על הפסוק (במדבר כא, ט) "ויעש משה נחש נחשת.."

מפרש רש"י - "לא נאמר לו לעשותו של נחשת אלא אמר משה הקב"ה קוראו נחש ואני אעשנו של נחושת לשון נופל על לשון".

במבט ראשון נראה הפירוש הגיוני ואף מעלה חיוך - למה משה השתמש דווקא בנחושת? כי מילולית זה מתחבר יפה, נחש-נחושת..

ובמחשבה שניה, מעט יותר עמוקה - האם "משחק לשוני" נחמד הוא אכן הסיבה לעשיית הנחש דווקא מנחושת?

משום מה נראה שמתחבא כאן פירוש עמוק ומשמעותי יותר מאשר משחק מילים חביב..

למישהו יש רעיון?