"ובחדש השביעי באחד לחדש מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו יום תרועה יהיה לכם" וגו' (במדבר כט,א). מדאורייתא מצוות שמיעת קול השופר בר"ה, היא לשמוע 9 קולות, שהם 3 סטים של תקיעה-תרועה-תקיעה. אלא שלא ברור לנו מהי התרועה, האם מה שנקרא אצלנו 'שברים', או 'תרועה', או 'שברים-תרועה', ולכן תוקעים סטים של כולם, סה"כ 30 קולות. לזה התווסף 'תקיעות דמיושב', שתקעו 'לערבב השטן' (ר"ה טז,ב) לפני ה'תקיעות דמעומד', ולכן יצא 60, ונוהגים לתקוע מאה תקיעות. אולם מדוע בכלל תוקעים בשופר? מסביר הרמב"ם (הל' תשובה ג,ד) שאמנם זה גזירת הכתוב, אבל יש בזה רמז שקול השופר מעורר לתשובה. והוסיף החינוך (מצוה תה): 'וקול השופר מעורר הרבה לב כל שומעיו, וכל שכן קול התרועה, כלומר הקול הנשבר'. אבל מדוע דווקא הסט הוא תקיעה-תרועה-תקיעה? מסביר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א ('לזמן הזה' תשרי 'קולות השופר') שהתקיעה שלפני מרמזת על המהות המקורית, הישרות המקורית. התרועה כנגד המציאות העכשווית, שהאדם הסתבך והתעקם, והתקיעה בסוף קוראת לשוב למהותנו המקורית (ראה שם). מדוע יש כמה סוגים של תרועה? לשיטת הרמב"ם זה ספק מהו הנכון. לשיטת הגאונים (והחינוך) כולם נכונים, ובמקומות השונים תקעו תרועות ע"פ מקומם, ורבי אבהו תיקן בקסרי שיתקעו הכל שלא תראה התורה כשתי תורות. אולי אפשר להוסיף כהמשך לדבריהם שיש אנשים שכדי שיחזרו למוטב יש להשפיע עליהם עם השכל, ולעומתם ישנם שהשכל לא מדבר אליהם, אלא צריך לדבר אליהם דרך הרגש, ויש כאלו שצריך את שני הדברים כדי להשפיע עליהם. לכן יש שברים שזה כנגד השכל, כקביעת עובדות שצריך לשוב בתשובה ובכי לפני ה', כעין שעושים 'חזקה' (חזקה נקבעת בשלוש פעמים) בטענות חזקות וארוכות (כשברים שזה קולות ארוכים קצת), וכך משכנע את השכל. תרועה זה כנגד הרגש, כעין בכי רב שנשפך, וכך מאוד מרגש את האחר. ויש את שניהם יחד בשברים-תרועה. נראה שלכן למדו שאין תרועה-שברים, אלא רק שברים-תרועה כיון שבבכי קודם גונח (שברים) ואח"כ מילל (תרועה) [ר"ה לד,א]. שקודם אדם מסרב להאמין, שלא חודר מיד לרגש, אלא בעיקר מבין בשכל, שאז זה גונח (שברים), ואח"כ כשמשתלט על הרגש גם מיילל (תרועה). אולי סדר התקיעות הם תקיעה-תרועה-תקיעה, רמז לעליית משה להר סיני, שר"ה קשור (בעשי"ת) ליוה"כ שבו נתנה הסליחה על העגל, ולכן מעלה זכות לר"ה (מהקשר בניהם), ולכן מרמזים זאת בתקיעות. ובכלל הסליחה על העגל היא חמורה, ולכן משפיעה סליחה גם לדורות הבאים, כיון שקשור העגל לכל הדורות: 'ר' יודן בשם ר' יסא: אין כל דור ודור שאין בו אונקי אחת מחטא של עגל' (יר' תענית ד,ה) לכן אולי כיון שיש לעגל קשר לכל הדורות, אז יש גם השפעה מהסליחה של אז. ובכ"א יוה"כ נקבע לדורות מהקשר לסליחה מהעגל שניתן ביוה”כ (תענית ל,ב. רש"י ד”ה 'שניתנו') כך שיש ממנו קשר לכל הדורות. לכן מרמזים על שלושת הפעמים שמשה עלה, שבהם מתגלה הקשר לסליחה (בראשון חטאו [ומשה שבר את הלוחות לכפרה, שלא תעלה מידת הדין על שחטאו אחרי שקיבלו תורה (שמו”ר מג,א)], בשני משה ביקש סליחה, ובשלישי ניתנה הסליחה). לכן שלוש תקיעות, כשהראשונה והאחרונה היו כנגד הורדת הלוחות, ולכן בהם קול ישר, רמז לתורה: "תורת ה' תמימה משיבת נפש" (תהלים