תורה למעשה – פרשת אמור

כג,ב: מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש: במועדים המפורטים בלבד יש לקיים ימי חג ומועד, בליווי קריאה בכתבי הקודש, ובחלקם אף בהשבתה מכל מלאכה:

שבת לאחר ששת ימי מלאכה (ג).

בארבעה עשר לחודש הראשון (ניסן) בין הערביים – פסח (ה).

בחמישה עשר לחודש הראשון – חג המצות, כאשר ביום הראשון – מקרא קודש ואיסור כל מלאכה (ז), וכן ביום השביעי (ח). במשך שבעה ימים (מחמישה עשר עד עשרים ואחד בחודש) יש לאכול מצות (ו), וכן יש להקריב אישה לה' (קורבן הנשרף באש), וזאת כאשר יש היכן להקריבו (ח).

נראה כי מצוות הנפת העומר אינה מעשית בימינו כי אין אפשרות להקריב כבש, פר ואילים לעולה, ושעיר עזים לחטאת, וכבש לזבח שלמים (יב, יח-יט).

בחודש השביעי (תשרי) באחד לחודש – זיכרון תרועה, כולל מקרא קודש ושביתה ממלאכה (כד-כה), ואם יש אפשרות – גם הקרבת אישה לה' (כה).

בעשירי לחודש השביעי – יום הכיפורים, הכולל מקרא קודש ועינוי הנפש (כז), הקרבת אישה לה' במידה ויש אפשרות (כז), איסור מלאכה (ל), וכל זה מתשעה לחודש בערב עד לעשרה לחודש בערב.

בחמישה עשר לחודש השביעי – חג הסוכות, במשך שבעה ימים. ביום הראשון – מקרא קודש ואיסור מלאכה (לה). במידת האפשר - הקרבת אישה לה' במשך שבעת הימים (לו). ביום הראשון של חג הסוכות יש לקחת פרי עץ הדר, כפות תמרים, ענף עץ עבות וערבי נחל, ויש לשמוח בהם שבעה ימים (מ). על כל אזרח בישראל לא מחוץ לארץ ישראל) לשבת בסוכות במשך שבעת ימי חג הסוכות (מב), ובכך יֵדעו הדורות העתידים כי ה' הושיב את בני ישראל בסוכות בעת שהוציאם מארץ מצרים (מג).

ביום השמיני – עצרת, כולל מקרא קודש ואיסור מלאכה, ובמידת האפשר – הקרבת אישה לה' (לו).

כד,טו: איש איש כי יקלל אלוהיו ונשא חטאו: אין לקלל את ה'. עונש המקלל – מוות ברגימת כל העם (טז).

כד,יז: ואיש כי יכה כל נפש אדם – מות יומת: אין להכות אדם עד למותו – והמכה עד מוות – עונשו מוות.

כד,יח: ומכה נפש בהמה – ישלמנה: אין להכות בהמה עד למותה – והמכה עד מותה – ישלם הנזק לבעלי הבהמה.

כד,יט: ואיש כי יתן מום בעמיתו, כאשר עשה – כן ייעשה לו: אין להכות אדם עד כדי נתינת מום בו, ואם הכה עד כדי נתינת מום – כך יעשו מום בו, כגון שבר, עין, שן (כ). אין הבדל בין אזרח ישראלי לבין גר, הן לעניין המכה והן לעניין המוכה (כב).