לעלון המלא אפשר לקבל במייל. כמו כן אשמח אם נפיץ את התורה הקדושה ונחזק את כולם בסיפורים יפים על הצדיקים, הבבא סאלי הקדוש הרב עובדיה, הבעל שם טוב ועוד צדיקים גדולים ואדירים.

כמו כן בעלון יש חידושים יפים לפרשה,

לקבלת העלון :  [email protected] . 

העלון : 

אפשר לראות בפרשת השבוע שלנו דבר שמעלה שאלה. רשום בפרשת השבוע : "כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה"  נשאלת השאלה, מדוע על שור ישלם פי חמישה ועל השה ישלם פי ארבע? מה ההבדל ביניהם?  
את  הסיבה וההבדל לכך רואים בגמרא בבא קמא עמוד עט ב' . וכך מפרש שם רש"י דברי רבי יוחנן בן זכאי "חס המקום על כבודן של הבריות, שור שהולך ברגליו ולא נתבזה הגנב לנשאו על כתפו משלם חמישה, שה שנשאו על כתפו משלם ארבעה, הואיל ונתבזה בו". בדברי רבי יוחנן בן זכאי אנו רואים יסוד גדול. חומרת העונש נמדדת לא רק במעשה העבירה, אלא גם באופן עשייתה, כלומר עבירה שנעשית בקלות ללא טורח וללא בזיון, עונשה חמור יותר מעבירה שנעשית בטורח ובביזיון, ולכן בגונב שור שהולך לבד ולא נתבזה בכך, משלם פי חמישה. אבל בגונב שה, שצריך להרימו על כתפו ויש לו בזיון וטורח עונשו מופחת ומשלם רק פי ארבעה.                      

יסוד זה אנו רואים גם בחג הקרוב, חג הפורים. הגמרא במסכת מגילה שואלת מדוע נענשו ישראל בעונש חמור של "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד"? עונה הגמרא לפי שנהנו מסעודתו של אחשורוש. ומה רק בגלל אכילת מאכלי גויים יש עונש מוות? אך אם נדקדק נראה, שלא נאמר לפי "שאכלו" בסעודת אחשורוש, אלא כתוב לפי "שנהנו", הרי שעונש העבירה לא נמדד רק בעצם עשיית העבירה, אלא גם באופן עשייתה. ולפיכך כיוון שלא רק אכלו מאכלים לא כשרים, אלא גם נהנו מהסעודה עצמה. ולכן משקל העבירה הוא גדול יותר, ולפיכך העונש גדול יותר, לכן גם נענשו בכך שהמן רצה להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים.  ואם בעבירה כך הדבר, אז קל וחומר שבמצוות. במצוות שאדם עושה, יש הבדל גדול בין מצווה שאדם עושה בקלות וללא מאמץ, לבין מצווה שעושה אדם בשמחה, אף שקשה לו הדבר אבל בכל זאת הוא מתגבר ומקיים את המצווה, הרי ששכרו הוא גדול ועצום ובורא עולם ישפיע עליו שפע על המאמץ ובעזרת ה' יזכה לכל הישועות .

רשום בפרשת השבוע שלנו "מדבר שקר תרחק וגם בגמרא במסכת סוטה נאמר בדף מ"ב ב' " ארבע כתות לא מקבלים פני שכינה, כת ליצים, כת חנפנים, כת שקרנים, וכת מדברי לשון הרע".   וכמו שמספרים סיפור בגמרא.

