"ואלה תולדת אהרן ומשה ביום דבר ה' את משה בהר סיני. ואלה שמות בני אהרן הבכור נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר" וגו' (במדבר ג,א-ב). 'אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן: כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, שנאמר (במדבר ג, א) "ואלה תולדות אהרן ומשה" וכתיב "ואלה שמות בני אהרן", לומר לך אהרן ילד ומשה לימד לפיכך נקראו על שמו' (סנהדרין יט,ב). וכן הביא רש"י על הפס': '"ואלה תולדת אהרן ומשה" - ואינו מזכיר אלא בני אהרן ונקראו תולדות משה, לפי שלמדן תורה. מלמד שכל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו. "ביום דבר ה' את משה" - נעשו אלו התולדות שלו שלמדן מה שלמד מפי הגבורה'. והנה מצאנו לימוד דומה בהקשר לאברהם: 'אמר ריש לקיש: כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו, שנאמר (בראשית יב, ה) "ואת הנפש אשר עשו בחרן"' (סנהדרין צט,ב). מביא אצלנו התורה תמימה: 'כלומר ונחשבו כאלו הם גם בניו, וכן נזכר רעיון זה בספרי פרשה ואתחנן וששנתם לבניך אלו תלמידיך, וכנגד זה מצינו שהרב המורה נקרא אב, כמו באלישע שקרא לאליהו אבי אבי. והנה לא נתבאר מה שייכות יחס התוארים אב ובן לרב ותלמיד, ונראה דהוא ע"ד לשון הכתוב בפ' בראשית הוא היה אבי יושב אוהל ומקנה, הוא היה אבי כל תופס כנור ועוגב, שענינם שהמציאו ענין ישיבת אוהלים ומקנה וחכמת הנגינה בכלי זמר, ומבואר מזה, דמי שממציא דבר חכמה נקרא אב לזה, מפני שהוא מולידה, וממילא מי שמקבל ממנו למוד אותו הדבר הרי הוא אליו ביחס בן. והנה אע"פ שמשה היה מלמד תורה לכל ישראל, ולא רק לבני אהרן, צ"ל דעמהם היה מלמד ביחוד נוסף על הלמוד הכללי עם כל ישראל, יותר מאשר נצטוה ללמוד בכלל על כל ישראל. ועיין בסנהדרין צ"ט ב', אמר ר"ל, כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו, שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן, ונסמך על המבואר באגדות, דאברהם היה מגייר אנשים ושרה נשים, ולפי המבואר שכתבנו ביחס התוארים אב ובן בענין זה מכוון יותר המאמר כאלו ילדו. וי"ל שר"ל במכוון כיון לומר כאלו עשאו, יען דפעל עשיה מורה כ"פ על התקון והחדוש, וכמו ועשתה את צפרניה, וכמש"כ רש"י בפ' בראשית על הפסוק ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים, יעו"ש, ואמר כן ע"פ נסיון עצמו, שכפי שידוע באגדה דב"מ שקודם שלמד תורה היה איש גם והמוני פשוט מלוד, ולאחר שלמד תורה נעשה כמו בריה חדשה, וז"ש כאלו עשאו, כלומר כאלו עשאו מחדש, וזהו ממש בערך מעשה אברהם ושרה שהכניסו בני אדם תחת כנפי האמונה הטהורה, ותקנום ושכללום כמו יצרום מחדש..'