"ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן. ויקמו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם" וגו' (במדבר טז,א-ב). '"ודתן ואבירם"-... ומה ראה קרח לחלוק עם משה? נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל (תנחומא) שמינהו משה נשיא על בני קהת על פי הדבור. אמר קרח: אחי אבא ארבעה היו שנא' (שמות ו) "ובני קהת" וגו' עמרם הבכור נטלו שני בניו גדולה, אחד מלך ואחד כהן גדול. מי ראוי ליטול את השניה לא אני שאני בן יצהר, שהוא שני לעמרם? והוא מנה נשיא את בן אחיו הקטן מכולם. הריני חולק עליו ומבטל את דבריו. מה עשה? עמד וכנס ר"נ ראשי סנהדראות, רובן משבט ראובן שכיניו, והם אליצור בן שדיאור וחביריו וכיוצא בו, שנאמר "נשיאי עדה קריאי מועד" ולהלן הוא אומר (במדבר א) "אלה קרואי העדה"' וכו' (רש"י). לכאורה לא מובן כיצד העזו לחלוק על משה, וכי חשבו שיצליחו נגד רצון ה', שמשה שליחו? והרי אלו היו ראשי הסנהדרין, ולא סתם אנשים טיפשים?- בפשטות ודאי שהקנאה ותאוות הכבוד שלהם העבירה אותם על דעתם. אולם אולי אפשר כדי להוריד קצת מהטירוף שיוצא ממעשיהם, לנסות לומר שלא חשבו לגמרי לחלוק על משה, שידעו שהוא שליח ה', אלא רק רצו לגלגל ככה שיצא שיקבלו מקום חשיבות של כהונה. שהנה ישנם כמה תמיהות במחלוקת קרח, שהנה מובא בחז"ל, ומביא זאת רש"י: 'וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה? עינו הטעתו. ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן. אמר: בשבילו אני נמלט. וכ"ד משמרות עומדות לבני בניו כולם מתנבאים ברוח הקודש, שנא' (ד"ה א כה) "כל אלה בנים להימן". אמר: אפשר כל הגדולה הזאת עתידה לעמוד ממני ואני אדום? לכך נשתתף לבוא לאותה חזקה. ששמע מפי משה שכולם אובדים ואחד נמלט "אשר יבחר ה' הוא הקדוש" טעה ותלה בעצמו, ולא ראה יפה לפי שבניו עשו תשובה, ומשה היה רואה' (רש"י. טז,ז). לכאורה ראה שצאצאיו משרתים בלויה, ולא כהונה, אז איך חשב שיהיה כהן? וכן שמואל בעל חשיבות כעין משה ואהרן, ולא במקום משה ואהרן? ועוד, דתן ואבירם אומרים: "המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו גם השתרר. אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו ותתן לנו נחלת שדה וכרם העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה" (יג-יד) מה הקשר שטוענים על א"י, סתם לקטרג? ובפרט שזה אשמתם שלא נכנסו, בשל המרגלים, ולא אשמת משה? וכן מדוע נעשה העונש "ופצתה האדמה את פיה" (ל) מדוע בצורה חריגה כזו? (אמנם מרן גדול הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א מסביר שזה בשל שיש איסור מיוחד לגרום מוות לבני קהת, ראה ב'תורת המקרא' "קרח"). ועוד, קרח התקנא בנשיאות אליצפן על בני קהת, מדוע לא קינא גם בנשיאות אלעזר: "ונשיא נשיאי הלוי אלעזר בן אהרן הכהן" (במדבר ג,לב) הרי יכל לומר שאהרן לקח כהונה, אז שישאירו לו את הנשיאות על בני לוי? ועוד, שיחלוק על חלוקת התפקידים הנשיאותיים, ולא על הכהונה שזה ענייני בחירה של קדושה? אמנם כל אחד מאלו אפשר ליישב בקלות כשלעצמו, אולם אולי כולם קשורים. אולי טענת קרח לא הייתה סתם נגד כהונה, שהסכים שזה ע"פ ה', שהרי ידע שיש בכהונה מעלה מיוחדת, שנדב ואביהו מתו על שלא עשו כראוי, ולכן וודאי שאהרן