האם דברי הרב אברהם קוק רלוונטיים לדורנו?
האם דברי הרב אברהם קוק רלוונטיים לדורנו?
המאמר נכתב ע"י הרב משה צוריאל
מלקט "אוצרות הראי"ה", חמשה
כרכים
(כ' אב, תשס"ו)
חז"ל (סוטה מז ע"ב) שבחו
תלמיד חכם שהוא "איש אשכולות". מהו "איש אשכולות"? זה
נוטריקון "איש שהכל בו". מפרש רש"י "תורה לאמיתה, בלי דופי ושכחה".
שלש תכונות אמר כאן רש"י. תלמיד חכם כזה מגיע למסקנות אמיתיות. ואומר דברים
ברורים שאין בהם ספק ומחלוקת. וגם הוא "בור סוד" בבקיאותו ואינו שוכח
מאומה ממה שלמד בכל ספרות הענפה של מסורת הדורות. וכזה היה מורנו הרב קוק. תורתו
לא היתה תיאורטית בלבד, בתחום דיוני בית המדרש. אלא הסיק מסקנות הנוגעות למעשה,
בחיי היחיד ובחיי הציבור. ודבריו צלולים (למי שהתרגל לסגנונו). וכן דבריו מבוססים
על מורשת הדורות, בין מרבותינו בעלי ההלכה, בין מבעלי המדרש, בין מבעלי הסוד, בין
מבעלי המוסר. מהכל לקט ושיזר יחד אלומות אור.
לענין דיוננו כאן נבחר שלשה אספקטים:
[א] תקופתנו הנוכחית. [ב] ארצנו הקדושה [ג] יחסנו לאחינו שאינם שומרים עדיין תורה
ומצוות.
בענין תקופתנו חינך הרב שאנו בודאי
נמצאים בדור ראשית צמיחת גאולתנו. התמורות הגדולות אשר התרחשו, שנפוצות ישראל חזרו
ארצה, מוכיחים למעלה מכל ספק על התערבות ההשגחה העליונה בהחשת ביצוע חזון הנביאים.
הרב קוק הצביע על הנסים הגדולים שהם מנת חלקנו מאז חזרתנו ארצה, בהצלתנו מאויבינו
המקיפים אותנו מסביב ("אגרות הראי"ה" ח"ב עמ' קצז). וכן ציטט
מאמר חז"ל "לא עביד קוב"ה ניסא לשקרא" ("אגרות
הראי"ה, ח"ב עמ' קסא). לכן אין לנו להתייאש בשום אופן מכל דבר שלילי, כי
בודאי ה' חשבה לטובה. מדבריו אנו שואבים עידוד מלהיב, כדבריו ב"להוסיף
אומץ" ("מאמרי הראי"ה", עמ' 72-73).
כן לענין יחסנו לארצנו, חינך הרב כי
עלינו להוסיף התנחלויות, ולהתבסס יותר ויותר בכל רחבי ארצנו. וכאשר אנו חשים יד
מציקה של כחות ממשלתיים המצירים את רגלינו, דוגמת הבריטים בתקופת הרב, הגיב: "ועל
כן בתור תשובה על היד השלוחה בזדון נגד גאולת ארצנו הקדושה וכו' תהיה נא תשובתכם:
עבודה כפולה, מרץ כפול, לגאולת א"י" (כרוז, הובא ב"אוצרות
הראי"ה", ח"ב עמ' 462).
ולענין יחסנו לאחינו הרחוקים מתורה,
חינך אותנו שאין נלחמים נגד חושך ע"י שימוש במקלות, כי אם בהוספת אור.
ע"י ידידות ודברי קירוב מועילים יותר מאשר בכל דברי קנטור. ואמנם יש רבנים
שקצרה רוחם ולא הלכו אחרי הנחיה זו. אמר הרב: דרכם דרך קצרה [והיא] ארוכה. אבל
דרכנו היא [נראית] ארוכה, והיא קצרה. [עיין "אוצרות הראי"ה",
ח"ב עמ' 248].
