"ויאמר ה' אל משה קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבנה זכה בד בבד יהיה. ועשית אתה קטרת רקח מעשה רוקח ממלח טהור קדש. ושחקת ממנה הדק ונתתה ממנה לפני העדת באהל מועד אשר אועד לך שמה קדש קדשים תהיה לכם" וגו' (שמות ל,לד-לו). 'א"ר יוחנן: י"א סממנין נאמרו לו למשה בסיני. אמר רב הונא: מאי קראה? (שמות ל, לד) "קח לך סמים" תרי, "נטף ושחלת וחלבנה" הא חמשה, "וסמים" אחריני חמשה, הא עשרה, "ולבונה זכה" חד הא חד סרי' וכו' (כריתות ו,ב). וכן מביא רש"י בפס': '"ולבנה זכה" - מכאן למדו רבותינו (כריתות ו, ב) י"א סממנין נאמרו לו למשה בסיני. מיעוט סמים שנים, נטף ושחלת וחלבנה ג', הרי ה', סמים לרבות עוד כמו אלו, הרי עשר, ולבונה הרי י"א. ואלו הן: הצרי והצפורן החלבנה והלבונה מור וקציעה שבולת נרד וכרכם, הרי ח', שהשבולת ונרד אחד, שהנרד דומה לשבולת. הקושט והקילופה והקנמון הרי י"א, בורית כרשינה אינו נקטר אלא בו שפין את הצפורן ללבנה שתהא נאה'. והנה הגמ' ממשיכה ומסבירה מניין ש"סמים" שנאמרו השניים אינם כמו הראשונים, אלא לרבות כמותם: 'א"כ נכתוב סמים סמים בהדי הדדי, וסוף נכתוב נטף ושחלת וחלבנה' (וראה בת"ת על הפס' שתי אפשרויות להסבר הגמ'). אולם לכאורה מדוע דווקא הובאו בצורה כזו, למה לא לפרט את כולם, או מינים אחרים?- ניראה שזה קשור לדרשה: '"בד בבד יהיה" - אלו הארבעה הנזכרים כאן יהיו שוין משקל במשקל, כמשקלו של זה כך משקלו של זה. וכן שנינו הצרי והצפורן החלבנה והלבונה משקל שבעים שבעים מנה. ולשון בד נראה בעיני שהוא לשון יחיד, אחד באחד יהיה, זה כמו זה' (רש"י בפס') מימלא לכן דווקא אלו נאמרו, כדי לומר שכל אלו אותה כמות. והנה מדוע דווקא אלו הם אותו דבר?- בפשטות ככה זה היה נעשה בצורה הכי משובחת, בכמויות כאלו. אולם אולי אפשר שזה בא לרמז שיש עניין ב'שבעים מנה', ששבעים רומז לסנהדרין (כזקנים שלקח משה [ועוד אחד להכרעת הדין]) ויש כלל: 'בא לו אצל רבי דוסא בן הרכינס; אמר לו: אם באים אנו לדון אחר בית דינו של רבן גמליאל, צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה ועד עכשיו. שנאמר "ויעל משה ואהרון נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל" (שמות כד,ט). למה לא נתפרשו שמותן של זקנים? אלא ללמדך: שכל שלושה ושלושה שיעמדו בית דין על ישראל, הרי הם כבית דינו של משה' (משנה ר"ה ב,ט). לכן מביאים כמות דומה של שבעים, לרמז שהזקנים תמיד נחשבים אותו דבר לעניין אישור פסק הדין שלהם. וכמו בפס' נאמרו ארבעה במפורש: "משה ואהרן נדב ואביהוא" ככה גם מביאים ארבעה סוגים של שבעים, לרמז על שאלו נתפרשו והשבעים לא, כדי לומר שתמיד הזקנים הם אותו דבר. ולכן זה בקטרת 'מה לשון קטרת? דבר שקוטר ועולה' (כריתות שם) 'קוטר - שמתמר ועולה כמקל ולא יפציל לכאן ולכאן' (רש"י), שהעליה מרמזת על העליה שנאמר "ויעל משה" וגו'. ואולי ארבעה כנגד ארבע סוגי מקדש במשך הדורות: משכן, בית ראשון, בית שני ולעתיד לבא. שמרמז על הסנהדרין שבמשך הדורות. וכן הסנהדרין יושבים אצל מזבח (רש"י שמות כא,א) ולכן קשור למקדש, ולזה הקטרת במקדש מסמלת. והנה אחד מהם הוא החלבנה: 'א"ר חנא בר בזנא א"ר שמעון חסידא: כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית. שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני