תפילה במניינים שמתפללים מאוחר, ובחטף ("שטיבלך")

מאמר נכתב ע"י הרב משה צוריאל

(מלקט של הספר "אוצרות הראי"ה", חמשה כרכים)

חז"ל אמרו על תפילה שהיא מהדברים "העומדים ברומו של עולם, ובני אדם מזלזלים בהם" (ברכות ו ע"ב). והרי תפילה היא עבודה שבלב (תענית ב ע"א), ולא עבודה בשפתיים בלבד. ולכן חייבים אנו לחזק את עצמנו להתפלל בכוונה. לא להיות שטחיים וכאילו ע"י מלל לבד נשיג את מה שאנו מבקשים מבורא עולם.

אספר משל. בן אחד רצה מאביו מענק כסף רב כדי שיוכל לרכוש מכונית. אותו היום, והבן זה עכשיו יצא מהמקלחת ועדיין לא לבש חולצה אלא הוא עם גופיה לבד, והוא יושב לו גוזז צפרנים של ידיו, ורואה את אביו עובר בחדר, קורא אליו כבדרך אגב "אבא, אולי תתן לי עשרת אלפים דולר כדי שאוכל לרכוש מכונית?". הבן לא התישב ברצינות ובכובד ראש מול אבא. הוא לא התלבש כראוי. ובהיותו עוד מדבר עם אביו הוא גוזז צפרניו. כלום יש סיכוי שאביו יאות לתת לו סכום נכבד? הרי כל אופן גישתו הוא של זלזול.

כך כאשר אנו פונים אל הקב"ה, מלך העולם, לחונן אותנו עם שלום המדינה, עם פרנסה טובה, עם בריאות טובה וכו' וכו' כיצד יתכן להצטרף אל ה"חוטפים", הממהרים בתפילתם רק כדי "לצאת ידי חובה"? אילו לדוגמא היינו נגשים לבקש טובה מאיזה פקיד ממשלתי לבקש הנחה במסים, הייתכן לזלזל בצורת הגשת הבקשה? ולא יהא כבודו של הקב"ה פחות מכבודו של בשר ודם?

יש בני אדם המתפללים במנינים המאוחרים, כי קמו מאוחר משינתם. מקרה של איחור באונס עלול לקרות פעם או פעמים בשנה. אבל מי שזה קורה לו יותר, זה נקרא מזיד ולא שוגג. שילך לישון בזמן, ממילא יקום בזמן. החכם מבין מראש מה התוצאה ממעשיו. אם מאחרים ללכת לישון, האדם גורם לעצמו לאחר לקום ואין לו טענת אונס.

יש לכל ציבור רציני זמן קבוע לתפילה מכובדת. התפילה היא באולם הראשי של בית הכנסת. כל מתפלל יש לו מקום קבוע שם הוא יושב ועומד, ובשכר קביעות זו "אויביו נופלים תחתיו" (ברכות ז ע"ב). ומי לא צריך לסגולה זו בימינו? ובמיוחד המתיישבים ביש"ע זקוקים להבטחה זו, וכיצד נזלזל בה? והתפילה הרשמית המאורגנת היא בקצב טכסי, לא סוחב ואטי מדאי, ולא חוטף שצריכים לבלוע מלים, אלא בקצב נורמלי שהאדם מדבר איש לרעהו. יש נעימות חיצונית לחדר התפילה, וקדושה ספוגה שם מאלפי תפילות שהתפללו שם בעבר. וכיצד נחליף זאת ב"נזיד עדשים" של תפילה עראית וחפוזה של המאחרים?

חבירים וידידים! אני קורא לכולכם לכבד את המצוה היקרה הזאת, אחד משלושת העמודים שהעולם עומד עליהם (אבות, א) ולא להיגרר אחרי מנהג טעות שנוהגים הרבה במקומות אחרים. לא כל מה שעושים אצל קבוצות אחרות הוא משובח. יש דברים שגם אצלם צריכים תיקון. אם לא נענינו בכל תפילותינו עד היום, שמא החסרון הוא נעוץ באיזו צורה נגשנו לפני המלך לבקש בקשותינו. האם אין התפילה באיחור, וכל שכן תפילה בחטף, דומה לבן הגוזז את ציפרניו בעודו מדבר לפני אביו?

אמרו חז"ל ארבעה צריכים חיזוק, ואחד מהם הוא תפילה (ברכות לב ע"ב). אתם תחזקו אותי ואני אחזק אתכם, וכולנו יחד נראה במהרה בישועת כלל ישראל.

מכבדכם ומוקירכם,

משה צוריאל

(לשעבר: משגיח בישיבת ההסדר שעלבים)