"ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל" (בראשית כד,א). '"וה' ברך את אברהם בכל" מאי "בכל”? רבי מאיר אומר: שלא היתה לו בת. רבי יהודה אומר: שהיתה לו בת. אחרים אומרים: בת היתה לו לאברהם, ובכל שמה. ר"א המודעי אומר: איצטגנינות היתה בלבו של אברהם אבינו, שכל מלכי מזרח ומערב משכימין לפתחו. רבי שמעון בן יוחי אומר: אבן טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו, שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא, ובשעה שנפטר אברהם אבינו מן העולם תלאה הקדוש ברוך הוא בגלגל חמה' (ב"ב טז,ב). ר"מ ור"י חלקו האם הייתה לאברהם בת, אולם מניין למדו זאת מהפס'?- בפשטות למדו שה' ברכו בהכל, ולכן חלקו מהו אותו טוב גדול שברכו בו. זהו מחלוקתם האם שיוולד לו בת זה טוב או לא. שזהו המשך הגמ' שהביאה קודם: '(בראשית ו, א) "ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה ובנות יולדו להם". רבי יוחנן אמר: רביה באה לעולם. ריש לקיש אמר: מריבה באה לעולם' וכו'. הרי שחלקו האם הולדת בת זה דבר טוב או לא, ולפי זה חלקו גם ר"י ור"מ מהו הברכה של אברהם, שנולדה או שלא נולדה. בפשטות אפשר גם שלמדו שה' ברך את אברהם בהכל, וממילא זה כולל בת, כדי שיקיים מצוות פריה ורביה (כי יש לו את יצחק, אז זכר יש לו, ונישאר לו להוליד נקבה לקיום מצוות פו”ר). ולדעה שלא נולדה לו, הוא סובר שאילו הייתה נולדת לו בת, אברהם היה משיאה ליצחק. כקושית תוס': 'בת היה לו ובכל שמה. וא"ת ולמה לא השיאה ליצחק, למ"ד בפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף נח:) דבן נח מותר באחותו? וי"ל: דשמא קטנה היתה ולא רצה עדיין להשיאה ליצחק. אי נמי, מהגר היתה לו ולא משרה, ולכך לא רצה להשיאה ליצחק' (ב"ב קמא,א. תוס' ד"ה 'בת'). שר"מ לא מקבל את תרוץ תוס', ולכן טוען שלא הייתה לו בת, כיון שאילו היתה לו בת היה משיאה ליצחק. ור"י סובר כמו תוס', ולכן אין מניעה שתהיה לו בת, ולכן סובר שהייתה לו בת (שבכך קיים מצוות פו"ר). אולי למד ר"י מהמילה "בכל", שזה קיצור של 'בה-כל', שהייתה מושלמת בהכל, ועל גביו הוסיפו אחרים שגם קראו לה כך, בשל היותה מושלמת בהכל. אולי אפשר שר"י ור"מ חלקו על מצוות פו"ר, שב"ה וב"ש חלקו (משנה יבמות פרק ו משנה ו) האם מקיימים את המצווה בשני זכרים (שיטת ב"ש) או בזכר ונקבה (שיטת ב"ה). ביר' מובא שלשיטת ב"ה גם בשני זכרים יוצאים ידי חובה (יר' יבמות פרק ו' הלכה ו'), וכן הביאו חלק מהמפרשים. אולם רוב הראשונים סוברים שלב"ה זה דווקא זכר ונקבה. אולי זהו המחלוקת בין ר"י ור"מ, לשיטת ר"י הייתה לו בת כדי שקיים את מצוות פו"ר, שבזה ברכו בכל. ואילו לדעת ר"מ לא הייתה לו בת, כיון שיצא ידי חובה בשני זכרים, שזהו ישמעאל ויצחק, ולכן ניפטר מלהביא בת, וזהו ברכתו. אולי חלקו כיצד יש להבין את ההקשר שבפס', שמיד מובא: "ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המשל בכל אשר לו שים נא ידך תחת ירכי" וגו', ששלח את אליעזר להביא אשה ליצחק. לדעת ר"מ לא הייתה לו בת, ולכן היה יכול להתעסק עם חתונת יצחק, ולא להתעכב קודם עם חתונת בתו. זהו כעין פרש"י: '"ברך את אברהם בכל" - בכל עולה בגימטריה בן, ומאחר שהיה לו בן היה צריך להשיאו אשה'. לכן