"אלה שמות האנשים אשר שלח משה לתור את הארץ ויקרא משה להושע בן נון יהושע" (במדבר יג,טז) '"ויקרא משה להושע וגו'" - התפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים' (רש"י). הת"ת מביא במקום שלכאורה מדוע דווקא על יהושע התפלל ולא על שאר המרגלים? ועונה שכיון שיהושע ממנשה שהוא מיוסף, משה פחד שיחטא בלשון הרע, כמו שמיוסף חטא בלשוה"ר, ולכן דווקא לו שינה את השם, ראה באריכות בדבריו. הסבר הת"ת יפה ומעניין, אולם קצת דחוק בפשט. לכן נראה כפשטות שמשה חשש ממה שיגידו המרגלים, ולכן הדגיש ופרט להם מה לבדוק (פס' יז-כ), כדי לכוונם היטב, שלא יטעו וידברו רעה על הארץ. משה חשש שזה יצא לרעה, כיון שה' רמז לו שלא רוצה לשלחם: '"שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים" זש"ה (משלי י, כו): "כַּחֹמֶץ לַשִּׁנַּיִם וְכֶעָשָׁן לָעֵינַיִם כֵּן הֶעָצֵל לְשֹׁלְחָיו". ניכרים היו המרגלים שהיו מוציאין לשון הרע על הארץ, שנאמר (ירמיה ט, ב): "וַיִּדְרְכוּ אֶת לְשׁוֹנָם קַשְׁתָּם שֶׁקֶר". למה"ד? לעשיר שהיה לו כרם. כשהיה רואה שהיין יפה, היה אומר: הכניסו את היין בביתי, וכשהיה רואה שהיין חומץ, היה אומר: הכניסו את היין בבתיכם. אף כך הקדוש ברוך הוא, כשראה שהזקנים מעשיהם כשרים, קרא אותן לשמו, שנאמר (במדבר יא, טז): "אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ". וכשראה את המרגלים שהן עתידין לחטוא, קרא אותן לשמו של משה: "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים"' (במדבר רבה טז,ד) [וראה גם באות ז שם]. לכן משה שינה את שמו של יהושע, כדי שלא יחטא כמוהם, אם באמת בסוף יחטאו. נראה שלא שינה לו רק בכדי להציל את עצמו, אלא ראה בו כמנהיג, ולכן חשב שיהושע ינצל מחטאם, ובעקבות כוח מנהיגותו הוא ימנע מהם מלחטוא. לכן קרא לו "יהושע" מלשון שה' יעזרו: '"ויעלו בנגב ויבא עד חברון"- ויבאו מבעי ליה? אמר רבא: מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים, והלך ונשתטח על קברי אבות. אמר להן: אבותי בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים, יהושע כבר בקש משה עליו רחמים, שנאמר (במדבר יג, טז) "ויקרא משה להושע בן נון יהושע" י-ה יושיעך מעצת מרגלים. והיינו דכתיב: (במדבר יד, כד) "ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו" וגו' ' (סוטה לד,ב). הרי שיהושע נקרא בהוספת האות ע"ש שינצל מחטא המרגלים, וכלב הזכיר את זה, סימן שזה השפיע קצת גם עליו, שלכן הזכיר זאת בבקשתו להינצל מחטאם. בגמ' מובא: 'י-ה יושיעך מעצת מרגלים', ואילו במדרש רבה מובא: 'ד"א, כיון שראה משה אותן שהיו רשעים אמר ליהושע י-ה יושיעך מן הדור הזה' (במדבר רבה טז,ט). שההוספה הייתה כדי להצילו מחטא המרגלים, אבל בתחילה הם היו צדיקים (שם,ה), ועצם השליחה גרמה שיחטאו (שם,ז), ממילא הסיבה לחטא המרגלים היא הדור ההוא שרצה לשלוח מרגלים. לכן מובן שמשה אמר שינצל מעצת מרגלים, שזה ע"י שינצל ממעשי אותו הדור שגרמו להפוך