יט,ח) '"משיבת" - ענין הנחה והשקטה כמו למשיב נפש' (מצודות ציון). לעומת הפעם השניה שהייתה בבכי למחילה לבנ"י, ולכן בו תרועה של בכי. אולי גם השלוש כנגד האבות, שהשופר מזכיר את עקידת יצחק (ר”ה טז,א), וכמו שבעקידה המלאכים בכו, כך אנו עושים קולות בכי לעורר רחמי שמים עלינו (וגם לגרום לנו להתאחד עם הבכי שקשור לקדושה, ולהתקדש בכך ולשוב בתשובה), והתקיעה הישרה שלפני ואחרי כנגד אברהם ויעקב, שהאבות נקראו ישרים (ע"ז כה,א) [גם יצחק, אלא שאצלו מרמזים על בכי המלאכים]. או שזה כנגד העקידה ולכן קולות התקיעה הישרים כנגד אברהם ויצחק (שהאבות נקראו ישרים) והתרועה כנגד המלאכים שבכו. אולי אפשר לומר שסוגי התרועה קשורים לחטאים שהיו בעגל, (והם החטאים הקשים ביותר) שזהו ע"ז (העגל) גילוי עריות ורצח ('“לצחק"- יש במשמע הזה גילוי עריות.. ושפיכות דמים' וכו' [בראשית לב,ו. רש”י]). שברים כנגד ע"ז שבה יש שלוש קולות, כמו 3 אותיות במילה "עגל". (אולי גם כעין עברו על שלוש דברות: "אנכי" [שאמרו על העגל שהוציאם ממצרים] “לא יהיה" [שעשו ע"ז] ו"לא תשא" שהוציאו את שם ה' כאילו הוא חל בעגל, שאמרו "אלה אלוהיך ישראל") וכן שלוש קולות כעין חזקה (3), שנותנים לעגל חזקת אלוה. תרועה כנגד עריות, שזה 9 קולות, כמו זמן הלידה שהוא תוצאה של חטא עריות. וכן הרבה קולות מהירים, כעין היצר שתוקפו ומזרזו מהר לחטוא. ושברים-תרועה זה כנגד רצח, שקשור לע"ז ועריות, שאדם הורג לע"ז (כעבודת המולך) וכן הורג כדי לקחת את אשתו (כמו שאברהם אמר לפרעה ואבימלך), וזה 12 קולות, כנגד בנ"י, שזה אנשים (רמז להריגת אדם). בקולות השופר אנחנו מתחברים לתיקון על חטא עגל שקשור לחטאים קשים אלו, ושבים בתשובה על כל חטאינו. אולי בתרועה אנו מתחברים לענייני המוסר שקשור בקודש, שזה מלא בתנ"ך ('אמר רב אדא ברבי חנינא: אלמלא לא חטאו ישראל, לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד, שערכה של ארץ ישראל הוא. מאי טעמא? "כי ברוב חכמה רב כעס"' [נדרים כב,כ], וגם בתורה יש דברי מוסר). לכן כנגד מעלות הקדושה והמוסר תוקעים. כנגד הנבואה זה שברים, כעין שהנביא רואה דברים, אבל לא כמו משה שראה ברור, שאר הנביאים (יבמות מט,ב) ראו מלוכלך, ולכן כעין שבור. תרועה כנגד הכתובים, שנאמרו ברוה"ק וזה פחות מנבואה, ולכן כעין יותר שבור, קולות יותר קצרים. ושברים-תרועה זה כנגד התורה שהיא מקור לספרי הנבואה (כמובא ביהודי הקדוש, שספרי הנביאים זה מאותיות התורה) ולרוה"ק ולחכמת הקדושה בעולם, ולכן כעין כנגד שניהם. [אמנם כשהתורה צוותה על שופר עוד לא היה ספרי נ"ך, אולם מהותם, שזה נבואה ורוה"ק וחכמה כבר היו]. אולי גם, שברים זה כנגד בין אדם למקום, ששלוש זהו חזקה, כנגד ה' שהוא הכוח החזק (והבלעדי) בעולם, וכל העולם שלו. ולפעמים אדם שב בתשובה מפחד מחוזק ה' שחושש שיענישו. תרועה כנגד בין אדם לחברו, ולכן תשע כנגד הגעת אדם לעולם (חודשי לידה). ופעמים אדם שב בתשובה מפגיעה בחברו בגלל שרואהו בוכה מאוד, ורחמיו נכמרים עליו, וזהו הרבה קולות קצרים. ושברים-תרועה זה כנגד שניהם. בתקיעות אלו מעוררים לב האדם להיכנע (שמזכירים לו בכי) ולבקש סליחה ותחנונים, ולשוב בתשובה מעברות שיש בידו, שזהו מעברות בין אדם לחברו או בין אדם למקום, או שחוטא בשניהם.