למד ר"מ ש"בכל" זה גימטריה של בן, שרק זה היה לאברהם, ולכן לא היה צריך להתעסק בחתונת בת. ואילו ר"י סבור שנולדה לו בת, שלכן לא הלך להביא אשה ליצחק, אלא שלח את אליעזר. מדוע לא הלך בעצמו להביא? לכן למד שברכו גם בבת, ולכן בזמן ההוא, שאליעזר נשלח לקחת אשה ליצחק, אברהם התעסק בלחתן את בתו. אולי שניהם למדו "ואברהם זקן" שרומז לפס': "ואדני זקן" (בראשית יח,יב), שהוא נאמר בהקשר להולדת יצחק. לכן למדו שגם כאן מה שה' ברכו קשור בהולדה. לכן ר"י למד שנולדה לו בת, כמו ששם התבשרו על הולדה. ולר"מ לא נולדה לו בת, שדווקא יצחק הוא שנולד לו, ולא בת, כמו שבפס' "ואדוני זקן" מדובר על הולדת יצחק. אולי הפס' הזה נאמר אחרי הסיפור של מיתת שרה וקבורתה, לכן למדו שקשור לזה. לר"י נולדה לו בת, שלכן היא טיפלה בו כראוי אחרי פטירת שרה, שהיא מילאה את מקומה. לעומת זאת לשיטת ר"מ לא נולדה לו בת, שזה ברכה, כיון שאם היתה לו בת, כל פעם שהיה רואה אותה היה נזכר בשרה. אולי לשיטת ר"מ לא הייתה לו אשה, שזהו גימטרה של בן, ולשיטת ר"י נולדה לו בת, שבא"ת ב"ש 'בכל' יוצא 'שלכ'='שכל', רמז לאשה שנאמר בה: "ומה' אשה משכלת" (משלי יט,יד). אולי אפשר על דרך הדרש לומר שלא התכוונו לבת ממש, אלא לרמז על נקבה. מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א מסביר ('המעלות לשלמה' “חיי שרה") שברכתו של אברהם כאן נעשתה ע"י ששרה ניפטרה ובכך הושלמו ארבעת הברכות שנאמרו לאברהם ב"ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה את שמך והיה ברכה" (בראשית יב,ב): 'ונראה עפ"י האמור בריש פרשת לך לך ד' ברכות ברך הקב"ה את אברם והן כוללות את הכל, ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה (בראשית י"ב, ב) שהברכות מסורות בידו כמו שפירש"י שם. א) ריבוי כמותי. ב) רבוי איכותי, הצלחה. ג) שם טוב. ד) שלטון על הברכות כמו שפירש"י שם. א) והנה כשנולד יצחק נפתחה האפשרות לקיום ברכה ראשונה, כי ביצחק יקרא לך זרע (בראשית כ"א י"ב). ב) הצלחת אברהם ככתוב "אלקים עמך בכל אשר אתה עושה" (בראשית כ"א כ"ב). ג) שם טוב נתקיים, כאשר אמרו לו בני חת לאמור "נשיא אלקים אתה בתוכנו" (בראשית כ"ג ו') ואגדלה שמך. ד) אולם כל עוד שרה חיה היתה היא העיקר, ואברהם טפל לה בנביאות... ורק עכשיו שמתה שרה, נעשה אברהם עיקר בברכות, והושלמו כל ארבע הברכות שנתברך אברהם, ולכן כתוב "וה' ברך את אברהם בכל"'. לפי דבריו זצ”ל, אולי באו כאן לרמז על ארבעת הדברים שעכשיו מוכח על ידם שאברהם התברך בכל. לר"מ לא הייתה לו בת, הכוונה לרמז שלא היתה לו נקבה, שזה רומז לפטירת שרה. לר"י היתה לו בת, הכוונה שנולדה נקבה, שזה מרמז על הולדת רבקה, שעכשיו הולכים להביא אותה, ובכך ימשך ברכת הזרע דרך יצחק (זהו גם דברי אחרים, ששמה בכל [שבכל זהו היא בעצמה ממש] שגימטריה של בכל=בן, שרבקה מאוחדת ממש עם בנו יצחק - בהיותה אשתו). לר"א המודעי זה שהיו באים המלכים לאברהם להתייעץ אתו, שזהו ההצלחה של אברהם, כמו שהמלך אבימלך אמר לו "אלקים עמך בכל אשר אתה עושה". ולרשב"י זהו שהיה מרפא, שבזה יצא לו שם טוב בעולם (שלראיה לחלק זה מביא מרן הגאון את הפס' אצל בני חת, והרי שם זה לקבר, כך שמרמז קצת על חולי שצריך רפואה, שלא למות).