תכנית מדינית

נכתב ע"י הרב משה צוריאל

("ארץ טובה ורחבה", פרשת שמות, תשס"ז)

השוק מוצף תכניות מדיניות רבות, חדשים לבקרים. לפני כמה שנים בישר לנו הגאון בעל חזון שמעון פרס "מזרח תיכון חדש" (עם פארקים תעשייתיים וכיו"ב) ע"י תכנית אוסלו. אח"כ נשיא ארה"ב בוש הציע תכנית נוצצת בשם "מפת הדרכים". אח"כ הציע העילוי יוסי ביילין (מר"ץ) "תכנית ג'נבה". רק לפני שבוע התבשרנו ששרת החוץ ציפי לבני ("קדימה") יוזמת תכנית נועזת למען השלום. ובלי להשאר אלם ללא כלום, הציע גם שר הבטחון ("עבודה") עמיר פרץ תכנית מבריקה משלו. ואין להתעלם מתכניתו הקבועה של עוזרו הבכיר של שרון לענין הגירוש, (היום בתפקיד ראש הממשלה) אהוד אולמרט. בהיותו במדינת סין ליד חומת סין (דומה משהו לגדר ההפרדה המהוללה) הודיע על תכניתו של היפרדות מחלקי  א"י, ולחלק ארצנו לשתים, אבל רק בתנאי אם הפלסטינאים יסכימו לדבר אתנו ולקבל מידינו מתנה זו.

כאשר אדם קונה מחשב מחברה יוקרתית ובעלת מוניטין עולמי, וכעבור זמן הוא נתקל בבעיות טכניות, עליו לבקש ייעוץ. אפשר כי הוא קמצן, ורוצה לחסוך בהוצאות. לכן בתחילה הוא פונה לדוד שלו, חובב העוסק קצת במחשבים, שמא יש לו "עצות סבתא" מה עושים? כאשר זה נכשל, אפשר שהוא פונה לאיש מחשבים שזה עכשיו פתח חנות בשכונת בעל הבעיה, שמא יש לו "פטנט" בזול. כאשר כבר שילם עבור כמה שעות של פירוק והרכבה שוב, ועדיין אין לו פתרון, אפשר שהוא פונה ליועץ מחשבים שזהו המקצוע שלו, והוא בעל נסיון של כמה שנים בענף. אחרי שבזבז זמן יקר בנסיונות כושלים והלה מושך בכתפיו מחוסר פתרון, אז עולה בדעתו של הרוכש, שמא עליו לפנות לחברה המייצרת, שהלא אנשיה הרכיבו את המחשב והם ידעו למצוא איפה התקלה?

כך בענין בעיית היהודים במזרח התיכון, שמא עלינו לפנות חזרה לבורא עולמים, שהוא תכנן מראש את כל היצורים ויודע כיצד נצא בהצלחה מבעיותינו? לכן אחרי שכל חכמי "חלם" הוליכו אותנו לסימטא ללא מוצא, ונהרגו ע"י הטרור כבר אלפים, ונפצעו הרבה יותר, ואויבינו מסביב מתעצמים בכל יום ויום ברכישת כמויות גדולות של נשק השמדה נגדנו, וגם מתאמנים, שמא עלינו לפנות חזרה לתכניתו של בורא עולם?

והרי בסופו של דבר, אחרי כל תעתועי הדרכים, זיג-זג, נצטרך בכל זאת לקיים דבר המלך. מסופר במדרש (מכילתא, בשלח, "ויהפך לבב פרעה") על עבד טיפש שנשלח ע"י אדונו לשוק לרכוש דג עבור מזון אדונו. אבל מפני עצלותו הגיע בסוף היום, כאשר כל "הסחורה" נחשפה לחום השמש שעות מרובות, והדג התחיל להסריח. כאשר הגיע הדג לשולחן המעביד, היה באוש לחלוטין. כעס עליו אדונו וגזר: תבחר לך אחד מהשלשה: או תשלם כופר מאה דינר, או תאכל אתה בעצמך את הדג, או שתלקה חמשים בשוט. אותו עבד, בנוסף לטפשותו היה גם קמצן. והרי "כסף זה כסף". והחליט לאכול אותו הדג. אבל מה לעשות? ככל שלעס נגיסה אחרי נגיסה, בטנו מתהפך במהומה והוא מרגיש מיצי קיבה עולים, מביאים אותו להקיא. והוא מבקש לו שתייה צדדית להקל עליו את הבליעה. אבל אין לו יכולת לגמור את כל הדג. בשלב שכבר אכל חציו מן הדג, הוא מרים ידיים. בברירה הנותרת אם ללקות או לשלם כסף, ברור לו כי עדיף ללקות. הרי פצעים וחבורות בגוף עתידים להחלים, ורק יסבול כאבים ימים מספר. והרי יש משחות המקילות על הכאב. אבל "כסף זה כסף". כאשר כבר ספג עשרים מכות, חשב שנשמתו יוצאת ממנו. בחריקת שיניים סבל עוד עשר הלקאות. וגם כאן הרים ידיים. בסופו של דבר שילם כל חמשים הדינרים. גער בו אדונו: "הוי טפש! לא יכולת לשלם את הסכום כבר בהתחלה? מפני עקשנותך, ולא ראית את הנולד, קבלת כל שלושת הענשים!" עד כאן משל שספרו חכמינו. והנושא הוא פרעה במצרים שהיה יכול לשלח את בני ישראל עוד לפני התחלת המכות. אבל מפני טפשותו סתם את אזניו, ורק אחרי סבל רב לו ולעמו, בכל זאת שלח.

