'המן מן התורה מנין? (בראשית ג, יא) "המן העץ". אסתר מן התורה מנין? (דברים לא, יח) "ואנכי הסתר אסתיר".מרדכי מן התורה מנין? דכתיב (שמות ל, כג) "מר דרור" ומתרגמינן: מירא דכיא' (חולין קלט,ב) מסביר רש"י: 'מנין - למעשה המן: המן העץ - יתלה על העץ: למעשה אסתר - הסתר אסתיר בימי אסתר יהיה הסתר פנים ומצאוהו צרות רבות ורעות: מנין - לגדולת מרדכי: מר דרור - וקרי ליה ראש לבשמים לצדיקים ואנשי כנסת הגדולה'. ניראה שבנוסף להסברו של רש"י יש עוד הקשרים בפס' אלו שמביאים בגמ'. מרדכי נלמד מסממני שמן המשחה, שיעודה לצורך: "ועשית אתו שמן משחת קדש רקח מרקחת מעשה רקח שמן משחת קדש יהיה. ומשחת בו את אהל מועד ואת ארון העדת... וקדשת אתם והיו קדש קדשים כל הנגע בהם יקדש" (שמות ל,כה-כט). בה מקדשים את המשכן לקדושתו. והנה המשכן מיועד להוות המשך למתן תורה, שבמשכן ה' המשיך להעביר למשה את הפרטים בתורה (שבסיני נאמרו רק הכללים, או שנאמרו גם הפרטים ובאמירה שנית במשכן זה היה לחיוב עשיה מאז, שבנ"י ילמדו ויבצעו [מחלוקת ר"י ור"ע אם כללים ופרטים נאמרו בסיני, או רק הכללים]). וכאן בפורים בנ"י קיבלו שוב את התורה מרצון 'אמר רבא: אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב (אסתר ט, כז) "קימו וקבלו היהודים" קיימו מה שקיבלו כבר' (שבת פח,א). מימלא דומה מרדכי לקידוש המשכן בהקשר לקבלת התורה. ויותר מזה ניראה שע"י קבלתם אצל מרדכי, אז אח"כ אצל עזרא נעשה כהמשך שהיו כעין ראויים לקבל את התורה שוב, שלכן 'תניא, רבי יוסי אומר: ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל אילמלא קדמו משה. במשה הוא אומר (שמות יט, ג) "ומשה עלה אל האלקים" בעזרא הוא אומר (עזרא ז, ו) "הוא עזרא עלה מבבל", מה עלייה האמור כאן תורה, אף עלייה האמור להלן תורה. במשה הוא אומר (דברים ד, יד) "ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים" בעזרא הוא אומר (עזרא ז, י) "כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ה' ולעשות וללמד בישראל חוק ומשפט"' (סנהדרין כא,ב). שהלימוד הוא ממה שעלה מבבל, אולי כרמז שקשור למה שהיה קודם, לכח קבלת התורה שאצל מרדכי ואסתר בשושן. מימלא אם מרדכי קשור להבאת העניין של ראוי לתורה כמשה, אז לכן הוא דומה לשמן המשחה, שמביא את הקדושה שיהיה המשכן ראוי להמשך מתן תורה. ולכן גם הלימוד אצל מרדכי הוא מהתרגום לארמית, כיון שעזרא היה ראוי לקבל את התורה ובמקום זאת שינה את הכתב לאשורי: 'ואף על פי שלא ניתנה תורה על ידו, נשתנה על ידו הכתב, שנאמר (עזרא ד, ז) "וכתב הנשתוון כתוב ארמית ומתורגם ארמית" וכתיב (דניאל ה, ח) "לא כהלין כתבא למיקרא ופשרא להודעא למלכא" וכתיב (דברים יז, יח) "וכתב את משנה התורה הזאת" כתב הראוי להשתנות' (שם, כא,ב-כב,א) לכן אצל מרדכי מרומז בשינוי לארמית ובפרט שאמרו בגמ': 'אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא: בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש, חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי, ביררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקודש והניחו להדיוטות כתב עברית ולשון ארמי' (שם, כא,ב) הרי שאצל עזרא זה שינוי מעברית ללשון ארמי, לכן גם מתורגם מעברית לתרגום ארמי. וניראה רמז שעניין המעלה של עזרא לתורה קשור למרדכי, כיון שבמקום התורה נשתנה אצלו הכתב, ולמ"ד שלא השתנה כלל הוא מביא ראיה מאסתר: ' רשב"א אומר משום ר' אליעזר בן פרטא שאמר משום רבי אלעזר המודעי: כתב זה לא נשתנה