ה"עומר" הוא אלומת שיבולים שנקשרו ביחד. וזוהי המנחה שהתורה מצווה על החקלאים להביא לאלוהים בתחילת הקציר כדי להודות על התבואה שצמחה ולקוות להמשיך קציר מוצלח. המקור בתורה אומר: "...כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם, וקצרתם את קְצִירָהּ, והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכוהן." (ויקרא, פרק כ"ג פס' י').

אחרי חורבן בית המקדש לא היה עוד מקום להביא ליו את האומר וכיום אנו מציינים את העומר במצווה אחרת – ספירת העומר. מקור מצווה זו בספר ויקרא (פרק כ"ג, ט"ז-י"ז) "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה, שבע שבתות תמימות תהיינה, עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום".

לפי פסוק זה סופרים את הימים ממחרת היום הראשון של חג הפסח עד חג שבועות. 49 ימים. ספירת העומר מסמלת את הקשר פסח ויציאת מצרים לבין שבועות וקבלת התורה.

נוסחים שונים של ספירת העומר