פרשת  עקב - במה כוחן של כ"ב אותיות בתורה?

מאת: אהובה קליין .

הפרשה פותחת בסגולות שהתורה ומצוותיה מעניקים לאדם: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם--וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ.  וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ; וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, שְׁגַר-אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ.  בָּרוּךְ תִּהְיֶה, מִכָּל-הָעַמִּים:  לֹא-יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה, וּבִבְהֶמְתֶּךָ.  וְהֵסִיר יְהוָה מִמְּךָ, כָּל-חֹלִי; וְכָל-מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, לֹא יְשִׂימָם בָּךְ, וּנְתָנָם, בְּכָל-שֹׂנְאֶיךָ".  [דברים ז,יב-ט"ז]

השאלות הן:

א] באיזה אופן נקיים את המצוות?

ב] מהם התוצאות בקיום המצוות?

תשובות.

אופן קיום המצוות.

רבי בונם מפשיסחה ממחיש את אופן קיום המצוות  על ידי משל : מעשה בבן שאביו דורש שילמד תורה, תוך כדי איומים, שאם לא יעשה כך ילקה אותו, עד שהבן  יענה: "רוצה אני". ברור שעדיף שהילד ירצה בקיום המצוות לאלתר ללא המלקות.

באותו אופן אמר משה:" וְהָיָה עֵקֶב" בסופו של דבר תשמעו לקיום המצוות שהרי יכפו אותם עליכם , לכן מוטב שתשמעו לאלתר.

על פי פירוש אור- צדיקים בשם הה"ק רמ"ל מססוב: לפני כל צעד שהאדם נוקט, עליו לחשוב היטב האם בצעד זה, הוא עושה את רצון  ה' , או, שמא לא -  עליו לעשות רק את מה שהקב"ה דורש ממנו!

וזו המשמעות של המילה:" וְהָיָה עֵקֶב" בכל צעד שאדם רוצה לפעול, עליו לשקול היטב- אם הדבר לרצון ה'.

אורח חיים מסביר:" וְהָיָה "- מילה זו היא: לשון שמחה והכוונה-שמחה גדולה תהיה בשמים אם "עֵקֶב"-כאשר בסוף ימי הגלות, בתקופת עקבתא דמשיחא יבואו על עם ישראל ניסיונות קשים במיוחד ולמרות זאת, ימשיכו לשמוע בקול ה' וישמרו את התורה אז ה' ישמח שמחה גדולה.

ה"משך חכמה"- שם את הדגש על המילים: "אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה" ומסביר:   היות ובני ישראל נדדו במדבר במשך ארבעים שנה ועברו מיני ניסיונות ,הרי הם היו :"דור דעה" שהתורה נעשתה חלק מהם – מן ה"אני" שלהם - כך שאפילו החוקים  נחשבו בעיניהם למשפטים, הם לא הבינו  שום צורה אחרת ולכן  בגדלות נפשם- היו משיגים את החוקים כמו משפטים.

במסכת אבות נאמר:

"בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה (כְּבַחֲמוּרָה), וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה. שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה. שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה, מִצְוָה. וּשְׂכַר עֲבֵרָה, עֲבֵרָה":

ראיתי הסבר יפה למשנה זו בספרו של הרב אליהו שלזינגר: "אלה הדברים"  אדם צריך לרוץ גם אחרי מצווה שאינה לשמה, והטעם לכך: שמצווה גוררת מצווה, וכתוצאה מכך , מתוך שלא לשמה יקיים מצוות לשמה. הווי בורח מהעבירה אפילו  שלא לשמה, היות ועבירה גוררת עבירה, ומעבירה שלא לשמה - בסופו של דבר עלול האדם להגיע לעבירה שהיא לשמה!

וכך ניתן להסביר את המשנה הבאה:  "רַבִּי אוֹמֵר: אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבוֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם. וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת".[מסכת אבות ב', א]

מצווה קלה –זוהי מצווה שנעשית שלא לשמה, ולכן גם אם המצווה היא  לא לשמה, אין להפסיק לקיים אותה ואין לזלזל בעשייתה גם שהיא לא מושלמת היות ואין האדם יודע מתן שכרן של מצוות ויתכן שאצל אלוקים אפילו מצווה שאינה לשמה- יש לה חשיבות גדולה. בעצם אין אנו יודעים  אילו הן מצוות קלות ואילו הן   מצוות חמורות, אך יש בכוחנו להבין את מהותן של מצוות קלות וחמורות.

בהמשך הרב מביא דברים שראה בספר: "משך חכמה" בפרשת שלח [עמ' רי"ט, הוצאת אשכול] שכנראה  הם מהספרי: "רבי אומר העושה מצווה אחת לשמה[ואל] ישמח על אותה מצווה, לסוף גוררת מצוות  הרבה, והעובר עבירה אחת[ואל] ידאג עליה, לסוף גוררת עבירות  הרבה" וכאן הכוונה שהאדם עשה מצווה אחת לשמה, אך לא בשלמות.