. דבריו מבררים היטב. ע"פ דבריו אפשר גם להבין שההבדל בין שני המאמרים, האם כילדו או עשאו, תלוי שאם רק לימדו אז זהו כילדו, ואם היה קודם לכן איש גס, והוא בלימודו תיקנו, נחשב כמו שעשאו. ממילא ע"פ הבדל זה יש שני סוגי 'חברו', יש חבר כמו 'חברים' שכוונתו לת"ח, ויש חבר שהוא סתם חבר שלו. ע"פ זה מובן שמיד אחרי דברי ר"ל מובא: 'ר' אליעזר אומר: כאילו עשאן לדברי תורה, שנאמר (דברים כט, ח) "ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם"', שהתורה מיישרת את האדם לקדושה וטהרה ותיקון המדות. לכן כשעושהו יחד עם עשיית התורה זהו שמתקנו, שזהו כעשאו. ואולי ההבדל הוא האם הוא מלמדו היחיד או לא, שאצל אברהם הוא היה היחיד שמלמדם, שהרי לא היו כמותו, כדברי הרמב"ם על אברהם: 'ולא היה לו לא מלמד ולא מודיע דבר' (הל' ע"ז א,ט) והוא הביא את האמונה לאחרים: 'והתחיל לעמוד ולקרות בקול גדול לכל העם, ולהודיעם שיש אלוק אחד לכל העולם, ולו ראוי לעבוד. והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה, עד שהגיע לארץ כנען, והוא קורא' וכו' (שם,יג). הרי שהוא עצמו היה מודיע לכולם (זה לפני שנולד יצחק). לכן הוא נחשב 'עשאו', שעשה כולו. לעומת זאת אצל משה, אמנם הוא היה מלמד, אבל גם אהרן: 'ת"ר: כיצד סדר משנה? משה למד מפי הגבורה. נכנס אהרן ושנה לו משה פירקו. נסתלק אהרן וישב לשמאל משה, נכנסו בניו ושנה להן משה פירקן... נסתלק משה ושנה להן אהרן פירקו' וכו' (עירובין נד,ב). הרי שגם אהרן לימדם, ולכן בזה אין עשיה שלמה רק שלו עד שנחשב כמו שעשאו שזה כבריה חדשה, אלא זה כילדו, שפעל עליו להביאו לעולם, אבל זה נעשה מן הקיים ובשיתוף (כמו הולדת אדם שזה שיתוף איש ואשתו). ואולי תלוי מהו התורה שמלמד, שאצל אברהם זה היה אמונה בה', ולכן כאילו עשאו, שנעשה לאדם מאמין יותר, ובכך דומה לגוי שנעשה ליהודי (שזהו שגיירם אברהם), שהחל להאמין בה', וגוי מול יהודי זה דבר שונה לגמרי, כחדש לגמרי. ואילו אצל משה זה הלכות שבזה כאילו ילדו לקדושה, כנולד יהודי לדבקות בקודש. והנה בפס' בהמשך מובא: "ובנים לא היו להם" (ג,ד). '...אבא חנן אמר משום רבי אליעזר: חייב מיתה, שנאמר (במדבר ג, ד) ובנים לא היו להם. הא היו להם בנים, לא מתו' (יבמות סד,ב). אולי בא לרמז שאילו היו מלמדים תורה כראוי (שהרי היו מלמדים בבנ"י, כמובא בעירובין [שם]) היו נחשבים להם הלומדים כבנים, וממילא הם לא היו מתים (אלא היו נענשים עונש אחר או שלא היו חוטאים כלל). אבל כיון ש'כבר היו משה ואהרן מהלכין בדרך, ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן, וכל ישראל אחריהן. אמר לו נדב לאביהוא: אימתי ימותו שני זקנים הללו, ואני ואתה ננהיג את הדור? אמר להן הקב"ה: הנראה מי קובר את מי' (סנהדרין נב,א). שבזה היה פגם בהעברת התורה שלהם, ולכן תורתם הייתה כפגומה, ולכן לימודם לא נחשב כלימוד כראוי שיחשב להם כבנים, ולכן מתו כיון שלא היו להם בנים, לא פיזיים ולא רוחניים. ולכן מתו בגלל: 'תניא, ר"א אומר: לא מתו בני אהרן עד שהורו הלכה בפני משה רבן. מאי דרוש (ויקרא א, ז) "ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח, אמרו: אף על פי שהאש יורדת מן השמים, מצוה להביא מן ההדיוט' (עירובין סג,א). מתו בהקשר להלכה בצורה לא ראויה (שהורו בפני רבם) שזה כמעשיהם התמידיים (שאמרו מתי ימותו..). לכן מובן שמצד אחד אמר ר"א שמתו על שהורו הלכה, ומצד שני נאמר ע"י אבא חנן בשם ר"א שזה מטעם שלא היו להם בנים, אז מה הטעם לר"א? ע"פ דברנו זה מובן, שלא היו להם בנים כלל, לא בגשמי וגם לא ברוחני, בגלל הוראת הלכה בצורה לא ראויה, ולכן מתו.