"אז ישיר משה ובנ"י את השירה הזאת לה'” וגו' (שמות לב,א). 'תניא, אמר רבי מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה? שנאמר (שמות טו, א) "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'" שר לא נאמר, אלא "ישיר", מכאן לתחיית המתים מן התורה' (סנהדרין צא,ב). מדוע נרמז כאן על תחיית המתים? (אפשר להבינו ע"פ דברי מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, במשיב מלחמה חלק א, סימן א שזה מטעם הבעייתיות לשיר על מות האויבים. ועוד) אולי הסיבה היא שיציאת מצרים היא שורש הגאולה של העולם, לכן היא גם מרמזת על הגאולה השלמה לעתיד לבא. קריעת ים סוף באה לאחר שיצאו ממצרים (במכת בכורות), לכן היא מרמזת על תחיית המתים שתהיה לאחר ביאת המשיח (תניא, ר' אליעזר אומר: ימות המשיח ארבעים שנה, שנאמר (תהלים צה, י) "ארבעים שנה אקוט בדור". רבי אלעזר בן עזריה אומר: שבעים שנה, שנאמר "והיה ביום ההוא ונשכחת צור שבעים שנה כימי מלך אחד" איזהו מלך מיוחד? הוי אומר זה משיח. רבי אומר: שלשה דורות, שנאמר (תהלים עב, ה) "ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים"' וכו'. סנהדרין צט,א). אולי זהו ההמשך 'כיוצא בדבר אתה אומר (יהושע ח, ל) "אז יבנה יהושע מזבח לה'" בנה לא נאמר, אלא "יבנה", מכאן לתחיית המתים מן התורה', שגם אצל יהושע בכיבוש הארץ נרמז, כיון שגם הוא מרמז על העתיד, שכשיבא המשיח ויכבוש את א"י, לאחריו-בעקבותיו תהא תחיית המתים. וניראה שכיון שקריעת ים סוף מלמדת על לעתיד לבא, אז ניראה שהיא אף רומזת לזמננו, זמן אתחלתא דגאולה, שלכן למדו גם מיהושע, מהזמן שהיה קצת אחרי שהחל לכבוש את הארץ, רמז לחבר לכיבוש הארץ לעתיד, שזה בימנו. בקריעת ים סוף נאמר על הפחד של האומות שנעשה בעקבות נס זה, שלכן פחדו גויי הארץ לקראת בואנו לכיבושה. כך שקשור לזמן של כיבוש הארץ (ביהושע ואצלנו), שבקריעת ים סוף היה לזה קשר בשל מהותו כקשור לגאולה, שקשורה בכיבוש הארץ. והנה לקראת קריעת ים סוף מספרים חז"ל: 'דתניא, היה ר"מ אומר: כשעמדו ישראל על הים היו שבטים מנצחים זה עם זה, זה אומר: אני יורד תחלה לים, וזה אומר: אני יורד תחלה לים. קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה, שנאמר (תהלים סח, כח) "שם בנימין צעיר רודם" אל תקרי רודם, אלא רד ים. והיו שרי יהודה רוגמים אותם, שנאמר (תהלים סח, כח) "שרי יהודה רגמתם". לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן לגבורה, שנאמר (דברים לג, יב) "ובין כתפיו שכן". אמר לו רבי יהודה: לא כך היה מעשה, אלא זה אומר: אין אני יורד תחילה לים, וזה אומר: אין אני יורד תחילה לים. קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה, שנאמר (הושע יב, א) "סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל ויהודה עוד רד עם אל"... לפיכך זכה יהודה לעשות ממשלה בישראל, שנאמר (תהלים קיד, ב) "היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו" מה טעם היתה יהודה לקדשו וישראל ממשלותיו? משום דהים ראה וינוס' (סוטה לו,ב-לז,א). אמנם חלקו מה היה אבל נראה שאפשר לישב ע"פ המסופר בפרקי דר"א: 'ר' עקיבא אומר: הלכו ישראל לבא אל ים סוף, וחזרו לאחוריהם, יריאים שלא ישובו המים עליהם. ושבטו של בנימין רצה ליכנס שנאמר "בנימין צעיר רודם" יורדים. התחילו שבטו של יהודה רוגמין שנאמר "שרי יהודה רגמתם" וקפץ נחשון תחלה וירד לים, וקדש שמו הגדול לעיני הכל' וכו' (פרק מב). ממילא בתחילה פחדו ליכנס, נכנסו ויצאו. כך שהחלו שבט בנימין ליכנס, ויהודה אז עיכבו אותם, ועדיין התלבטו, שחזרו ויצאו, ופחדו ליכנס עד שקפץ נחשון הראשון לים. נראה שכך גם נעשה בזמננו, שחששו להכריז על הקמת המדינה, מפחד מה שיקרה. היו שאמרו להכריז והיו שהתנגדו, כעין שבנ"י הלכו וחזרו מפחד מהמים, וכן יהודה עיכב את בנימין. עד שקפץ נחשון, שכך בן גוריון דחף והכריז על עצמאותנו (וזה מרומז בכך שזכה יהודה לממשלה בישראל). ומיד לאחר מכן באו המצרים לרדוף אחרינו בים, שכבר היו במרדף אחרינו. כך גם אויבנו באו ורצו להשמידנו (ואף החלו קודם, כמו שנעשה בכפר עציון הי"ד) ונלחמנו בהם, וב"ה נעשה לנו נס שנראה בחוש שהוא לא סתם מקרה רגיל של ניצחון מלחמה, אלא כניצחון החשמונאים-מעטים מול רבים, וניצחנו את אויבנו. כנס קריעת ים סוף שמתו שונאינו הרודפים אותנו. וכמו בקריעת ים סוף "שמעו עמים ירגזון חיל אחז ישבי פלשת. אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמגו כל ישבי כנען. תפל עליהם אימתה ופחד בגדל זרועך ידמו כאבן" וגו', כך גם ברחו הערבים יושבי הארץ מפחדנו, וכן נפל פחד על האויב שסביבות ארצנו. ונאמר שמשה שר, וכן מרים שרה (כעין מחולקים), נראה שזה כמו בזמננו, שיש רבנים הפוסקים לומר שירת הלל עם ברכה, יש שפסקו בלי ברכה. יש שפסקו לומר ביום שנדחה (כשיוהע"צ נדחה) ,ויש שפסקו לומר הלל שלם ביום המקורי וביום שנדחה חצי הלל (הגר"ש גורן זצ"ל). אבל כל מי שליבו אמונה רואה את הנס הגדול ופורצת שירה אוטומטית, כעין שירתם: '"אז ישיר משה" - אז כשראה הנס, עלה בלבו שישיר שירה' (רש"י).