(במדבר ז, יב-ל)

בפרשת השבוע מתוארת אופן הבאת קרבנות הנשיאים, החוזרים שנים עשר פעם ברצף באופן זהה. אולם דווקא בגלל זהות זו יש לתת את הדעת לשינויים מסוימים שבכל זאת ישנם בין הנשיאים. נעמוד על שינוי אחד בלבד ועל משמעותו.

אצל כל השבטים מוזכר התואר "נָשִׂיא", רק אצל נחשון בן עמינדב, משבט יהודה, לא מוזכר כלל התואר נשיא. האלשיך הקדוש רואה בשינוי זה לימוד חשוב בעיקר למנהיגי העם. טרם נבאר את הלימוד ניתן את דעתנו להלכה אחת מהלכות תפילה. כך פסק הרמב"ם (הלכות תפילה ה, י):

"המתפלל כורע חמש כריעות בכל תפלה ותפלה... במה דברים אמורים בהדיוט, אבל כהן גדול כורע בתחילת כל ברכה ובסוף כל ברכה, והמלך כיון ששחה בראשונה אינו מגביה ראשו עד שגומר כל תפלתו".

בתפילת שמונה עשרה, מתפלל הדיוט כורע חמש כריעות בלבד, כהן גדול כורע בכל ברכה תחילה וסוף, ומלך מתפלל רוב תפילתו בכריעה. מה טעם ההבדל בין שלשה אלו? כותב רש"י בפירושו לגמרא שם: "כל מה שהוא גדול ביותר צריך להכניע ולהשפיל עצמו".

אדם שזכה למעמד בכיר בחברה, סכנת הגאווה רובצת לפתחו. עלול הוא להתמלא שחץ וגאווה מתוך הרגשת אני ואפסי עוד. ריבוי הכריעות שבתפילה גורם להכנעת הלב בפני מלך מלכי המלכים, ומבטל את הגאווה שבלב. ככל שהאדם הוא בעל מעמד גבוה יותר, זקוק הוא לכריעות רבות יותר בתפילה, ובלשונו של האלשיך הקדוש: "למען כל היותר עליון, יורה יותר הכנעה לפני קונו".

על פי עיקרון זה מבאר האלשיך הקדוש את העובדה שביחס לנחשון בן עמינדב לא מופיע התואר נָשִׂיא כלל, זו לשונו: "יהודה שהוא כתר המלכות, לא יזכר בו אפילו תואר נשיא... ויתר השבטים לא יצטרכו לכך, כי אין בם מה שיתגאו כראשונים".

שבט יהודה שאליו משתייך הנשיא נחשון בן עמינדב, זכה למעלה הגבוהה ביותר - כתר מלכות. לכן, כדי למנוע מגאווה, הושמט התואר "נָשִׂיא" מנחשון בו עמינדב. מאותה סיבה שהמלך כורע בתפילתו יותר משאר אנשים, מאותה סיבה גם הושמט התואר נשיא מנחשון בן עמינדב.

המעלה היא זכות אך יש בה גם חובה - "כל מה שהוא גדול ביותר צריך להכניע ולהשפיל עצמו".