שיאו של ראש השנה הוא תקיעת השופר - תקיעה שכל כולה אינו אלא קול הבוקע מתוך השופר, שלכאורה אינו מביא עמו מסר חד וברור לשומעיו. מה מהותה של תקיעה זו ומדוע דווקא בה אנו פותחים את השנה החדשה?

כתב ה"שפת אמת" (דרושים לר"ה תרל"ב): "וזהו התקיעות שהוא קול בלי דיבור, שדיבור הוא התחלקות הקול לתנועות נפרדים ושונים, אבל הקול אחד מיוחד דבוק במקורו".

ההבדל בין קול לדיבור הוא שהקול אינו מכיל שום תוכן ספציפי, אולם הוא נוכח במלוא עוצמתו. הקול קודם לדיבור, הדיבור אינו אלא חיתוכו של הקול באופנים שונים. על אף שהיינו מצפים שהדיבור ייחשב לעליון על הקול, שכן תוכנו מיוחד ומשתנה מדיבור לדיבור, רומז ה"שפת אמת" שחיתוך הדיבור הוא פחוּת בערכו ובחשיבותו מהקול שמאחורי המילים, שאינו ניתן לחיקוי ומשתנה מאדם לאדם. זו הסיבה לכך שהקול מייצג את שורש הדברים, שכן הוא יוצא מהמקור עצמו ורק אחר כך נחתך בקצה הפה והופך לדיבור.

בעולם מוחצן ששבוי בקסמם המתעתע של הפוזה והשואו, אנו נקראים למבט פנימי. מבט שיודע לחדור לעומק ולשים לב אל התוכן והנשמה ולא רק אל המעטפת והגוף. מצוות היום בראש השנה מיוחדת בכך שכדי לקיים אותה אינך צריך לעשות דבר, מלבד... להקשיב! "לשמוע קול שופר".

בעולם שבו כמויות המלל והקשקשת הגיעו לשיאים בלתי נתפסים, בחברה שבה לא צריך שיהיה לך משהו חכם באמת לומר רק בשביל להעלות אותו כסטטוס בפייסבוק לעיני אלפים אלא 'סתם, כי בא לי לדבר' - מעניק לנו השופר את מתנת ההקשבה. הבשורה המדהימה שאם רק נעצור את מטחי המילים ונהיה מוכנים להקשיב באמת, נצליח להאזין לקולות עמוקים ולגלות דברים נסתרים. ייתכן שהם היו קיימים שם כל הזמן, אבל בתוך כל רעש הרקע האופף אותנו, לא היה סיכוי שנשמע אותם. את הקולות העדינים שמגיעים אלינו מבפנים, את קול ה' הדובר אלינו ללא הרף, אם רק נדע להיות מכוונים אל התדר הנכון.

מכאן ניתן ללמוד מוסר נפלא ועמוק, שעל האדם מוטלת החובה לדעת "לשמוע". מה לשמוע? לשמוע את חבריו, הוריו, אשתו, ילדיו. האדם צריך לדעת שלא הוא העיקר, והוא לא נמצא במרכז העניינים, והוא מחויב "לשמוע" לאחרים. אם זה הבעל את אשתו, אם זה מנהל העבודה את עובדיו וכו'. אי היכולת "לשמוע" לאחרים עלולה לגרום להתפרצויות שווא, לאי נעימויות, לקבלת החלטות שגויות, וכל זה למה? כי לא "שמעת" לאחרים.

תקיעת השופר, דווקא בהיותה חסרת תוכן מוגדר, מחזירה את האדם למצב בראשיתי יותר - למצב הנביעה של הדברים, טרם עיבודם ואיבודם על ידי האדם. ראש השנה הוא יום שבו האדם אמור להניח לענפים, ולחזר אחר השורש, באמצעות הקשבה עדינה לקול הבראשיתי ביותר של השופר: "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשמוע קול שופר" - עיקר המצווה זו השמיעה.

הרב עדיאל זימרן, מתוך האתר: "בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון" - http://etzion.org.il/he/home

הרב יוני לביא שליט"א, מתוך העלון "שבת בשבתו" - www.zomet.org.il