"ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם" (לב, י)

רש"י מפרש שה' רומז למשה שבכוחו למנוע את כליית ישראל, ע"י תפילתו. כלומר, בעצם ה' לא רצה לכלות את ישראל.

אפשר למצוא רמז לכך שה' לא רצה להשמיד את ישראל:

ה' מודיע למשה על כוונתו לכלות את ישראל בעוד משה בהר סיני, לפני שראה את העגל בעיניו.  כשראה את העגל, הוא כעס מאוד: "ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחלת ויחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות וישבור אותם תחת ההר" (לב, יט), ואף הורה להרוג את החוטאים (לב, כז). אילו היה ה' אומר למשה "ואכלם" לאחר שמשה הגיע לכעס הזה, ייתכן שמשה לא היה מתפלל בעבורם. אם כן, בכך שה' הודיע לו על כוונתו לכלות את ישראל לפני שהגיע לדרגה זו של כעס, גרם למשה להתפלל בעד העם ויבטל את הגזירה - והקדמת עיתוי ההודעה היתה מפני שה' באמת לא רצה לכלות את ישראל.

על פי זה אפשר להבין את לשון הכתוב: "ועתה הניחה לי": אחרי שאמר ה' למשה "לך רד כי שחת עמך" (לב, ז), הוא כאומר לו, 'אבל לפני שתרד, אני רוצה לומר לך שבדעתי לכלותם'. כאמור, הוא הקדים את ההודעה כדי שמשה יתפלל על ישראל ויבטל את הגזירה.