"ויהי אחר הדברים האלה והאלקים נסה את אברהם" (בראשית כב,א). '"ויהי אחר הדברים האלה והאלקים נסה את אברהם" אחר מאי? א"ר יוחנן משום רבי יוסי בן זימרא: אחר דבריו של שטן, דכתיב (בראשית כא, ח) "ויגדל הילד ויגמל" וגו'. אמר שטן לפני הקב"ה: רבונו של עולם, זקן זה חננתו למאה שנה פרי בטן, מכל סעודה שעשה לא היה לו תור אחד או גוזל אחד להקריב לפניך? אמר לו: כלום עשה אלא בשביל בנו, אם אני אומר לו זבח את בנך לפני מיד זובחו. מיד "והאלקים נסה את אברהם ויאמר קח נא את בנך". אמר רבי שמעון בר אבא: אין נא אלא לשון בקשה. משל למלך בשר ודם שעמדו עליו מלחמות הרבה, והיה לו גבור אחד ונצחן. לימים עמדה עליו מלחמה חזקה, אמר לו: בבקשה ממך עמוד לי במלחמה זו, שלא יאמרו ראשונות אין בהם ממש. אף הקב"ה אמר לאברהם: ניסיתיך בכמה נסיונות ועמדת בכלן, עכשיו עמוד לי בנסיון זה שלא יאמרו אין ממש בראשונים. "את בנך", ב' בנים יש לי. "את יחידך", זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו. "אשר אהבת", תרוייהו רחימנא להו. "את יצחק". וכל כך למה? כדי שלא תטרף דעתו עליו. קדמו שטן לדרך, אמר לו (איוב ד, ב) "הנסה דבר אליך תלאה הנה יסרת רבים וידים רפות תחזק כושל יקימון מליך כי עתה תבא אליך ותלא". אמר לו: (תהלים כו, יא) "אני בתומי אלך". אמר לו: הלא יראתך כסלתך. אמר לו: זכר נא מי הוא נקי אבד. כיון דחזא דלא קא שמיע ליה, אמר ליה: ואלי דבר יגונב, כך שמעתי מאחורי הפרגוד: השה לעולה ואין יצחק לעולה. אמר לו: כך עונשו של בדאי, שאפילו אמר אמת אין שומעין לו. ר' לוי אמר: אחר דבריו של ישמעאל ליצחק. אמר לו ישמעאל ליצחק: אני גדול ממך במצות, שאתה מלת בן שמנת ימים, ואני בן שלש עשרה שנה. אמר לו: ובאבר אחד אתה מגרה בי? אם אומר לי הקב"ה זבח עצמך לפני, אני זובח. מיד "והאלקים נסה את אברהם"' (סהדרין פט,ב). לדעת ר"י מובן שה' ניסה את אברהם לאחר שהיה נראה כאילו אברהם לא עשה כראוי, שלא הקריב לה'. אולם לדעת ר' לוי, הרי מי שאמר זה יצחק, שבעקבות דבריו התנסה לראות אם יעמוד בזה, ולכן היה ראוי לומר 'ויהי אחר הדברים האלה וה' ניסה את יצחק'?- אלא ברור שאע"פ שיצחק אמר לישמעאל, בכ"ז עיקר הניסיון היה לאברהם, שאצלו היה עיקר הקושי כמו שמובא כמה השטן ניסה לייאשו. זה היה כ"ך קשה לאברהם, עד כדי כך שה' לא מיד אמר לו, שאחרת הייתה נטרפת דעתו, כך שמוכח שאצלו זה היה הכי קשה. לכן צ"ל שבעקבות דברי יצחק הגיע הזמן לנסות את אברהם. כל חיי אברהם התגלגלו לקראת הניסיון הזה של העקידה, כמו שמסביר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א ב'לזמן הזה', תשרי, באריכות מאירת עיניים. נראה שזה מרומז כאן במשל של המלך שאומר לגיבור: 'שלא יאמרו ראשונות אין בהם ממש', שלכאורה מה שייך לומר כך? מיילא שיאמרו שהראשונות לא היו קשות כמו זו, אבל מכאן ועד לומר על הראשונות שהם לא היו ככלום?! לכן נראה שמדובר על מלחמות שקשורות זו בזו, כך שכל הראשונות קשורות לאחרונה, ובלעדיה לא שווה כלום מה שהיה. כך גם בניסיון העקידה 'שלא יאמרו אין ממש בראשונים' זה לא שהראשונים היו קלים, אלא שכולם יועדו לקראת העקידה, וממילא אם העקידה תכשל, זה יפגום ויראה שכל הראשונים היו מיותרים. ישמעאל אמר ליצחק שהוא גדול ממנו בשל הגיל שבו עשה את ברית המילה, ויצחק ענה שמוכן למסור את כל כולו. נראה שבעומק בא לומר לישמעאל שאין לו מה להתפאר עליו בקשר לברית המילה כיון שמטרתה להראות את הברית לה', ולכן בזה הוא גדול ממנו, שיצחק הלך בדרכי ה' כראוי, שלא כמו ישמעאל. לכן גם בברית הוא גדול ממנו, שאע"פ שע"פ זמן עשיית הברית נראה כלפי חוץ שישמעאל גדול יותר, בכ"ז באמת יצחק גדול יותר. לכן אצלו הברית בגיל שמונה ימים, להראות שכל כולו לה', בלי טיפת רצון עצמי לעצמו (כמו תינוק בגיל זה שלא מבין כלום), אלא הכל לה'. לכן ברית המילה היא בגיל שמונה ימים, כעין מעל הטבע (שבוע הבריאה) שמוכן למות בשביל ה'. זהו שאמר לו שמוכן לזבוח עצמו לה'. כך שבאמת דווקא גיל שמונה ימים מראה יותר את החיבור לה' מאשר גיל שלוש עשרה. נראה שיש חיבור בין הסעודה של אברהם, ודברי יצחק לישמעאל. כיון שעושים סעודת מצוה בברית מילה, לכן יש חיבור בין דברי יצחק על מעלת הברית כמצוה, וממילא קשור בסעודת מצוה, לסעודה של אברהם. לכן ע"י שני הדברים האלו נעשה עכשיו הזמן הראוי לניסיון העקידה, ולכן נאמר "ויהי אחר הדברים האלה" בלשון רבים (“הדברים"), לרמז על שני דברים שנעשו אז, שלכן אז הגיע הזמן הראוי לניסיון העקידה. ובפשטות אולי למדו "הדברים" כרמז לדיבור, שזהו דברי השטן לה', ותשובת ה', וכן דברי ישמעאל ליצחק, ותשובת יצחק (שזהו "הדברים" לשון דיבור רבים - שנים, דברי השטן ודברי ה', לר"י. או לר"ל, דברי ישמעאל ודברי יצחק).