'כי הא דיוסף בריה דר' יהושע חלש, אינגיד. א"ל אבוה: מאי חזית? א"ל: עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה. א"ל: עולם ברור ראית. ואנן היכי חזיתינן? א"ל: כי היכי דחשבינן הכא, חשבינן התם. ושמעתי שהיו אומרים: אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, ושמעתי שהיו אומרים הרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן. מאן נינהו? אילימא ר"ע וחבריו, משום הרוגי מלכות ותו לא? פשיטא בלאו הכי נמי. אלא הרוגי לוד' (ב"ב י,ב). 'הרוגי לוד - לוליינוס ופפוס אחים שהרגם טורנוסרופוס הרשע בלודקיא. כדאמרינן במסכת תענית (דף יח:) על ידי גזירה שנגזרה על ישראל להשמיד על שנמצאת בת מלך הרוגה, וחשדו את ישראל עליה. ועמדו האחים הללו ואמרו: מה לכם על ישראל אנו הרגנוה' (רש"י). לא במקרה מה שראה ושמע בא ביחד, אלא ראה עולם הפוך, שזה בענייני חשיבות של עוני ועושר (רש"י) אבל ניראה גם שרומז (לעושר ועוני רוחניים) שיש כאלו שניראים לנו כרשעים אבל בעצם הם בשמים נידונים כצדיקים ויש ח"ו ההפך. לכן שאלו אביו כיצד הם נידונים בשמים, כיון שהבין שזה חל גם על חשיבות רוחנית, שניראה שונה בעוה"ז ובשמים. ולכן ממשיך שאשרי מי שבא ותלמודו בידו, אבל הרוגי מלכות אין בריה יכולה לעמוד במחיצתן, גם לא אותם שבאו עם תלמודם. כיון שההרוגים גדולים מהם. שלנו בעין ניראה כאילו הת"ח חשובים מאותם אחים הרוגים, שהיו עמי ארצות גמורים. אבל בשמים דנים ע"פ האמת שהם גדולים יותר. וזהו כדברי הפלא יועץ: 'וכל שכן וקל וחמר אם הוא מציל נפשות לקוחים למות שהוא מזכה נפשו כאלו קים כל התורה כלה. שהרי אמרו (סנהדרין לז, א) כל המקים נפש אחת מישראל כאלו קים עולם מלא. ועל כגון דא אמרו (ברכות כז, א) אפלו ריקנין שבישראל מלאים מצוות כרמון. כי יש רבים מבני ישראל שנראים לפנים כלים ריקים, אבל יש בידם מצוה זו של הצלת ישראל שבזה הם מכריעים ועוברים את החכמים והגדולים שבישראל' (פלא יועץ, ערך הצלה). וזה בהצלת יחיד מישראל, ק"ו בהצלת רבים מישראל, ועוד בא"י, שכאן נחשב ככלל ישראל. בכל מלחמה, וקרב, ודילוג מסרו נפשם בסכנת חיים, עד שנהרגו הי"ד, כמה זכויות גדולות ומרובות. אמת זו כ"ך חשובה בימנו שיש (ה' ישמור) כאלו המזלזלים בהרוגי צה"ל הי"ד, בטענה שהם חילונים גמורים, אבל זהו רק בעיני בשר ודם שבארץ, ולא ראיית האמת כמו שבשמים רואים ודנים אותם. וכבר ידוע שהרב אורבך זצ"ל התבטא על קברי חללי צה"ל הי"ד, שהינם קברות צדיקים. '"ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש" (יהושע ז,ה) ותניא, שלשים וששה ממש, דברי ר' יהודה. אמר לו רבי נחמיה: וכי נאמר שלשים וששה? והלא לא נאמר אלא כשלשים וששה? אלא זה יאיר בן מנשה, ששקול כרובה של סנהדרין' (ב"ב קכא,ב). מיילא ר"נ מובן, אולם לר"י מדוע נאמר עם האות כ'?- אלא ניראה שמשלימים זה את זה, שבאמת נפלו בעי 36 לוחמים, אולם אותם הנופלים נידונים כמו יאיר בן מנשה (שגם נפל איתם), שכולם נידונים בגדולי הסנהדרין במעלתם כחללי בנ"י שנפלו במלחמה. וזה לא במקרה, אלא שמלחמה זה כעין קשור לקרבנות?- 'דבר אחר: חייך, הם לפני כקורבנות דכתיב: "כי דמים רבים שפכת לפני" ואין לפני אלא קורבן, שנאמר: "ושחט את בן הבקר לפני ה'”. אמר לו: ואם כן למה איני בונה אותו? אמר לו הקב"ה: שאם אתה בונה אותו הוא קיים ואינו חרב' וכו' (ילקו"ש נ"ך רמז קמה). ואם כך במלחמת הרשות, ק"ו במלחמות מצוה. מימלא במלחמה זהו כקשור לקרבנות וכח המקדש, שנחשב "לפני ה'”. (וזה מובן שלכן במלחמות הארון יוצא למלחמה, שבא לבטא בגלוי "לפני ה'” הנמצא במלחמה). לכן זהו כמו הסנהדרין: 'ולמה נסמכה פרשת דינין לפרשת מזבח? לומר לך שתשים סנהדרין אצל המקדש (המזבח)' (רש"י שמות כא,א), שיש קשר בין הסנהדרין, למקדש ולמזבח. מימלא זהו שההרוגים הם כמו גדולי הסנהדרין במעלתם. ואם על עצם המלחמה והריגת אויב זה כך, ק"ו כשהאדם מישראל נהרג במלחמה, שהוא כקרבן קדוש ממש. ועוד מצאנו ביצחק שמסר את נפשו בעקידה, ולכן לא יצא מא"י בהיותו כקרבן: '"גור בארץ הזאת" א"ר הושעיה: את עולה תמימה. מה עולה אם יצאת חוץ לקלעים היא נפסלת, אף את אם יצאת חוץ לארץ נפסלת' (ב"ר סד,ג). שיש קשר של עולה-קרבן וא"י, וזה קשור למסירות נפש. כך גם חללי צה"ל הי"ד שמסרו נפשם על א"י, נהפכו להיות כקרבן עולה תמימה לה'. וניראה שזה נירמז ב"גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך כי לך ולזרעך אתן את כל הארצת האל" (בראשית כו,ג) שבזה נרמז על עניין העולה וא"י, ונאמר לגור בארץ, ניראה כרמז שעל יישוב הארץ אנו נצרכים להיות במסירות נפש כיצחק-עולה, וזה קשור ל"אהיה עמך" כמו "לפני ה'”, כמזבח, וזה חל גם ב"זרעך" אצלנו, ובכך יורשים את הארץ. ראה עוד במעלת הנופלים ב'לזמן הזה', ניסן, 'מסירות נפש למען עם ישראל', ממרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א.