עיון בעקדת יצחק

 מדרש "אל תשלח ידך אל הנער"

הסיפור במקרא מול הסיפור במדרש

בסיפור העקדה באגדה ניתן לפגוש אגדותשלא רק משלימות את החסר בסיפור המקראי, אלא אף נותנות גוון שונה לסיפור, לפעמיםשונה בתכלית. כך הוא הדבר בנוגע לתגובת אברהם לדברי המלאך: "אל תשלח ידך אלהנער" (בראשית כב, יב). לפי הפסוק אברהם נענה למלאך הקורא: "אברהםאברהם" (שם א) בקריאה של נכונות וענוה: "הנני" (שם). הוא מקבלבשתיקה את ביטול הציווי על הקרבת בנו, שתיקה שקשה לאפיין אם יש בה רק הפתעה או גם אנחתרווחה ושמחה. מאוד חסר בסיפור איך מקבל אברהם את ביטול תוכנית העקדה. הרי אברהםהלך בשמחה לקיים את ציווי ה', אף שהדבר היה נוגד לחלוטין את ההיגיון והרגש האנושי.לכאורה מבין השורות ניתן לשמוע בבירור את אברהם הנושם לרווחה בשומעו את ביטולהתוכנית.

אמנם המדרש משלים את החסר בסיפורבאופן אחר לגמרי (מדרש בראשית רבה נו, ז):

"'ויאמר אל תשלח ידך', וסכין היכן היה? נשרו שלוש דמעות ממלאכיהשרת ושחת הסכין.[1]

אמר לו [אברהם למלאך]: אחנקנו.

אמר לו: 'אל תשלח ידך אל הנער'.

אמר לו: אוציא ממנו טיפת דם.

אמרו לו: 'אל תעש לו מאומה' [כמו מומה, מום]."[2]

שאלות רבו עולות מקריאת המדרש, שאלותפרשניות ומוסריות. נראה איך כל אחת מהגישות ניגשת אל מדרש פליאה זה.

הגישה הפרשנית

מפרשי המדרש הרגילים העוסקים בהסברתפשט המדרש עוסקים כאן בהסבר תוכן המדרש והפסוקים המובאים בו. לדוגמא: שאלת המדרש'וסכין היכן היה' נובעת מזה שהיה צריך לכתוב בפסוק 'אל תשלח את המאכלת אל הנער'.לכן תרץ המדרש שהסכין נפסל לשחיטה. לכן גם רצה אברהם להקריב את יצחק שלא על ידיסכין אלא בחנק.[3]

ומדוע דוקא בחנק? ומדוע לא בסכיןאחר? גם שאלות כאלו מעסיקות את המפרשים (בדומה לצורת לימוד של גמרא: 'למה הגמראענתה תירוץ זה ולא תירוץ אחר?'). תשובתם היא: "משום שראה שהיתה סכינו יפהובלא סיבה נפגם - סבר כי מה' היתה לו". ועוד הוסיף להסביר מדוע ביקש אברהם להורגובחנק: "[סבר אברהם] שאין רצונו בשחיטה אלא בחנק כדין עולת העוף שהיאבמליקה".[4]

לסיכום, גישה זו עוסקת בצד השכלי שלהמדרש, ואינה נוגעת לרוב בשאלות מוסריות.

גישת הוכחת אמיתות דברי חז"ל

כאמור בפרק הקודם, מטרת המהר"להיא ליישב את כל הקושיות על דברי חז"ל כדי שלא יהיה מקום לטעון כנגדם שדבריהםאינם אמת, כלומר אינם מתאימים למקראות שאותם הם דורשים. לכן הוא מתאמץ להראות איךהמדרש מתבסס על פסוקי התורה ודבריהם נובעים ישירות מעומק הפשט. יש לציין שפעמיםרבות מפרשי המדרש הרגילים הם כבר עזר רב לענין זה.

בנוגע למדרש על אברהם שהובא בראש  הפרק, כך יש להסביר את המדרש לפי גישה זו:

המדרש בא לענות על הכפילות בפסוק:"אל תשלח ידך... ואל תעש לו מאומה" (שם כב, יב)? אם אברהם באמת מקוהומייחל לציווי מאת ה' שימנע אותו משחיטת בנו, מספיק היה לומר באופן קצר וקולע:"אל תשלח ידך..." (שם) ללא אריכות ופירוט. ואם תאמר שזוהי צורה ספרותיתופיוטית, התשובה היא שבשעת לחץ ומתח כזו אין מקום לאמירות מליציות וארוכות. לכןאומר המדרש שאברהם כלל וכלל לא היה מרוצה מביטול ציווי ה', ואף התווכח עם המלאך.היה צריך לומר לו בפירוט ובמפורש: "ואל תעש לו מאומה".

