"ולא יֵרָאו פני ריקם" (לד, כ)

מלשון הפסוק נראה כאילו ישראל רואה את פני ה' בעליה לרגל. לכאורה, זה סותר את דברי ה' למשה: "לא תוכל לראֹת את פני, כי לא יראני האדם וחי" (לג, כ).

אפשר לומר שיש הבדל בין יחיד לציבור: כשכלל ישראל מקובצים יחד, ברגל, יכולים לראות את פני השכינה, אף שיחיד אינו יכול, כפי שהשכינה שורה בצורה מיוחדת על מניין ועל ציבור, יותר מעל יחיד.

עוד אפשר לומר, שכשמקיימים מצוות עליה לרגל, ה"וחי בהם" (ויקרא יח, ה) שבקיום מצוות מבטל את ה"ולא יראני האדם וחי".