קטרת' (כריתות שם) רמז שהזקנים צריכים לטפל בעם הארץ, להחזירם בתשובה, ובכלל לטפל שלא יגיעו לזה: '… היה להן לסנהדרין גדולה שהניח משה ויהושע ופינחס בן אלעזר עימהם, שיקשרו חבלים של ברזל במותניהם, ויגביהו בגדיהם למעלה מארכובותיהם, ויחזרו בכל עיירות ישראל. יום אחד בבית אל, יום אחד לחברון, יום אחד לירושלים. וילמדו את ישראל דרך ארץ בשנה בשתיים בשלוש,עד שיתישבו בארצם... לפיכך נתקבצו ויצאו למלחמה ונהרג מהן שבעים אלף. ומי הרג את כל אילו? אמרו, לא הרג אותן אלא סנהדרין גדולה שהניח משה ויהושע ופינחס בן אלעזר הכהן' (אליהו רבה פרק יב) ולכן: '"ממלח" – כתרגומו: מעורב, שיערב שחיקתן יפה יפה זה עם זה' (רש”י בפס') שכך צריך לערב את הסנהדרין עם בנ”י כדי לזרזם במצוות ולדאוג שלא ישקעו ברשעות. ובדומה לזה גם יש ארבעה של 'ששה עשרה מנה' (כריתות ו,א) כמרמז שאותם שבעים דנים מכח סמכות שהתורה נתנה להם להכריע בהלכה מכח תושב"ע שבנו. ולכן כנגד התורה זה עשר, כמו הדברות שכל תרי"ג מצוות כלולים בהם (רש"י. שמות כד,יב) [ודווקא נירמז בלוחות, כיון שכדי להוציא את המצוות שכלולות צריך את הת"ח שיפרשוהו, ולכן הוא המרמז על הסבר התורה ע"י הת"ח. וגם הפס' הזה לקבלת הלוחות מסיני שבהם רמוז כל המצוות, נאמרה מיד לאחר "ויעל משה ואהרן" וגו'. וכן בא לומר שכמו שהלוחות ירדו לעולם, כך גם ירד לנו איתם כח קביעתנו בתורה (ולכן לא משגיחים בבת קול [ב"מ נט,ב])]. וכנגד חלק התושב"ע זה שש כמספר סדרי המשנה (וכן אחד מעל חמש, כעין מעל החומשים, שבא לפרשם. וכן כנגד יום שישי שבו נברא האדם ובו [ו סיון] ניתנה לנו התורה, וחלק התורה שקשורה באדם זה חלק התושב"ע) וכך זה 16 מנה שהם ארבעה סממנים, כנגד ארבעה של שבעים, לומר שזהו מקור כוחם של הזקנים שבכל דור. ושבעים וששה עשר יוצא שמונים ושש, כנגד שם אלקים שבו נברא העולם במאמרות (ראה ב'מועדי ישראל' ר”ה 'תשרי וניסן..', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א) ואנו באים לתקנו בתורה, ובמקדש שכנגד העולם. וזה בארבעה כנגד שני סוגי תיקון בעולם, שיש הוצאת רע מטוב, ויש הוצאת טוב מהרע, וקשורים לימי הבריאה שרמוז במשנה בכלים (יז,יד) [היהודי הקדוש- פורים]. ששם מופיעים ארבעה ימים שמדאורייתא אין טומאה, ושלשה ימים שיש בהם טומאה ועוד יום (חמישי) שיש מגזרת חכמים, כך שסה"כ ארבעה לכל סוג, ויחד יוצא שמונה (בחיבור דאורייתא ודרבנן) כנגד מעל הטבע, שאנו מתקנים את העולם. ו'הקושט שנים עשר' כנגד השבטים, שבנ"י מתקני העולם. 'קילופה שלשה' כנגד שלושת אבות שניבחרו ומהם יצאו בנ"י. 'וקנמון תשעה' כנגד לידה, שאנו כעין מולידים את העולם מחדש בקדושה. וכן בבטן לומדים את כל התורה לכוונו ולהראות לנו את דרכנו בעולם, שזהו 'ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו' וכו' (נדה ל,ב) שהנר שמאיר מרמז על התורה והמצוות (“כי נר מצוה ותורה אור" משלי ו,כג) שמראים לו את העולם שבא לתקן (ואולי רמוז בהמשך הפס' "כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר" שמה שמאירים לתינוק זה כדי להראות לו את הדרך חיים בעולם). ומובא מיד 'ומלמדין אותו כל התורה כולה, שנאמר (משלי ד ד): "ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה"' שהתורה שלומד זה בשביל חייו, שזה לכוונו שידע מה ראוי לעשות בעולם