ביום העצמאות אנו נוהגים לומר בערבית את "שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון" וגו' (תהלים קכ"ו) והנה מה פרוש של "היינו כחלמים"? מביא מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א ('לזמן הזה' אייר "היינו כחלמים”) שבראשונים ישנם 3 פרושים: 1. 'בשוב ה' שבותם, כן יאמר ישראל: אין אדם רואה בהקיץ הפלא הזה, רק בחלום' (ראב”ע). ז"א התרחשות הגאולה היא כחלום. 2. 'כחלום יעוף יהיה בעינינו צרת הגלות, מרוב השמחה שתהיה לנו בשובנו לארצנו' (רד"ק) ז"א כל הגלות שעברנו תהיה בעינינו כחלום. 3. 'שלא נתייאש מן הגאולה, אבל דעתנו ולבנו עליה תמיד. ואמר שבעודנו בגלות אנחנו כחולמים עניין הגאולה' (המאירי) ז"א בגלות אנחנו חולמים על הגאולה כל הזמן. מוסיף מרן הגר"ח דרוקמן שליט"א שבימנו למדנו עוד פשט, שאנו בזמן הגאולה כחולמים, שמתעסקים בבעיות, ומנותקים, ולא רואים את המציאות הגדולה של מה שזכינו. ואולי אפשר שבגמ' (תענית כג,א) מובא שחוני המעגל התפלא על הפס' הזה, איך יכול להיות שאדם ישן 70 שנה? ולכן הוא ישן 70 שנה, וכשהתעורר אנשים לא האמינו לו שהוא חוני. אולי בא לרמז בזה גם על העקרון של החלום בפס', שלא מכירים במציאות (וכן מוזכר החרוב שנותן פירות, כרמז לעצי פרי שנותנים פירות שזה הוכחה לגאולה [סנהדרין צח,א]). נראה לומר ע"פ דבריו שליט"א עוד עקרון, שאנו כחולמים, שהנה הרבה תמהים: איך יכול להיות שזהו זמן הגאולה, והרי הרבה רבנים גדולים (חרדים) לא מסכימים לזה, וכי הם לא יודעים את כל המקורות בחז"ל, ראשנים, ואחרונים שאנו מביאים?- ואנו עונים שרוב הגדולים והרבנים, ובפרט בתקופת תקומת המדינה, ראו בה אתחלתה דגאולה, רק שבמשך הזמן ניסדק האמונה שבנו עם הזמן והקשיים, אבל זו האמת. בא דוד בתהלים ומלמד אותנו כיצד זה שיש רבנים גדולים שלא רואים זאת, שהם "כחולמים" שהנה כדי לפסוק הלכה צריך להתקיים שני דברים: על הדיין להיות בקי בדין וגם בהוויות העולם (גר"א. ישעיהו א,יז). והנה מי שחולם ולא רואה את המציאות כמות שהיא, אינו יכול לפסוק את ההלכה, אע"פ שיהיה גדול עצום בתורה, הוא לא רואה את המציאות באמיתותה, וממילא פסקו לא מתאים למציאות. כך גם לצערנו בדורותינו, רבים רואים את מה שרוצים לראות ולהתעלם ממה שלא מתאים להשקפתם, וכך כחולם שלא רואה את המציאות, ודינו אינו דין אמת. אולי אפילו אפשר להטעים, שהנה על חלום ישנו כלל: 'אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא' (נידה ל,ב) ז"א שרואה מקום אחר. כך ישנם שנמצאים במציאות כאן, אבל מדמיינים שזה משהו אחר, שכביכול כמו שלטון גוי בחו"ל, ולכן מתעלמים לגמרי. אבל זה משום שהם כחולמים, ולא רואים את המציאות האמיתית. עוד ניראה שעניין חלום בהקשר להלכה מופיע בחז"ל: 'אמר רב ששת: אמינא כי ניים ושכיב רב אמר להאי שמעתתא' וכו' (יבמות כד,ב) ז"א שמה שרב אמר (שם קודם) אינו נכון הלכתית אלא אמרו מתוך