מובא מהיהודי הקדוש מפשיסחא, שלעתיד כשיבוא המשיח כולם יבואו לקראתו, אדמו"רים ותלמידיהם. והמשיח יגיד לכמה אדמור"ים וחסידיהם שילכו ממנו, כי הם לא התחברו לצדיק אמת. והחסידים יאמרו לו שזה לא אשמתם, כי הם חשבו שאלו צדיקים באמת. ויענה להם שהיה עליהם להתפלל שיזכו ליתחבר לצדיק אמת. אמירה זו לכאורה קשה להבין, וכי בגלל שלא התחברו לצדיק אמת אז ירחקם? הרי המשיח בא לתקן את העולם כולו, להביא לידי "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה'" וגו' (ישעיהו יא,ט) אז איך זה שמבנ"י הוא מרחיק? ועוד שלא מדובר על רשעים אלא על כאלו שהתחברו לצדיק, רק שאינו צדיק אמת?- אלא נראה שבדורנו אנו מבינים היטב את הדבר, שיש הבאים כביכול בשם ה', כאילו בשם צדקות אמת, אבל אין זה אמת. במקום להתחבר לא"י ולבנ"י, הם באים לעשות פירוד מא"י, מהקמתה לגאולתה. שבניין הארץ זהו הקמתה משממונה, יישוב א"י מפסיק את חורבנה (שלכן פוסקים מקריעה על החורבן). זה דבר שבכל הדורות הצדיקים ציפו וייחלו לו, והנה באים אותם צדיקים כביכול ונילחמים נגד זה, ועוד בשם הצדקות כביכול. זהו שהמשיח ידחה אותם ממנו, כי במקום לעזור לגאולה, הם הצרו את צעדיה. זהו כמו המסופר על חזקיהו: '(ישעיהו ט, ו) "למרבה המשרה ולשלום אין קץ" וגו'. א"ר תנחום: דרש בר קפרא בציפורי: מפני מה כל מ"ם שבאמצע תיבה פתוח וזה סתום? ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח, וסנחריב גוג ומגוג. אמרה מדת הדין לפני הקב"ה: רבש"ע, ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך לא עשיתו משיח, חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו, ולא אמר שירה לפניך, תעשהו משיח? לכך נסתתם. מיד פתחה הארץ ואמרה לפניו: רבש"ע, אני אומרת לפניך שירה תחת צדיק זה ועשהו משיח! פתחה ואמרה שירה לפניו, שנאמר: (ישעיהו כד, טז) "מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק" וגו'. אמר שר העולם לפניו: רבש"ע, צביונו עשה לצדיק זה. יצאה בת קול ואמרה: רזי לי רזי לי. אמר נביא: אוי לי אוי לי, עד מתי? יצאה בת קול ואמרה (ישעיהו כד, טז) "בוגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו"' (סנהדרין צד,א). הרי מפורש שעל ההתעלמות מן הניסים זה מעכב את הגאולה. וק"ו אותם שממש בפועל פועלים להתנגד לתהליך הגאולה, ודאי שהם מעכבים. וכאן נרמז על עניין הצדיק, שמדת הדין ושר העולם כינו את חזקיהו 'צדיק', שמי שמתחבר לצדיק שאינו צדיק אמת, גורם לעיכוב והצרת צעדי הגאולה. ובפרט צדיק שע"פ החסידות הצדיקים קשורים לחזקת משיח, שיש בהם קשר למשיח, כשהוא בא ומתנגד למשיח זה פוגם בהגעת המשיח. לכן המשיח ירחקם, על שעיכבו אותו, ולא יעזור שיטענו שהם נראים כצדיקי אמת, כיון שצדיק אמיתי לא יכול לפעול נגד תהליכי הגאולה, אלא להיפך הוא צריך לפעול לזה בכל מאודו. שצדיק אמת מחובר בכל מהותו לא"י, כידוע שגדולי הצדיקים השתוקקו כל הזמן לבא ולהתחבר לא"י, וכן להביא את הגאולה. וכן נרמז שמובא בשם רבי משה מלעלוב, שנאמר 'רבי לויטס איש יבנה אומר: מאד מאד הוי שפל רוח' (אבות ד,ד) ונאמר "טובה הארץ מאד מאד" (במדבר יד,ז) שכדי לראות את מעלת א"י צריך להיות בענוה שלמה. כך גם נראה שכדי לראות את תהליכי גאולת הארץ באמיתותם, צריך להיות בענוה אמיתית