על "ויקח קרח" (במדבר טז,א) מובא מהרב ירחמיאל מפשיסחא (הבן של היהודי הקדוש) שנפילה בעבודת ה' נגרמת ע"י שלוקח לעצמו דרגות שיותר מהדרגה הראויה לו. וזהו "ויקח" שלוקח מה שלא ראוי לו, נעשה "קרח" נעשה קר כקרח מעבודת ה'. נראה שמעבר לדרשה החסידית הזו, יש בזה גם לימוד על קרח, כיצד חטא, שזה בשל שרצה מדרגה שאינה שלו (כהונה או נשיאות כאליצפן) ובזה נעשה קר מקדושה, וכך הדרדר עד המחלוקת הגדולה הזו. בשמו של קרח דרשו חז"ל על מעשיו: '"ויקח קרח" אמר ריש לקיש: שלקח מקח רע לעצמו. קרח, שנעשה קרחה בישראל. בן יצהר, בן שהרתיח עליו את כל העולם כצהרים. בן קהת, בן שהקהה שיני מולידיו. בן לוי, בן שנעשה לויה בגיהנם' (סנהדרין קט,ב) הרי שדרשו משמו על הנעשה אז. ממילא גם אפשר לדרוש את "קרח" מלשון קר כקרח ביחס לקדושה. על קורח מביאים חז"ל שבא בטענה למשה עם טענה הלכתית: '"וַיִּקַּח קֹרַח". מה כתיב למעלה מן הענין (במדבר טו, לח): "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת". קפץ קרח ואמר למשה, אתה אומר "וְנָתְנוּ עַל צִיצִת וְגוֹ'". טלית שכלה תכלת מה היא שיהא פטורה מן הציצית? אמר לו משה: חיבת בציצית. אמר לו קרח: טלית שכולה תכלת אינה פוטרת עצמה, וארבעה חוטין פוטר אותה? בית מלא ספרים, מהו שתהא פטורה מן המזוזה? אמר לו: חייבת במזוזה. אמר לו: כל התורה כולה מאתים שבעים וחמש פרשיות שיש בה, כולן אין פוטרות את הבית, ושתי פרשיות שבמזוזה פוטרות את הבית? אמר לו: דברים אלו לא נצטוית עליהם, ומלבך אתה בודאם. הדא הוא דכתיב "וַיִּקַּח קֹרַח"' (תנחומא "קרח" סימן ב). מתוך דבריו אפשר להבין את הסתכלותו, שראה רק את הדברים הגדולים, הכול קדוש, ולא התייחס לפרטים המסוימים. לכן כל הבית קדוש ע"י הספרים, וכל הציצית קדושה ע"י התכלת, ואין חשיבות מיוחדת דווקא לדבר הקטן, למזוזה או החוטים. דבר זה גם נשמע בדבריו: "ויאמרו אלהם: רב לכם, כי כל העדה כלם קדשים" (במדבר טז,ג) אמר למשה ואהרן, אל תיקחו גדולה לעצמכם כיון ש"כולם קדושים", ואין מעלה של אחד גדולה מחברו. הרי שקרח ראה את כולם כשווים, הכול שווה, אין מעלה לזה יותר מזה. איך מגיעים למצב שלא רואים שוני בין הדברים? זה ע"י קרירות בקשר לקדושה, שאילו היה דבק ומתלהב בקדושה, אז כל גרגיר של מעלת קדושה מיד היה נראה בעיניו כדבר עצום, וממילא היה רואה שוני אדיר בין הדברים. לכן כיון שהיה בקרירות בקשר לקדושה, לכן לא רואה הבדל בין האנשים וקשרם לקדושה, אלא רק תופס שיש כאן משהו בגדול. כך גם לא רואה במזוזה ובחוטים משהו של ייחודיות, אלא רואה זאת כסתם משהו קטן וטפל שמקשר לדבר הכללי הגדול של תורה או תכלת. זה נובע מזלזול בענייני הקדושה, שלכן הם קלים בעיניו, וכך תופס הכול כשווה, וכעין שהעיקר הוא רק מה שגדול ובולט (כתכלת או ס"ת). כך גם בדברי דתן ואבירם, הם משווים בין מצרים לא"י, שאצלם הכול שווה, ששניהם "ארץ זבת חלב ודבש" (במדבר טז, יג-יד) כי רק הצד הגשמי נראה לעיניהם, ולא מתייחסים לקדושה כמשהו בעל ערך וחשיבות, שלו היו כך, אז הייתה א"י נתפסת בעיניהם כמשהו שהוא מעל ומעבר לכל יכולת השוואה מול מצרים. לכן עדת קורח נבלעה באדמה, כעין קבר של מת: "אם כמות כל האדם ימתון אלה ופקדת כל האדם יפקד עליהם לא ה' שלחני. ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה ובלעה אתם ואת כל אשר להם וירדו חיים שאלה וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ה'" (שם, כט-ל) נבלעו חיים, כעין מת שנקבר, ואצלם זהו מיתה לא רגילה, כיון שניאצו את ה'. הם פגעו בזלזול בה' כשיסודם הוא שהם קרים מעבודת ה', לכן כמו מת שהוא קר בשל אי חיותו, כך גם הם נבלעו חיים, כי כבר בחייהם זהו כעין מיתה, בלא חום, שלא היו קשורים בחום לדבקות בה', אלא קרים מקשר לה'. מצד שני, ר"נ ראשי הסנהדראות מתו באש (שם, לה) כעין עונש על שהיה להם להיות עם חום בדבקות בה', ובפרט בהיותם ת"ח שקשורים לתורה שהיא אש ("הלוא כה דברי כאש נאם ה'" [ירמיהו כג,כט]) היה עליהם להתחמם באש קודש, והם לא עשו כך, לכן האש מתנקמת בהם. נראה שלכן חשדו במשה באשת איש: '(במדבר טז, ד) "וישמע משה ויפול על פניו" מה שמועה שמע? אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן: שחשדוהו מאשת איש, שנאמר (תהלים קו, טז) "ויקנאו למשה במחנה". א"ר שמואל בר יצחק: מלמד שכל אחד ואחד קנא את אשתו ממשה, שנאמר (שמות לג, ז) "ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה"' (סנהדרין קי,א) למה פתאום עכשיו חשדוהו? אלא שקרח בא בטענה של קרירות בעבודת ה', שלא צריך התלהבות וחום. ממילא ראו במשה שהוא בהתלהבות וחום כעין שיש יצר של חום שאוחז בו. לכן ראו את אוהלו שמחוץ למחנה, שזה היה ללימוד תורה, כקשור ביצר הערוה. כאילו שמחוץ למחנה זה כדי שיוכל לחטוא, ומה שתופסו באמת זה חום היצר, ולכן כלפי חוץ טוען שצריך להיות בחום כלפי ה' והתורה. (נראה שלכן אצל און בן פלת אשתו הצילה אותו ואצל קרח אשתו החטיאה אותו [סנהדרין קט,ב-קי,א] כעין שקשורים הטענות יחד עם עניין של נשים).