כן בזמנינו, אלה שלא מאמינים באמיתות התורה, אלו שלא מאמינים בהשגחה שה' משגיח עלינו, אלו שלא מאמינים במערכת שכר ועונש, מנסים הם בכל תחבולה אנושית כיצד מתפטרים מאויבינו, הטרוריסטים הערבים? והם לא מבינים כי כל דרך שהיא, כל עצה, לא יצליחו אם זה בניגוד לציווי של רבונו של עולם. הולכים אנו מדחי אל דחי, והסכנות האורבות לנו נהיות גדולות ומפחידות יותר, מיום ליום. חיזבאללה בצפון, חמאס בדרום, אירן במזרח, וגייס חמישי בקרבנו.

ה' הודיע בשלשה מקומות בתורה שאין לתת לגוים לגור בינינו בארץ ישראל. (שמות כג, לג; במדבר לג, נג-נה; דברים ז, ב). מה הקב"ה רצה בכך? שנהיה "הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב". רצה ה' שלא נלמד מכפירתם של האומות (רמב"ם, ספר המצוות, לא תעשה נ"א), כדי שלא נתקלקל במוסרנו, לא נלך בארחותיהם המושחתות. והרי אנו חייבים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש". וכיצד זה יתקיים אם נושפע מהשפעות הגוים? ולכן הפסוק מכריז: "ה' מלך עולם ועד, אבדו גוים מארצו" (תהלים י, טז). מתי הוא "מלך"? כשאין גוים זרים בארצו. אזי תרבותנו תהיה "יהודית" ללא פגמים וללא שמץ.   

ולכן, מול תכנית נואלת של "איחוד משפחות" שממשלות ישראל בעבר אשרו בואם ארצה של אלפי ערבים, היה מוטל עלינו לעודד את ההגירה של ערביי ארצנו לארצות השכנות. אין לעודד אצלם את הילודה ע"י מענקי ביטוח לאומי או מימון להתפתחות כלכלית. ברור שאין להציק לאוכלוסיה אזרחית או לרדוף אותם. אבל די אם לא נגביר את כוחם, לא נשכלל את ישוביהם. ודאי כי התורה מרשה להשאיר נכרים בארצנו, אם יהיו "גרים תושבים" (עיין רמב"ם, הל' מלכים, פרק ששי). אין לחייב אותם לקיים תרי"ג מצוות אלא שבע מצוות בני נח בלבד, וביניהם שלא יחזיקו בדת זרה (שם, פרק עשירי, הלכה ט). הם יהיו אזרחי המדינה, אבל בלי זכות לשלוט עלינו. ומחבל שמסכן את חיינו, או יומת או יגורש מגבולותינו.

ולענין פתרון צבאי, רמאות יש בהתנצלות השחוקה והבלויה שמכריזים תמיד אנשי ה"שמאל": "איזה פתרון יש? והרי כבר בעבר נסינו את הכל!". נהגו בזה כמו שאמר שר התעמולה הנאצי גיבלס, "אם תשנן לעם את השקר יום יום, סוף שזה ייקלט בתודעה שלהם וישתכנעו שזה אמנם כך". האם באמת עשינו את הכל? והרי מעולם לא נסינו "מלחמה" כפשוטה, התקפית ולא של מגננה בלבד. הגבנו, ולא יזמנו. תמיד נהגנו ע"פ אימרת כנף "איפוק זה כח". חיילנו הפכו לכח שיטור בלבד. תמורת תגובה מסיבית, רחבת טווח, הגבנו בשימוש נקודתית ("פינצטה"), הנקרא "סיכולים ממוקדים". אבל לא כך אמרה תורה. אלא "הבא להורגך, השכם להורגו". כלל זה מקיף יותר ותקיף יותר מאשר פגיעה ב"פצצה מתקתקת" בפועל. כל זה מפני "תכנית מדינית" שגויה. אדם חולה שהרופא ציוה לו לבלוע כדורי אנטיביוטיקה למשך ששה ימים, אם יסתפק החולה בשלשה ימים בלבד, לא רק שלא יועיל לחסל את הפולש הזר בגופו, אלא עוד יגביר את פעילותו! וכן אם מרתיחים מים כדי להרוג החיידקים שבו, אם עוצרים באמצע ההרתחה, לא די שלא הרגנו החיידקים, אלא עוד גרמנו לריבויים! אלא חששנו יותר מתגובה מילולית של האו"ם מאשר חשש פגיעת הטרור בחיי ישראלים. ראו נא דוגמת ההתקפות על שכונת גילה בירושלים, ושדרות בנגב, וגוש קטיף בזמנו. עובדא היא: לא נסינו את הכל.

