"שַׁמַּאי אוֹמֵר... וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת" (אבות א, טו)

לקבל כל אדם "בסבר פנים יפות" פירושו: "כשיבואו אליך בני אדם לדבר עמך או לבקש דבר מה, קבל אותם בסבר פנים יפות. הראה להם שאינם לטורח עליך, ושלבך נכון עמהם. אל תראה לשום אדם הבא אליך פנים זועפות, ואל תגלה לו סימנים של קוצר רוח. כך תנהג עם כולם, בין עניים בין עשירים, בין צדיקים בין רשעים..." (יין לבנון).

ה"מאירי" מסביר את המילה "סֵבֶר" בביטוי "בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת" – מלשון סבירות. תן לו את התחושה שיהא סבור שאתה חיכית לו, שאין לך תוכנית אחרת – כי אם לקבלו ולהעניק לו הרגשה נעימה.

עיקרה של גמילות החסדים היא הענקת תחושה טובה לזולת: פנים שוחקות וקבלת כל אחד בשמחה - נותן תחושת נעימות לזולת, וזוהי גמילות חסדים לשמה.

מעניין לשים לב, שדווקא שמאי, שהיה ידוע בקפדנותו, מורה על החובה לקבל כל אדם בסבר פנים יפות. ללמדנו, כי סבר פנים יפות אינו מידה ממידות החסד הנעשה לפנים משורת הדין, אלא חיוב גמור מעיקר הדין לכל אדם.

אומנם משמאי עצמו אנו גם למדים, כי הוא סבר שיש מקרים שבהם אין צורך לנהוג כך, כפי שעולה מיחסו כלפי הנוכרים שבאו וביקשו להתגייר, וששמאי דחה אותם. ניתן ליישב את הסתירה, לכאורה, בשני אופנים:

א. כאשר בא הנוכרי ודורש להתגייר על מנת ללמוד את התורה על רגל אחת, ללא דיון מעמיק וללא הכרת כל חוקיה, או כשבא נוכרי אחר שכופר מלכתחילה בתורה שבעל פה – אין צורך לענות בחיוב לבקשתם. אלו מקרים שבהם הצד שכנגדך לא מקבל את דברי התורה כפי שהם, ומצפה שתגמיש ותכפיף את הדין לרצונו. אילו היה בא לשאול ולהתעניין כדי לדעת, ניחא, חייבים לקבלו. אך אם הוא מציב תנאים להתגיירותו, אם שאלותיו פרובוקטיביות, הרי ששומה עלינו לגרשו ולא לנסות לקרבו ליהדות.

שמאי גרס, כי במקום שבו יש ניסיון לערער על קביעות התורה ועל מעמד ההלכה, אין מקום לפשרות ולמשא ומתן.

ב. ניתן להסביר את עמדתו זו של שמאי גם באופן הפוך. ייתכן שדברי שמאי אלה נאמרו לאחר שנוכח כי אפשר לקרב את הנוכרים הללו, על אף גישתם השלילית. עובדה היא שהלל גייר אותם לבסוף. גם הלל לא התפשר ולא ויתר על קביעות ומעמד ההלכה, אך הוא הצליח להניא את הנוכרים מכוונתם הראשונה, תוך הליכה בדרכי נועם. כמו שאמרו אותם הגרים בעת שנזדמנו לימים באותה אכסנייה (שבת לא, א): "קפדנותו של שמאי בקשה לטורדנו מן העולם, ענוותנותו של הלל קרבנו תחת כנפי השכינה". לכן בעקבות כך אומר שמאי, כי יש לקבל את כל האדם בסבר פנים יפות, ללא יוצא מן הכלל, גם כאשר באים מתוך כוונה להתנגח ("מילי דחסידותא" על יסוד ליקוטי שיחות של האדמו"ר מליובאויטש).