שלמה, שכך מתחבר למעלת שלמות הארץ, כצדיק אמת, ולא חוטא כמרגלים שפעלו נגד הכניסה וישוב א"י. (נראה שלכן באבות מובא שהוא מיבנה, לרמז על הקשר הקדוש לא"י). אולי ראיה לחיזוק שמסופר שפעם אחת אמר ר' שמחה מפשיסחה ליהודי, שפשוטי העם חזרו בתשובה אותו זמן, כך שהזמן הוא ראוי לגאולה, אז מדוע לא נגאלו? וענה היהודי הקדוש שאמנם פשוטי העם חזרו בתשובה, אבל הת"ח לא חזרו בתשובה כראוי, שבשל דרגתם קשה להם יותר. אולי מזה ראיה לקושי דווקא אצל הת"ח והצדיקים, שבשל דרגתם, קשה להם להיות בהכנעה גמורה כלפי הקב"ה, וזהו כמו שאמרנו הקשר לענוה שלמה, שבחסרונה נפגם הקשר הראוי בשלמות לארץ. וכן מובא ביהודי שכדי לברר אם דרכך בקודש נכונה, יש לבדוק זאת ע"י חיבור לבנ"י, שאם אתה מתחבר לבנ"י יותר, סימן שדרכך נכונה, ואם לא, סימן שלא.. (מובא על הפס' "ואהבת לרעך כמוך"). שנראה שזהו "דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אלהם קדשים תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם" (ויקרא יט,ב) שהקדושה חלה ע"י כל בנ"י ביחד, וממילא מי שנפרד מבנ"י מוכח שאינו קדוש אמיתי, אינו צדיק אמת. ממילא אותם שנראים צדיקים אבל דוחים חיבור לבנ"י (בטענה שהם לא דתיים וכדו') גם זה מראה שאינם צדיקי אמת. עצם זה שרואים בהם כאלו שצריך להתרחק מהם לגמרי, ולא רואים בהם את נקודתם היהודית, דבר שכל צדיקי האמת ראו, זה מראה על חוסר צדקות אמת, אין זה בא מקדושת אמת אלא היצר הרע שולט בהם בזה, בתחפושת של צדקות. (ובנוסף, חיבור בנ”י בשלמות זה דווקא בא”י, שכאן יש עניין של דין ציבור). מובא בגמ': 'וא"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן: ג' נקראו על שמו של הקב"ה, ואלו הן: צדיקים ומשיח וירושלים. צדיקים הא דאמרן. משיח דכתיב (ירמיהו כג, ו) "וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו". ירושלים דכתיב (יחזקאל מח, לה) "סביב שמונה עשר אלף ושם העיר מיום ה' שמה" אל תקרי שמה, אלא שמה. א"ר אלעזר: עתידין צדיקים שאומרים לפניהן קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה, שנאמר (ישעיהו ד, ג) "והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו"' (ב"ב עה,ב). ששלושת אלו נקראים ע"ש ה', כיון שקשורים לשם ה', שהם המגלים גילוי ה' בעולם. וזה גם מגלה שיש חיבור בין צדיקי אמת והמשיח, ודבר זה מתגלה דרך החיבור לירושלים, ליישוב א"י, שלכן שלושתם מובאים יחד ('ג' נקראו..'). נראה שלכן מיד בהמשך נאמר על הצדיק שיקראו לפני קדוש, מהפס' “והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים" וגו'. שהכוונה כמו שפרש"י (בפס'): '"והיה הנשאר" - בהם בציון יתיישבו. "והנותר" - בכל מקום ישכנו בירושלים'. שבא לקשר לישוב א"י, שבזה הוא מגלה שהוא צדיק אמת שעליו נאמר שנקרא קדוש. להבדיל ממי שלא רוצה לבא לא"י וליישבה ולהקימה משממונה. ואפילו אם רבים רואים בו צדיק גדול, ויש לו חסידים ותלמידים רבים, בכ"ז ממעשיו מוכח שאינו צדיק אמת בשלמות! זהו שצריך הרבה תפילות כדי לזכות להתחבר לצדיק אמת (כמו שאומר היהודי), כיון שיש כאלו הנראים כצדיקי אמת, ורבים מכריזים עליהם כך, ובאופן טבעי הלב נוטה לראות בהם כצדיקי אמת, אולם בכ"ז הם אינם צדיקי אמת. ואשרינו שזכינו ללכת לאור תורתם של רבותינו זצ"ל ושליט"א, ואנו דבקים בצדיקי אמת שדבקים בשלמות בא"י ובהקמתה משממונה. אנו זוכים לגאולת הארץ, בנ"י והשכינה איתנו, כמו שמובא בגמ': '...