 קיום המצוות- התוצאות.

על פי רש"י: אם האדם שומר על  מצוות קלות שדש בעקביו- כתוצאה מכך ה' יקיים את אשר הבטיח לאברהם אבינו.

חז"ל אומרים: "שכר מצווה בהאי עלמא ליכא" ומה שהתורה מזכירה מתן שכר בעולם הזה- דוגמת ההבטחה: "ונתתי גשמיכם בעיתם" "ונתתי מטר ארצכם"  ועוד ברכות חומריות נוספות.

הרמב"ם טוען: שאין מדובר בשכר, אלא זוהי הבטחת אלוקים שיעניק לנו בעבור קיום המצוות תנאים ראויים- על מנת שנהיה רגועים לקיים את התורה.

שהרי ייסורים ועניות מעבירים את האדם על דעתו ועל דעת קונו,

נאמר: "ושמרתם את משמרתי" [ויקרא, י"ח,-ל] על כך אומרים חז"ל: האדם חייב לעשות סייגים וגדרים כדי שלא יבוא לידי עבירה, ואם אכן אדם נוהג כך ועושה לעצמו גדרים וסייגים- כדי שלא יבוא לידי ביטול מצוות הוא זוכה מאת ה'- למידה כנגד מידה ואלוקים לוקח ממנו את כל המניעים והמכשולים-כגון" ייסורים, עניות שעשויים להביא אותו לביטול תורה.[אמרי שפר]

בעל הטורים מסביר: שה' מבטיח: שיאהב את עם ישראל- ודבר זה בזכות אברהם שנאמר בו: "זרע אברהם אוהבי"  [ישעיהו מ"א, ח]

ה' יברך את עם ישראל בזכות יצחק שאמר בו: "ויברך אלוקים את יצחק" [בראשית כ"ה, י"א]

ה' ירבה את עם ישראל בזכות יעקב שנאמר בו: "פרה ורבה" [שם ל"ה, י"א]

והברכות הן שלושה: אחת כאן ושניים בפרשת  משפטים, שנאמר שם : "וַעֲבַדְתֶּם, אֵת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ; וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה, מִקִּרְבֶּךָ". 

הפסוק מתחיל באות: וו'  ומסתיים באות כ' וכך גם הברכה שיצחק בירך ברכה ליעקב:" וְיִתֶּן-לְךָ, הָאֱלֹהִים, מִטַּל הַשָּׁמַיִם, וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ--וְרֹב דָּגָן, וְתִירֹשׁ.  יַעַבְדוּךָ עַמִּים, וישתחו (וְיִשְׁתַּחֲווּ) לְךָ לְאֻמִּים--הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ, וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ; אֹרְרֶיךָ אָרוּר, וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ". [בראשית כ"ז, כ"ח- ל] גם כאן בפרשה הברכות מתחילות באות וו ומסתיימות באות כ' וזה רמז כל הברכות  שבירך יצחק את יעקב יתקיימו   בשומרי התורה והמצוות.

 הברכה: "בָּרוּךְ תִּהְיֶה, מִכָּל-הָעַמִּים:  לֹא-יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה, וּבִבְהֶמְתֶּךָ"

מתחילה באות- ב' ומסיימת באות כ'- הדבר בא ללמד אותנו שבזכות התורה המורכבת מ-כ"ב אותיות יבואו הברכות.

ובנוגע להבטחות שה' יסיר  מעל שומרי התורה: " כָּל-חֹלִי" בגימטרייא- יסיר- צ"ח קללות.

ולגבי הברכה:" לֹא-יִהְיֶה לֹא -יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה, וּבִבְהֶמְתֶּךָ.  עָקָר וַעֲקָרָה, וּבִבְהֶמְתֶּךָ". 

אפילו בפושעי ישראל לא  יהיה מצב של עקרות- לפי  שעתידים לחזור בתשובה.

ויש להוסיף שבלומדי התורה לא תהיה מצב של עקרות שכתוב:" לֹא-יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה..." והכוונה ללומדי התורה מכוח  כ"ב האותיות שבתורה.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק: כי  יש לקיים את התורה ככתבה ולשונה ואין לחשב את שכרן של מצוות, לפי שאין לאדם לדעת לעולם -מה שכרה של כל מצווה ומצווה.

מתוך קיום התורה – הלכה למעשה-  יזכה האדם לדלות את הברכות מכוח סוד כ"ב האותיות בתורה   ויחוש רווח, רוגע וברכה  גם  מעוצמת הברית שהקב"ה כרת עם אבותינו: אברהם, יצחק ויעקב.

 על פי  התורה ינהג  כאשר יתהלך לפני הקב"ה בתמימות  ללא חקירת עתידות  וכל מה שיבוא עליו יקבלה בתמימות ויבין שהדבר מאת  ה', כפי שנאמר:

"תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" [דברים  י"ח, י"ג]