כל שכן שאין רשות לאף אחד לתת חלקי ארצנו לגוים. הרי התורה מכריזה דבר ה' "והארץ לא תמכר לצמיתות, כי לי הארץ, כי גרים ותושבים אתה עמדי" (ויקרא כה, כג). אפילו תחת איום של פקוח נפש אסור לנו לעבור איסור תורה זה. ראשית מפני שכל מלחמות בעולם יש סיכוי של איבוד נפשות, ואעפ"כ התורה ציותה על מלחמה. [וכן כיבוש א"י נחשבת מלחמת מצוה ואין מתחשבים בה בסכנה צפויה, וכדברי הרב קוק ב"חזון הגאולה", דף רכב. וכן כתב "הנצי"ב" וכן "מנחת חינוך"]. ואין לאף בן תורה, יהיה מי שיהיה, סמכות ויכולת לדבר על ביטול מצוה זו מהתורה בטענה של "סכנה". שנית, כי גם אם ניסוג מחלק מא"י, הטרור רק יגבר ויגבה מחיר נוסף של הרוגים יהודים!

אילו היו קברניטי האומה מבינים מה ה' רוצה מאתנו, מה ה"תכנית המדינית" שה' התווה לנו בתורה, העם היה ניצול מצרות מרובות. הבעיה אצלם שהקברניטים מוכים רגש נחיתות. כיון שאין אצלם גאות הלאום היהודי, הם מרגישים אשמה ונקיפת "מצפון" על עצם בואנו לארץ הזאת. כיון שהם אינם מאמינים בדברי רש"י בפסוק הראשון של "בראשית", האומר שהקב"ה ברא את עולם ומלואו, והוא שהחליט להנחיל לנו שטח גיאוגרפי זה, ממילא הם מזדהים עם רגש קיפוח של הערבים, כאילו "גזלנו" מהם את ארצם, או "כבשנו" מה שאיננו שלנו. זה הוא שורש כל ההתנגדות למצוות יישוב ארצנו בכל רחבה וכל הרחבת ההתנחלויות. פשוט שהפוליטיקאים ההם אינם מאמינים לא בה' ולא בתורה ולא במצוות, ולא בסגולת עם ישראל. ומתוך צביעות יצר הרע, אף קוראים להתנגדות זו "מוסר"!

לפני נפילת המשטר הקומוניסטי בברית המועצות, ספרו על מעשה שארבע יהודים הלכו יחד ברחוב במוסקבה. נבהלו לראות מעבר לכביש שני שיכורים נכרים, פוסעים בכבדות מפני השפעת האלכוהול. אותם ארבע יהודים הוכו פיק ברכיים וחלחלה. אמר אחד לשני: "בוא ננוס מכאן מעבר לרחוב ונברח מכאן. נתרחק מהם! הרי אנו בסכנה גדולה. אמנם הם שיכורים, ואפשר אולי בדחיפה נועזת להפיל שיכור אחד על הקרקע ונצליח להמלט. אבל הרי זה לא רק גוי אחד, אלא שנים! ואנחנו בסך הכל רק ארבע בודדים, אז מה כוחנו? מה נעשה?".

הסיפור הוא מעליב, אבל הוא תיאור אמתי על פחדנו הנוכחי מול אויבינו. צה"ל הגדול והעצום כבול ע"י כל מיני הוראות מסבכות, "לא לפגוע באזרחים חפים מפשע", או לא לפעול בניגוד לדעות הממשל בארה"ב, או ה"קוורטט באירופה" וכיו"ב. [ודעת התורה בענין הנ"ל כבר מבוארת ע"י מהר"ל, בספר "גור אריה", בראשית לד, יג. במלחמה כללית לא מתחשבים באוכלוסיה אזרחית. וכך גם מנהג ידוע של כל שאר אומות העולם]. כלום לא ידענו שה' עומד מאחרינו? מתי נבין שהעצה היחידה לצאת מהבוץ הזה הוא להישמע להוראות התורה? אמנם המחשב שרכשנו איננו פועל ביעילות. אבל מדוע לשמוע "עצות סבתא" מיועצי בליעל שלא מבינים את הענין? הלא יוצר כל יצר את המנגנון הלאומי שלנו, והוא שנתן גם הוראות מראש כיצד להפעיל את המערכת. נעזוב נא כל ה"תכניות המדיניות" של המחוסרי אמונה בה', ונחזור נא לתכנית היחידה שתצליח!