ואף כשהן עתידין ליגאל שכינה עמהן, שנאמר (דברים ל, ג) "ושב ה' אלקיך את שבותך" והשיב לא נאמר, אלא ושב. מלמד שהקב"ה שב עמהן מבין הגליות' (מגילה כט,א). שאנו פועלים לגאולת השכינה מהגלות, לתיקון משם ה' המחולל בגוים בשל גלותנו (רש”י, יחזקאל לו,כ), לקידוש השם בבואנו לארץ ('"וקדשתי את שמי" - ומה הוא הקידוש? "ולקחתי אתכם מן הגוים”'. רש"י יחזקאל לו,כג). זהו דבקות אמיתית בקב"ה כראוי, ואם מישהו מתנגד לזה, או מזלזל בזה, מוכח שאינו צדיק אמת, ואין זה משנה אם בשאר הדברים הוא מתנהג כצדיק. ואולי ברמז, ההבחנה מיהו הצדיק האמיתי, שהוא עם "דעה את ה'” כראוי, זה נבחן ע"י ש"לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי" שלא ירעו וישחיתו בכל הקשור לא"י, שלא יפגעו בא"י- בקשר להקמתה משממותה בחזרה לגאולתה, ע"י בנייתה והקמת שלטון ישראל בה. אולי אפשר להוסיף שבתפילת הביננו נאמר: 'וישמחו צדיקים בבניין עירך ובתיקון היכלך'. ששמחת הצדיקים מתפרצת לנוכח בניין העיר ירושלים, הקמתה מחורבנה. שבחורבנה יש מצוות קריעה עליה: 'א"ר חלבו אמר עולא ביראה אמר ר' אלעזר: הרואה ערי יהודה בחורבנן אומר: (ישעיהו סד, ט) "ערי קדשך היו מדבר" וקורע. ירושלים בחורבנה אומר: (ישעיהו סד, ט) "ציון מדבר היתה ירושלם שממה" וקורע. בית המקדש בחורבנו אומר: (ישעיהו סד, י) "בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו היה לשריפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה" וקורע' (מו"ק כו,א). אבלים על חורבנה, ואילו בהיפוכו, בבניינו, שמחים על בניין העיר. ודבר זה תלוי בשלטון, שע"פ השלטון נקבע האם נחשב בחורבנו או לא (ב"י או"ח תקסא,א. וכן הב"ח והמ"א והמ"ב), וזה מאוד מובן כיון שהקריעה היא רק על ערי יהודה ולא ערי ישראל, כיון שזהו עיקר המלכות (פאת השולחן הלכות א"י ג,א) כך שברור שהעניין הוא על השלטון. כך שבימנו אין לקרוע על חורבן ערי יהודה וירושלים (שאין זה משנה מיהו בראש השלטון היהודי), אלא יש לשמוח על בניין העיר שבידנו. (וע"פ ההלכה שמרן גדול הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א פסק ['תורת המדינה'-'ערי יהודה וערי ישראל'] שעל המקדש עדיין צריך לקרוע, מובן שיש שני סוגי שמחות, על 'בניין עירך' ועל 'תיקון היכלך', שהם שני סוגי אבלות שונים, וכן שמחתם שונה. ובכ"א לכו"ע העיר זה השלטון, וההיכל זה קדושת המקדש). לכן השמחה על שלטון ישראל זה מוכיח שאותו אחד הוא צדיק אמת, שעליו נאמר בתפילה 'וישמחו צדיקים', שמוכח שהוא צדיק אמת. לעומת מי שלא רואה בזה שמחה, זה מראה על חסרונו. אפילו אם בא בטענה בשם הקדושה כביכול, זה משום שרואה את השמחה של 'תיקון היכלך' ומסתנוור ממנה, ולא רואה את חשיבותה של 'בניין עירך', שאמנם הוא סוג של 'צדיק' שעדיין שמח בהיכל, אבל לא שמח בעיר ולכן אינו צדיק אמת. כמו שהיהודי אומר, שהאמת צריכה להיות נקיה לגמרי, שאפילו תשעים ותשע אמת ואחד שקר, אינו נחשב אמת. שכך גם כאן, כיון שיש בדעתו אי צדקות, שאינו שמח על בניין העיר, על השלטון היהודי, הוא אינו צדיק אמת בשלמות, שלא חל בו מידת האמת.