורה, אבל באופן חלקי, מעודן. אפשר לומר שזהו מתן אמון חלקי בחניך, שמאפשרת לו לפתח ולגבש את ההשערות והתובנות בעצמו. בהשוואה לגישה הקודמת, אין כאן הנחתה ישירה של הבשורה, אלא הגשה עדינה, שמבינה את מקומו הרגיש של החניך.

המעלה בגישת ההסתרה – טובתו העכשווית של החניך

 לפי הפירוש שאברהם הסתיר מיצחק לחלוטין (ראב"ע), ברור שהיתרון הוא טובתו העכשווית של החניך: שלא תבוא עליו חרדה פתאומית.[23] אכן, טובת החניך היא הדבר החשוב והראשון במעלה, בפרט כאשר עוסקים בחינוך. עולה מכאן יסוד חינוכי יסודי ביותר. לעיתים, לטובתו של החניך יש להסתיר ממנו את האמת ולתת לו לחיות באשליה.

אלא ששני חסרונות בדבר. ראשית, יש כאן התעלמות ממה שעתיד להיות. החניך עשוי להגיע בלתי מוכן לחלוטין, ואף לפתח תחושה שרימו אותו, שהרי ברור שבשלב מסוים הוא אכן יגלה את האמת הקשה.[24] שנית, בגישה זו חסרה נתינת האמון בילד.

המעלה בגישת ההסתרה המעבירה מסר עמוק – קידום החניך לתובנות חדשות

על פי הגישה האחרונה של הרש"ר הירש המעלה היא ברורה. אברהם החליט להסתיר מיצחק מי הוא השה לעולה. במקום זאת השיב לו דבר עמוק יותר, שורשי יותר: לא משנה מי הוא הקרבן, מה שקובע הוא רצון הבורא. זו הדרך לעבוד את ה', גם אם הדבר לא מתיישב בשכלנו האנושי.

העקרון העולה מכאן הוא שאין להתמקד רק בהשבת תשובה ישירה לשאלת החניך. אין 'להכנס לפינה' של קטנות המחשבה שבשאלת החניך. יש להעמיק בהקשבה, לחשוב מה עומד בבסיס שאלתו, מה הן הנחות היסוד שיש לחניך, שעולות בעצם שאלת השאלה. יש להקשיב לא רק לתוכן השאלה אלא לקולו ולתפיסת עולמו של השואל.

כך ניתן לתת לו תשובה, שאולי החניך יהיה מופתע ממנה ולא מוכן לכך בתחילה, אך זה רק יגדל ויקדם אותו, ייתן לו מחשבה חדשה ואולי גם צורת חשיבה חדשה. דבר זה מצריך שני דברים: גדלות של המחנך שמתבטא באומץ להעביר מסרים עמוקים, וכן יכולת הקשבה לשאלה ורחשי הלב של החניך.