את המרגלים לרשעים. במדרש מובא: '"וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ" מה ראה משה להוסיף על שמו של יהושע יו"ד? אלא כלב נטל שכרו מן הארץ, שנאמר (יהושע יד, ט): "אם לא הארץ אשר דרכה רגלך בה לך תהיה לנחלה ולבניך עד עולם". ויהושע נטל שכר עשרה אנשים של מרגלים, שנתוסף בו יו"ד יתיר, יו"ד עשרה, "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ"' (במדבר רבה טז,ט). נראה שיש כאן רמז שיהושע כנגדם מראש, שזה בא לומר ששונה שמו בתור המנהיג, שלכן כנגד כולם, שכך ניסה משה להשפיע לביטול חטא המרגלים. זה במיוחד בשם "י-ה", שזה מזכיר את הנאמר בעמלק: "כי יד על כס י-ה" (שמות יז,טז) ובעמלק יהושע הוא שהיה המנהיג של המלחמה: "ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק" וגו' (שם,ט) לכן גם כאן הוא המנהיג. נראה שהשם "י-ה" מרמז על התורה, שנתנה בעשרת דברות (י) ומפורט בחמשת חומשי תורה (ה). במתן תורה נעשה מכוח הקדושה הגדולה: 'לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא תהא אומה ולשון שולטת בהן' וכו' (ע"ז ה,א). זה דומה לזמן שבנ"י יצאו ממצרים, וכולם פחדו להילחם בנו, עד שבא עמלק ונילחם: 'אמר רבי חוניא: משל למה הדבר דומה? לאמבטי רותחת, שלא הייתה בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד וקפץ לתוכה, אף על פי שנכווה, הקירה לפני אחרים. אף כאן כיון שיצאו ישראל ממצרים, הקדוש ברוך הוא קרע הים לפניהם ונשתקעו המצרים לתוכו. נפל פחדן על כל האומות, שנאמר: "אז נבהלו אלופי אדום" וגו' (שמות טו טו). כיון שבא עמלק ונזדווג להם, אף על פי שנטל את שלו מתחת ידן, הקירו לפני אומות העולם' (תנחומא "כי תצא" סימן ט). לכן גם מובן שהמלחמה בעמלק היא גם בשל חורבן ירושלים: 'רבי יהושע בן לוי בשם רבי אלכסנדרי אמר: כתוב אחד אומר: "תמחה את זכר עמלק". וכתוב אחד אומר: "כי מחה אמחה" (שם יז יד). כיצד יתקיימו שני כתובים אלו? עד שלא פשט ידו בכסא, תמחה. כשפשט ידו בכסא, מחה אמחה. אפשר בשר ודם יכול לפשוט ידו בכסא של הקדוש ברוך הוא?! אלא על ידי שהחריב ירושלים, שכתוב בה: "בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה'" (ירמ' ג יז). לפיכך "מחה אמחה". ונאמר, "כי יד על כס יה מלחמה לה'" (שמ' יז טז)' (תנחומא "כי תצא" סימן יא). הרי שהפס' שבו נאמר שנשבע בשם "י-ה" קשור לחורבן ירושלים. לכאורה מה הקשר? אלא כיון שעמלק הוריד את הפחד של האומות, זה כמו בעגל שירד פחד האומות, כך שנראה שקשור זה בזה, שמלחמת עמלק פגעה במעלת ישראל, ולכן גם אח"כ השפיע שיעשו את העגל. ולכן בשניהם נעשה אותו דבר, הפסקת הפחד שנפל על האומות מקדושתנו (ובפרט שהעגל נעשה ע"י הערב רב, כך שבתחילה יראו ממעלת בנ"י, ולכן התחברו לבנ"י, אבל כיון שירדה היראה, אז חזרו לסורם והחטיאו אח"כ בעגל). לכן, אילו פחדו מאתנו לא היה נגרם חורבן ירושלים, וממילא זה נגרם בשל אי הפחד, כתוצאה ממלחמת עמלק והעגל (שקשור לכוח עמלק), ולכן האשמה חלה