מכאן מסיק המדרש כמסקנה מובנת מאליה,שאברהם כלל וכלל לא מעונין בביטול המצוה. אדרבה, אברהם מחפש לקיימה בכל מחיר כי כלהנחה או הקלה היא ירידת דרגה בשבילו. פירוש זה הוא מחודש לאדם הפשוט הקורא אתהפסוקים, אך לא למי שמעמיק בכל מילה ומילה. לסיכום, הסיפור המחודש שמתאר המדרש הואדבר המתבקש מתוך דקדוק במילות הפסוק.

אגב לימדו אותנו כאן חז"ל עדהיכן יש לדקדק בכל מילה של תורה. כל מילה שנראית ייתור לשון באה לחדש דבר, ולפעמיםאף משנה מאוד את כל ההסתכלות על הדמויות שבסיפור.

הגישה המעמיקה

גישה זו באה להסביר את הרעיונות והלקחיםהעולים מתוך המדרש, ולא להוכיח את אמיתותו. לבעלי גישה זו הנחת היסוד היא שכל דבריחכמים הם קודש קודשים שאינם צריכים להוכחה.

גדולי ישראל שבגישה זו לעיתים מציגיםאת ההבנה המיוחדת שלהם על ידי שמקדימים לשאול שאלות על דברי המדרש, שבאות לגרותולעורר את הלומד אל העומק החבוי בו. על המדרש שלנו יש לשאול: האם אברהם הפךלאכזרי, חס ושלום? הרי לכאורה, היה עליו לשמוח על שאינו מחוייב לנהוג באכזריות,ועוד יותר היה לו לשמוח על הצלת בנו. איזה ציור מתאר לנו המדרש על אברהם? באמת ישלהבין אילו מידות טובות באו חז"ל ללמדנו במדרש זה?

אברהם דבק לא רק בה' אלא מרוב אהבתוהוא דבק גם במצוות של ה'.[5] אברהם לאהולך לעקדה בלב חצוי: צער על בנו ושמחה על מצוות ה'. כי אם כך, היה זה פגם בקיוםהמצוה, שהרי לא היתה בלב שלם ובשמחה גמורה. מאידך, אין לומר שאברהם הפך חס ושלום לאכזרי.אברהם ידע את היחס הנכון בין רחמי האב על בנו ובין האהבה לבוראו, ולכן אהבתו לבוראכבשה את כל רגשותיו האחרים, כלומר התעלתה מעליהם (כלשון המדרש רבה (נו, י): "כבשתירחמי לעשות רצונך". מובא בפרק הבא). צורת המחשבה וההשקפה של אברהם השתנתה והתעלתה.בעיניו של אברהם עקדת יצחק אינה מעשה של אכזריות אלא 'מעשה מצוה', מעשה של התעלותוכבישת היצר, מעשה שמראה לכל באי עולם על נאמנות לבורא. כל כך דבק הוא במצות הבוראעד שהתהפך והתעלה ההיגיון של אברהם מהיגיון אנושי פשוט להגיון אלוקי, הגיון של אמתצרופה. עד כדי כך אברהם דבק במצוות ה', עד כדי שגם אם לפתע נראה שהתבטלה המצוה,אברהם מחפש דרכים אחרות לקיימה.

יש ללמוד מכאן מהי הדרגה הגבוהה שלדביקות בה' ואהבת ה'. לא רק לקיים את המצוות מצד החובה והציווי האלוקי אלא מחמתהזדהות מחשבתית עם המצוות, עם האידיאלים המתבטאים במצוות, כלשון הפסוק בתהילים(קב, א) "במצוותיו חפץ מאוד". עד כדי כך שיצטער האדם צער רב על מצוהשנחסכת ממנו.

גישה יוצרת

גישה זו מחפשת את העקרון הרוחנישבמדרש, ומשליכה ממנו לתחומים נוספים.

המדרש הנ"ל על אברהם מלמד אותנועקרון רוחני לגבי יחס האדם והמצוה המזדמנת לו. כל ציווי מה' לאדם הוא הזדמנותלעלייה בקודש ששלח לאדם בורא העולם. זו היא הבעת אמון בכך שאדם זה מסוגל להגיע לדרגההרוחנית והנפשית שבמצוה זו. מה יעשה אדם אם תנאי המציאות השתנו עד שאינו יכול לקייםאת המצוה ולהגיע למעלתו? מה יעשה אדם בכל מיני מצבים בחייו, שבהם נאלץ לעשות שינויתוכנית בעקבות דברים שאינם תלויים בו? אברהם מלמדנו שיש להתאמץ לדבוק במעלתוהעליונה בדרכים חלופיות. חיפוש הדרכים והדאגה מחוסר קיום המצוה מעידים על דבקותבמעלה הרוחנית אליה האדם מעותד, ואולי היא בעצמה מביאה אותו קרוב יותר אל שלמותו.