רשעים מוחלטים, ורשעים בלתי מוחלטים

נכתב ע"י הרב משה צוריאל

(י"ב כסלו, תשס"ז)

הרמב"ם מחלק בין היחס הראוי לרשע המוחלט, לבין היחס לרשע שאינו מוחלט. כך הוא כותב בסיכום ההגדרות של י"ג עיקרי האמונה (פירוש המשניות, סנהדרין, פרק חלק, במהד' הגר"י קאפח עמ' קמה) "וכאשר יהיו קיימים לאדם כל היסודות הללו ואמונתו בהם אמתית, הרי הוא נכנס בכלל ישראל, וחובה לאוהבו ולחמול עליו בכל מה שציוה ה' אותנו זה על זה מן האהבה והאחוה. ואפילו עשה מה שיכול מן העבירות מחמת תאותו והתגברות יצרו הרע, הרי הוא נענש לפי גודל מריו ויש לו חלק [לעולם הבא], והוא [נקרא] מפושעי ישראל.

[והרמב"ם ממשיך שיש סוג אחר ושונה של רשע]. וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות, הרי זה יצא מן הכלל [כלל ישראל] וכפר בעיקר, ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות. וחובה לשנאותו" וכו'.

מניין לקח הרמב"ם מקור לחילוק זה? איפה זה נמצא במקרא? [אין מקור לדין שנאה מהגמרא בע"ז דף כו ע"ב]. בס"ד מצאנו מקור אפשרי, כדלהלן.

יש לתמוה על המלך הצדיק, יהושפט מלך יהודה. הוא נשא לאשה את בתו של עמרי הרשע, אחותו של אחאב מלך ישראל.(דברי הימים ב' יח, א; תוספתא סוטה יב, יג), אפשר להצדיק התחתנות תמוהה זאת מפני אילוץ תכסיסי מלכות, כדי להשיג שלום עם מלכים השכנים ליהודה. אבל אח"כ כאשר אחאב פנה אליו לצאת למלחמה כדי לכבוש את רמות גלעד, כתיב "ויסיתהו (אחאב) לעלות אל רמות גלעד. ויאמר אחאב וכו' התלך עמי רמות גלעד? ויאמר לו כמוני כמוך, וכעמך עמי, ועמך למלחמה" (דבהי"ב יח, פסוקים ב-ג). הרי ביטוי לאחדות ואהבה עם הרשע. אחאב נהרג באותו קרב. כאשר חזר יהושפט לביתו, יצא נגדו יהוא בן חנני החוזה "ויאמר ליהושפט: הלרשע לעזור ולשונאי ה' תאהב? ובזאת עליך קצף מלפני ה'" (דהי"ב יט, ב). [עיין בתוספתא הנ"ל, כי מאותו יום ואילך נגזרה גזירה על יהושפט ליהרג, ולא מונים ממנו ואילך שנות מלכותו אלא על שם בנו.]

והנה אח"כ מלך יהואחז בן אחאב משך שנתיים על ישראל, והוא היה רשע (מל"א כב, נב-נג). ואח"כ מלך בן אחר, יהורם בן אחאב, רק שהוא לא הרשיע כאחיו יהואחז (מל"א כב, נג), כי אצלו כתוב "ויעשה הרע בעיני ה', רק לא כאביו וכאמו וכו' רק בחטאות ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל דבק, לא סר ממנה" (מלכים ב' ג, ב). אח"כ כאשר בקש יהורם לכוף את מואב להכנע לפניו, "וילך וישלח אל יהושפט וכו' מלך מואב פשע בי, התלך אתי אל מואב למלחמה? ויאמר כמוני כמוך, כעמי כעמך, כסוסי כסוסיך" (שם פסוק ז). כלום לא למד יהושפט הצדיק ממה שהוכיח אותו יהוא החוזה? והרי שוב הוא חוזר על אותו חטא הקודם "הלרשע לעזור ולשונאי ה' תאהב"? [והרי גם כאן הוא משתמש באותו ניב לשון, בו הגיב לאחאב, ואף מוסיף על כך ענין הסוסים]. יש כאן גם מעשה ["לעזור"] ויש כאן גם אהבה ["כמוני כמוך"]. ולמה כאן לא יצא איזה נביא להוכיח אותו קשות על שממשיך יהושפט לחטוא? ולמה הוא עצמו לא למד משגיאת העבר?

ונראה לומר שיש הבדל בין אחאב לבין בנו יהורם. על אחאב נאמר שאין לו חלק לעולם הבא (סנהדרין צ.) עליו כתוב "ויוסף אחאב לעשות להכעיס את ה' אלהי ישראל מכל מלכי ישראל אשר היו לפניו" (מלכים א טז, לג) וביארו בגמרא כי היה כותב על דלתות שומרון "אחאב כפר באלהי ישראל" (סנהדרין קב ע"ב. והזכירו שם כי דוקא מפני זה אין לו חלק לעוה"ב). בזה מובן למה אחאב נקרא "שונא ה'", כלומר הוא רשע מוחלט כי הוא כופר בה', ואתו אסור לעשות שום השתתפות! [ואע"פ שחז"ל אמרו כי בימי אליהו הוא שב בתשובה, צריכים לומר כי אח"כ חזר לסורו].

אבל בנו יהורם היה רשע רגיל. רשמו עליו חז"ל שני חטאים. [א] לא היה מודה בנבואה (במדבר רבה כא, ו) [ב] היה מלוה ברבית (שמות רבה לא, ד). זאת אומרת לא היה רשע מוחלט. ולכן יהושפט דן בעצמו כי אותו איסור ההשתתפות עם רשע הוא רק לסוג מוחלט כמו אחאב. אבל רשע רגיל, אין דינו כן כי איננו "שונא ה'".

דומני שיש בכך מקור לחילוקו של הרמב"ם הנ"ל. ולכן לא מצאנו גערת ה' ביהושפט על כך.