עליהם. ממילא השם "י-ה" שיש בו רמז למתן תורה, בלוחות ולכל התורה, כעין רומז שבנ"י הסכימו לקבל את התורה, שאמרו "נעשה ונשמע", ושמעו את עשרת הדברות (או לפחות את השתיים הראשונות) אבל בסוף עשו את העגל, לפני שקיבלו את פרוט התורה, ולכן לא הייתה שלמות (שאולי אז לא היו חוטאים בעגל), לכן השם "י-ה" בא לנקום בעמלק שקשורים לזה (ולכן הוא מבטא: '"כי יד על כס י-ה" ידו של הקב"ה הורמה לישבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית. ומהו כס ולא נאמר כסא, ואף השם נחלק לחציו? נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו יהיה השם שלם והכסא שלם' וכו' [רש"י. שמות יז,טז]. ששם זה רומז שאין השכינה בשלמות בעולם בגללם, וזהו בדומה לעגל שגרם שאין השכינה בשלמות בעולם). לכן יהושע הוא המתאים להיות המנהיג למען שכינת ה', כמו במלחמת עמלק, ובפרט שיהושע נלחם בעמלק משום: 'ו"יֹּאמֶר משֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים" לָמָּה לִיהוֹשֻׁעַ? מִתְּחִלָּה אַתָּה דוֹרֵשׁ שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לְהַדְרִיכוֹ לְמִלְחָמָה, לְפִי שֶׁהוּא עָתִיד לְהַכְנִיס אֶת יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ' (שמו"ר כו,ג) לכן בקשר לא"י משה מחברו למנהיגותו למען כיבוש הארץ. נראה אף שיש בעומקו, שא"י היא מקום השכינה, ולכן מלחמת עמלק קשורה למלחמה בא"י, ששניהם למען שכינת ה'. לכן גם מצוות מחיית עמלק חלה לאחר כיבוש וישוב הארץ עד שלא יהיו לנו אויבים מסביב: "והיה בהניח ה' אלקיך לך מכל איביך מסביב בארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח" (דברים כה,יט). שזה קשור בזה, ששניהם לשכינת ה'. לכן מתאים שיהושע יהיה המנהיג לזה, בשל דבקותו בתורה: "ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל" (שמות לג,יא), וכוח חיבורו לתורה כעין משלים במשהו את הפגם שעשו בעגל במתן תורה, ובכלל כנגד פגמים בקדושה בעולם. לכן עכשיו כשבאים להיכנס לארץ, שזה לצורך שכינת ה', מזכיר משה ליהושע את מחיית עמלק, שיבוא בכוח מנהיגותו לצורך השכינה, ויגרום שלא יחטאו במרגלים. האות יו"ד באה משרה: 'ומה יו"ד שנטלתי משרי עומד וצווח כמה שנים עד שבא יהושע והוספתי לו, שנאמר (במדבר יג, טז) "ויקרא משה להושע בן נון יהושע"' (סנהדרין קז,א). ובמפורש יותר במדרש: 'אמר רבי שמעון בן יוחאי: יו"ד שנטל הקדוש ברוך הוא משרי, היה טס ופורח לפני כסאו של הקב"ה. אמר לפניו: רבש"ע! בשביל שאני קטנה שבאותיות, הוצאתני משרה הצדקת?! אמר לו הקדוש ברוך הוא: לשעבר היית משמה של נקבה, ובסופן של אותיות, עכשיו אני נותנך בשמו של זכר, ובראשן של אותיות, שנאמר (במדבר יג): "ויקרא משה להושע בן נון יהושע".' (ב"ר מז,א). נראה שהשינוי מ"שרי" ל"שרה" זה שינוי של י' ל-ה', כך שגם רומז לשם "י-ה". (וכן יו"ד בסוף שרי, שעובר לתחילת יהושע, נראה כמו המשך, שלכן עובר ישר לבא אחריו, ולכן כעין בא להכריז שעובר לשם "י-ה" אצל