שינה, שכך נאמר דבר שאינו נכון הלכתית. אותו הדבר בשיבת ציון היינו כחולמים, אומרים דברים שאינם נכון הלכתית, כעין היושן שטועה בדבר הלכה (שלאו דווקא חולם ממש אלא זה ביטוי לשינה כעין בסיפור על חוני המעגל שהתפלא על שינה כזו). וכך "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה" (תהלים קכו,ב) שאנו ממלאים פינו שחוק, חוגגים את היום הגדול, שזכינו לאתחלתא דגאולה בדורנו, וכן אומרים הלל (לשוננו רינה). אבל מי שלא רואה נכון, לא מבין את המציאות וכך הפס' כעין מתבטא בטעות, כאילו הכוונה בפס' שהוא ממלא את פיו צחוק של זלזול, ובלשונו הוא מרנן-מרכל נגד המדינה והישראלים... עוד ניראה שלשון חלום מבטא בריחה מהמציאות שבחלום מדמיין דברים אחרים, שאדם שיש לו צרות הולך לישון לברוח מצרותיו. כך גם בתחילה העליות לארץ היו בעקבות הפוגרומים והצרות בחו”ל, וכן לאחר השואה הנוראה החלה נהירה גדולה לארץ, וכן כיום במקומות שמיצרים ליהודים הם באים לארץ. ממילא זהו שהשיבה לארץ הריהי כחלום, לברוח מהצרות. שמי שלא עולה לארץ מהיותו חולם לגאולה, בצורה החיובית הראויה, אז הוא בסוף בא מבריחה מהצרות. ואולי אפשר שישנו בהושענות: 'הושענא שלוש שעות', והסביר היהודי הקדוש לרבי שמחה שיהיו לפני גאולה שלוש שעות של פחד קשה ממנו ימותו רבים, וענה ר"ש שהוא ישתה יי"ש וישן וכך לא ירא. ענה לו היהודי שאם יעשה כך ישרוד. הרי שיש רמז בין חלום-שינה, לבין הצרות והגאולה. ונראה יותר מזה, ששלוש שעות זה לא שעות זמניות, אלא שלוש קטעי זמן (שעה כביטוי לזמן). ממילא אולי מרמז על מלחמת תש"ח שהיתה מתש"ח ועד תש"י, כך שהיתה בשלוש שנים (אמנם בפועל היתה שנה וכמה חודשים, אבל החודשים שבתחילה ובסוף נחשבים לשנים אחרות, כיון שהם שייכים לשנה אחרת בשנות העולם) שהיא תחילה לשלטון ישראל, שזה גילוי גדול בהתחלת הגאולה. ונהרגו בה רבים (כאחוז מהישוב) [והיהודים בארץ הם הנחשבים כלל ישראל]. אולי אפשר לדייק "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים", דווקא בשיבת ציון, להבדיל משאר זמנים. שהנה פורים היה בחו"ל, חנוכה הינו כאן בארץ (לא חזרנו), ובהם כו"ע מודים שאז יש לחגוג ולשמוח. וכן במשך הדורות ניקבעו ימי שמחה על ניסי הצלה, כגון: 'פורים-פרנקפורט', 'פורים-טבריה' ועוד. אבל דווקא רק "בשוב ה' את שיבת ציון" דווקא אז "היינו כחולמים", מתעלמים מהמציאות של הנס ולא חוגגים כלום, ואפילו מתנגדים. אולי לזה רומז רש"י: '"בשוב ה' את שיבת ציון" - מגלות בבל היינו כחולמים' (בפס') שלכאורה מדוע אמר גלות בבל ולא סתם כך בכלל בשיבת ציון?- בפשטות בא לומר שלא מדבר על שיבת ציון שהייתה בגאולה ממצרים (“היינו” בעבר, שדוד היה אח”כ), אלא הכוונה על העתיד, לשיבה לארץ מהגלויות. אולם אולי בא רש"י ללמד על דוגמת בבל, שבגאולה מבבל רוב העם לא עלה לארץ מבבל. ממילא זהו רמז "היינו כחולמים" שמנותקים מהמציאות ולא פועלים כראוי.