שעובד במשכן הוא שניבחר. ובכלל אי אפשר לחלוק על משה שהוא שליח ה'. אולם על התפקידים הנשיאותיים חלק, שראה בזה סתם עניין של כבוד. לכן רצה שיתנו לו תפקיד של מעלה, שלא כמו מה שמשה סידר עד אז. לכן רצה כהונה, והרי אי אפשר שיהיה כהן? אלא שבזמן שנכנסו לארץ היו מקריבים בבמות: 'באו לגלגל והתרו הבמות' (משנה זבחים יד,ה). לכן אולי בא קרח וטען שיכנסו לארץ, אמנם לא לכל הארץ כראוי, בשל חטא המרגלים והגזירה, אבל לפחות חלקי, שלא יהיו בצורת מחנה, ואז יהיה מותרים הבמות (שאיסור הבמות במדבר היה כל זמן שהיו במחנה, ראה בברטנורא שם). ממילא אז יהיו מקריבים סתם אנשים, ואז שמשה יכתיר אותו ואת בעלי התורה, כראשי הסנהדרין, שיש להם חשיבות ולכן שיקירבו דווקא על ידם בבמות. ובכך הוא יהיה בחשיבות כמו כהן. לכן דתן ואבירם קשרו לא"י את מחלוקת קרח, ולכן קרח ראה שצאצאיו יהיו דווקא לוים ולא כהנים, כי אצלם כבר יאסרו הבמות, ותישאר הכהונה רק אצל הכוהנים. וראה את שמואל, שהוא בעל מעמד חשוב כעין משה ואהרן, ולא במקומם, שכך גם הוא רצה להיות במקביל לאהרן, ולא במקומו. לכן דווקא ראשי הסנהדראות הצטרפו אליו, כיון שהם ת"ח ולכן פעלו בניסיון לעשות זאת ע"י הלכות שקיבלו בעניין הבמות (וגם שהם חשובים בתורה, ולכן ראויים שיפנו דרכם בבמות). לכן גם עונשם בבליעת האדמה, רמז שניסו לפעול את מחלוקתם בקשר לאדמה, לא"י, ובצורת בליעה רמז לאי כניסתם, שנפלו כשעלו בהר (במדבר יד,מ-מה), כך מרמז על נפילה באדמה, שלא ראויים כלל ליכנס לארץ. ועוד, כעין שבמתן תורה ה' כפה הר כגיגית באיום קבורה תחתיו (שבת פח,א) שזה רמז לכך שהעולם תלוי בקבלת התורה, ובלעדי קבלתם העולם היה חוזר לתוהו ובוהו, כך גם כאן שפעלו ע"י התורה בצורה נגד התורה, נענשו כעין עונש של אי קבלת התורה. לכן לא קינא באלעזר (שלא בגללו יצא במחלוקת), כיון שהוא כהן, ולכן יש לו מעלה משלו, אלא קינא דווקא באליצפן שהיה 'סתם' לוי. וכיון שחלק על נשיאות אליצפן, אז כבר ניסה לעשות שיהיה לו תפקיד כעין כהן, וממילא לכן אליצפן שלא היה ראוי למעלה כזו, הוא בא אחריו 'רק' כנשיא שבט קהת, ולא ככהן בעל מעלה מיוחדת. אולי לכן גם השתתף בהקרבת הקטרת, כיון שזה לא היה בתוך המשכן, אלא בחוץ, כעין במה, ולכן חשב שזה דין מיוחד, ולכן ינצל. שלא רצה שאהרן לא יהיה כהן כלל, אלא רק גם הוא במקומות שמותר, לכן חשב שינצל, שלא ימות בשל כך. אמנם משה אמר "והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש" (טז,ז) אבל חשב קרח שאהרן יבחר, שהוא האיש הנבחר, אבל גם אצלו יראה בצורה אחרת, שיראו בזה שיש בו כראוי לכהונה מסוימת, ולא ככהן גמור כאהרן. (ומה שאמר עם בגד שכולו תכלת או בית מלא ספרים, בא לרמז שיש מעלה בכולם, ולכן אמנם ההלכה היא רק ציצית ומזוזה, אולם יש לייחס גם חשיבות לשאר הדברים, ולכן במקום שאפשר לבצע גם גילוי מעלה אצל אחרים, יש לעשות זאת, ולכן גם שיתן לו מעין כהונה מסויימת). כל עניין זה הוא טעות של קרח ועדתו, כיון שהכהונה היא בלעדית רק לאהרן ובניו, שאפילו מעין כהונה לא ראוי באף אחד אחר, אלא כל מה שעשה משה נעשה בדיוק כמו שה' ציוהו, וכל מי שחולק על כך הוא כחולק על הקב"ה. אולם כמובן בפשטות קרח חלק לגמרי על משה מקנאה, אולם אולי אפשר קצת ע"י דברינו לקרב קצת להבנה הגיונית.