יהושע). שרי שונתה לשרה בשביל שתהא ראויה להוליד את יצחק: 'וא"ר יצחק: ד' דברים מקרעין גזר דינו של אדם... שינוי השם, דכתיב (בראשית יז, טו) "שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה" וכתיב "וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן"' (ר"ה טז,ב) ובנ"י נחשבים דווקא בא"י, שלכן אם ח"ו אין יהודים בא"י נחשב כמחיית האומה ח"ו (רמב"ם ספר המצוות, עשה קנג [זהו פשט דבריו, וכך הבין החת"ס ביו"ד רלד]). לכן כיון שבנ"י קשורים מאוד לא"י, לכן הולדת יצחק קשורה בא"י (ולכן גם יצחק לא יצא מא"י), וזה נאמר כבר בציווי "לך לך": 'ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. ואעשך לגוי גדול" וגו' (בראשית יב,א-ב) '"לך לך" - להנאתך ולטובתך ושם אעשך לגוי גדול, כאן אי אתה זוכה לבנים' (רש"י). לכן החלפת השם לשרה קשור לא"י, לכן גם נאמר: 'אמר רבי יהושע בן קרחה: יו"ד שנטל הקב"ה משרי, נחלק חציו לשרה וחציו לאברהם' (ב"ר שם), שלאברהם נאמר "לך לך", ושם גם נאמר "ואגדלה שמך" 'וזהו "ואגדלה שמך", הריני מוסיף אות על שמך, שעד עכשיו שמך אברם מכאן ואילך אברהם' (רש"י). לכן חיבור לזרע ישראל (שיולד להם יצחק) קשור בא"י בשניהם, ולכן נעשתה חלוקה מיו"ד לה"א אצל שניהם, כמרמז על השם "י-ה", לכן משה שם בשם יהושע את השם הזה כדי שיצילו מחטא המרגלים בא"י. (השם שרה אומר: 'שרי היא שרה, בתחלה נעשית שרי לאומתה, ולבסוף נעשית שרה לכל העולם כולו' (ברכות יג,א), שזה כמו א"י, שמכאן אנו משפיעים לכל העולם). המרגלים פחדו מיושבי הארץ, כמו שאומרים: "אפס כי עז העם הישב בארץ והערים בצרות גדלת מאד וגם ילדי הענק ראינו שם" וגו' (במדבר יג,כח) זהו כעין עמלק והעגל, שבמקום שהם יפחדו מאתנו אנו פחדנו מהם, וזה בא יחד עם פגיעה בקדושה בעולם. מו"ר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א מסביר שהמרגלים חטאו בשל פחדם מגשמיות הארץ, שראו במדבר כאילו שיש בו עדיפות לקדושה (שאוכלים מן וכו' בלי צורך לעבוד ולפעול בגשמיות) וזה היה חטאם בהבנת מעלת קדושת א"י. נראה להוסיף שזהו מה שמשה הוסיף ליהושע את השם "י-ה" שקשור לעמלק והעגל, וקשור לתורה, כמו שאמרנו, שגם הם (המרגלים) התמקדו ברצונם לקדושה, כמו עשרת הדברות (י') שאמרו נעשה ונשמע, אבל בירידה למעשי-לפרטים, כמו בפרוט של התורה (ה' [חומשים]), הם עיוותו את רצון ה', שזה כמו בעגל. ושורש כל זאת זה משום גאותם שחשבו להכריע ע"פ דעתם, ולא כדברי משה ע"פ רצון ה', שהם הכריעו בגאותם מה צריכה להיות האמת, במקום לעשות את רצון ה', וזה במיוחד בקשר לא"י שההבנה של קדושתה זהו דבר לא פשוט, ולכן בחטא של מקצת גאווה, מיד מעוותים בזה. לכן דומה לעמלק ששורשו הוא גאווה, שלכן כיום המלחמה בעמלק (שלא יודעין מיהו) זה ע"י מלחמה בגאווה, שעמלק בגימטריה "רם" שזהו ביטוי לגאוה (כדברי 'היהודי הקדוש'). לכן נגד חטא המרגלים הפעיל משה את השם "י-ה" שמופיע במלחמת עמלק, על יהושע, כדי שיצילו מחטאם של המרגלים.