כל עיקר, שנאמר (שמות כז, י) "ווי העמודים" מה עמודים לא נשתנו אף ווים לא נשתנו. ואומר (אסתר ח, ט) "ואל היהודים ככתבם וכלשונם" מה לשונם לא נשתנה אף כתבם לא נשתנה' (שם, כב,א) מימלא אולי בא לומר שלא השתנה אצל עזרא מכח מרדכי, ולכן מביא ראיה מהמשכן ומהנאמר באסתר, כרמז על מרדכי וקשרו לשמן המשחה שקשור למשכן.. ועוד ניראה שבמשכן יש חשיבות לנתינה מרצון, שהוא כתיקון לעגל שנתנו לעשייתו מרצון, אולי זהו עומק דברי חז"ל: 'א"ר אבא בר אחא: אין את יכול לעמוד על אופיה של אומה זו, נתבעין לעגל ונותנין, נתבעין למשכן ונותנין. תנא ריב"ח הדא מתניתא: (שמות כה) "ועשית כפורת זהב טהור" יבא זהב של כפורת ויכפר על זהב של עגל' (יר' שקלים א,א) ששניהם קשורים, שהמשכן מכפר על העגל, שנעשה כנגדו לקדושה (עשוי זהב), וכך גם זה חל ע"י שנותנים ממון מרצונם החופשי למשכן, כמו שנתנו לעגל, ובכך מכפרים. שחשוב הנתינה מרצון, לתקן מעשה העגל, שאולי נבע מהכפיה של מתן תורה, שלא היתה להם יכולת בחירה, ולכן מיד כשיכלו חטאו בעגל מרצונם. מימלא לכן דומה המשכן כתיקון לעגל, ברצון, להשלים את החסר בנתינת התורה שבכפיה. ובזה דומה לנעשה בשושן שקיבלו על עצמם את התורה מרצון (ולא בכפיה) ולכן מרדכי מרומז בקשר לקידוש המשכן ותיקונו. אולי זהו עומק דברי חז"ל: '(שמות יט, יז) "ויתיצבו בתחתית ההר" א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב (אסתר ט, כז) "קימו וקבלו היהודים" קיימו מה שקיבלו כבר' (שבת פח,א) שהקבלה בכפיה זהו פגם בקבלת התורה, ומרמז בזה גם על הפגם של העגל שהיה גילוי חיצוני של פגם בקבלת התורה, ותיקונו ע"י מרדכי שקיבלו ברצון. וכן המשכן בעקבות חטא העגל, שהיה בגללו צורך במשכן בשביל השראת השכינה (ראה ב'תורת המקרא' "תרומה" למרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א). והעגל זהו ע"ז, וכך גם המן עשה על עצמו ע"ז (או עשה את עצמו ע"ז) ובעקבותיו קרה המקרה עם מרדכי שלא השתחווה לע"ז, ולכן דומה לשמן המשחה למשיחת המשכן. ועוד בשמן המשחה מושחים גם את הכהנים למעלתם בעבודה: "ואת אהרן ואת בניו תמשח וקדשת אתם לכהן לי" (שמות ל,ל) וזהו כמו מרדכי שעלה לגדולה במלכות. עוד אפשר שיש כאן רמז, שכמו שהקמת המשכן לא דוחה ת"ת: 'ואמר ריש לקיש משום ר"י נשיאה: אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש' (שבת קיט,ב) כך גם אצל מרדכי חכמים פרשו ממנו שבטל מתורה, ולכן בגמ' הביאו את הכל יחד: '"כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו" לרוב אחיו ולא לכל אחיו, מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין. אמר רב יוסף: גדול ת"ת יותר מהצלת נפשות, דמעיקרא חשיב ליה למרדכי בתר ד' ולבסוף בתר חמשה. מעיקרא כתיב (עזרא ב, ב) "אשר באו עם זרובבל ישוע נחמיה שריה רעליה מרדכי בלשן" ולבסוף כתיב (נחמיה ז, ז) "הבאים עם זרובבל ישוע נחמיה עזריה רעמיה נחמני מרדכי בלשן". אמר רב ואיתימא רב שמואל בר מרתא: גדול תלמוד תורה יותר מבנין בית המקדש, שכל זמן שברוך בן נריה קיים לא הניחו עזרא ועלה' (מגילה טז,ב). הרי שמובא שת"ת קודם להקמת המקדש, וכן מול מרדכי בגדולתו (שמגן). לכן רמזה התורה על מרדכי והקשר להקמת-קידוש המשכן (ע"י שמן המשחה) [וכן שמן המשחה מרמז על גדולתו כפרוש רש"י. ובעקבות זה מקצת הסנהדרין פרשו ממנו]. את הרמז להמן לומדים מעץ הדעת, שזה מלמד על רמז לתלייתו על עץ (כפרש"י) ואפשר להוסיף שהמן רצה להרוג את כל היהודים, וזה מזכיר את עץ הדעת שבו נאמר "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות" (בראשית ב,יז), כך שמהעץ היו אמורים להביא לעולם מוות, שכך גם רצה המן להביא מוות לכל היהודים. וכן בעקבות האכילה מעץ הדעת קוללה האישה: "והוא ימשל בך" (שם ג,טז), שכך גם עשה המן, שפעל לומר לעולם "להיות כל איש שרר בביתו" (אסתר א,כב). וכן בעקבות עץ הדעת קוללה האישה: "אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים" (בראשית שם) ובצער הלידה ישנם שמתות (ובפרט פעם היה יותר נפוץ מוות בלידה) וזהו כהמן שפעל כדי להרוג את ושתי. וכן המן פעל נגד ושתי כדי שביתו תנשא למלך: 'וחרינא אמר: על ידי שהייתה לו בת והיה מבקש להשיאה למלכות' (אסתר רבה ד,ו) כמו שהנחש פעל שחוה תאכיל את אדם כדי שיקחה לאשה ('הוא אמר אהרוג את אדם ואשא את חוה'. סוטה ט,ב). והאכילה מעץ הדעת היתה קשורה לתאוה ("וכי תאוה הוא לעינים". בראשית ג,ו) כמו שהמן היה תאב לכבוד. ובעקבות עץ הדעת נעשה תאוה ליצר עריות, שלכן אז "ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם" (שם,ז), וכך גם אצל המן בסעודה אחשורוש וושתי התכוונו לעריות ('דאמר מר: שניהן לדבר עבירה נתכוונו'. מגילה יב,ב) [והמן מייצג את הגוים, ובפרט את אחשורוש ששניהם רצו להרוג ביהודים (מגילה יד,א)]. וכן המשתה כולו היה קשור לזנות בעצת המן לאחשורוש (אסתר רבה ז,יג), ולכן המן ניקרא ע"ש עץ הדעת והשפעתו בעולם בזנות (שזהו שה' שאלם "ויאמר מי הגיד לך כי עירם אתה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת" [בראשית ג,יא]). ואף בעקבות עצת המן להרוג את ושתי, אחשורוש יה בכל לילה עם אישה אחרת, כפריצות. והנה חוה נתנה לאדם לאכול מפרי עץ הדעת כדי שלא תמות לבד: 'ר' שמלאי אמר: בישוב הדעת באת עליו. אמרה ליה: מה אתה סבור שאני מתה, וחוה אחרת נבראת לך?! (קהלת א) "אין כל חדש תחת השמש". או שמא אני מתה ואת יושב לך הטליס?! (ישעיה מה) "לא תוהו בראה לשבת יצרה"' (ב"ר יט,ה) וכך גם אצל המן הרשע לא הסתפק במיתת מרדכי לבדו, אלא רצה להרוג בעקבותיו את כל בנ"י: "ויבז בעיניו לשלח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו את עם מרדכי ויבקש המן להשמיד את כל היהודים אשר בכל מלכות אחשורוש עם מרדכי" (אסתר ג,ו). אסתר נדרשה מלשון מהסתר פנים, שהיה הסתר פנים גדול שרצה המן להשמידנו (וראה בהרחבה ב'לזמן הזה' פורים, למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א). ועוד אפשר שאסתר החביאה את יהדותה מאחשורוש, ואף קודם ללקיחתה החביאה עצמה כדי שלא ימצאו אותה, ולכן נרמזת בהסתר פנים של הקב"ה, כמו שהחביאה את יהדותה, ונשמת היהודי הוא חלק אלוק, ולכן מרמז על הסתר הפנים של ה'. עוד נראה שבפס' שם מרומז על הנעשה בהקשר לפורים. שבתחילה "וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו" (דברים לא,טז) שזהו שהשתחוו לצלם שעשה נבוכדנצר, שבגללו התחייבו כליה בפורים (מגילה יב,א) ואח"כ היתה הסעודה אצל אחשורוש שחגג שבנ"י לא ניגאלו (מגילה יא,ב), שזה מרומז ב"והסתרתי פני מהם והיה לאכל" (דברים לא,יז) שהיה הסתר פנים, שלא ניגאלו עדיין, ובעקבות זה הסעודה שמרומז ב"והיה לאכל" (אמנם הכוונה בפס' לצרות, אבל מרמז במילה זו על אוכל) ואח"כ "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" (פס' יח) שזהו הצרה של המן. ואח"כ: "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל" (פס' יט) שזהו מצוות עשה לכתוב ס"ת, שמרמז על קבלת התורה ברצון ע"י בנ"י בפורים 'הדור קבלוה בימי אחשורוש' (שבת פח,א).