הגמרא מספרת על רב, שהייתה לו אישה רעה שהיתה מצערת אותו. כאשר היה רב מבקש ממנה לאכול תבשיל מסוים, כגון תבשיל עדשים, הייתה מכינה לו תבשיל אחר, כגון תבשיל חיטים. כשביקש תבשיל חיטים, עשתה לו עדשים. וכל זאת בכוונה כדי לצערו.
היה לו לרב בן, ושמו חייא. כשכגדל הבן וראה את מה שאימו עושה לאביו, היה מקדים לשמוע מאביו מה הוא רוצה לאכול, ולאימו היה אומר להיפך. לדוגמה אם אביו היה רוצה חיטים היה אומר לה להכין לו עדשים וכך היתה עושה ההפך וכך אביו היה מקבל את האוכל שהוא רוצה באמת. (זאת מבלי שאביו ואימו ידעו שהוא הופך את הדברים). לימים ראה האב שהמצב השתפר וטוב, ואמר רב לבנו חייא: "ברוך ה', אמא נעשתה אישה טובה, שהרי מבשלת היא לפי רצוני". חייך בנו חייא וגילה לאביו שהוא הופך את הדברים, בודק מה אביו רוצה ואז מבקש דבר הפוך וכך בעצם מקבל האב את מה שהוא רוצה. אמר לו אביו, בכל זאת אל תעשה זאת שוב, שהרי יש בזה שקר, וכבר נאמר על כך בנביא, "למדו לשונם דבר שקר". כלומר שהשקר נעשה להרגל..

"כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו עזב תעזב עמו".                     הכוונה היא, שאם תראה את שונאך פורק את החמור שלו, מצווה עליך התורה הקדושה ללכת ולעזור לו. וכך פירש רש"י שלשון עזוב זה לעזור. ואילו בתרגום יונתן המילה עזוב תעזוב מקבלת פירוש אחר. באותה השעה שאתה רואה את חמור שונאך רובץ, עזוב את השנאה שבליבך, ותפרוק ותטען עימו.  וכאשר האדם מסייע לשונאו ועוזב את השנאה הוא מקיים בכך מצווה גדולה, שמלבד פעולת החסד שהוא עושה עם האדם האחר, הרי גם על ידי כך בזמן שעוזר לו אז שניהם מדברים על מה שהיה ביניהם ומשאירים את הכל מאחוריהם ומסלקים את השנאה והמחלוקת.

ושואלים שאלה חזקה, הרי נאמר  "לא תשנא את אחיך בלבבך", אז אם אסור לשנוא, אז איך כתוב חמור שונאך? אז מפרשים "שונאך" הכוונה לא  לשנאה אישית, שהרי אסור לשנוא את חברו, שנאמר "לא תשנא את אחיך בלבבך", וכאן הכוונה לשנאה המותרת, כגון שראה את חברו שעשה דבר נגד התורה ולא רצה לחזור בו וממשיך בדבר הזה, כגון מישהו שרצה לשרוף ספר תורה ומנסים להסביר לו שיחזור בתשובה  ואינו חוזר על כך בתשובה למרות כל ההסברים, או מישהו שמבזה את מצוות ה' והתורה ולא מפסיק לכן אתה שונא את מעשיו וזאת הכוונה "שנאך", כמו שנאמר "הלא משנאך ה' אשנא". אולם בכל זאת עלולה השנאה של מצווה להפוך במשך הזמן לשנאה אישית, שכן אם אני שונא אדם, בגלל שהוא חוטא לה' אז לאט לאט מתחילים לפתח לאדם שנאה אישית גם כי הוא גם מתחיל לשנוא אותך בחזרה וזאת שנאה מסוכנת המביאה לידי מחלוקת. וכמו שאתה שונא מישהו גם הוא עתיד לשנוא אותך, ולהפך שאתה אוהב מישהו אז הוא גם יאהב אותך. כמו שנאמר "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם", לכן אמרה התורה, שצריך להושיט יד ולעזור לשונא שכזה, בזמן שהוא במצוקה, כדי לשמור בכך על תחומה של השנאה, שלא תיהפך השנאה שהיא לשם מצווה- שאתה שונא את העבירה ולא את הבנאדם, לשנאה אישית שהיא שנאה מסוכנת ביותר.

"ורצע אדוניו את אזנו במרצע" - ולמה דווקא במרצע? לפי שמרצע בגימטריה 400,              אמר ה' יתברך, אני הוצאתי אתכם משעבוד שהיה אמור להיות 400 שנה  ואמרתי "כי לי בני ישראל עבדים" , וזה הלך וקנה אדון לעצמו, לפיכך ילקה במרצע".                                         ועוד שאלה, מדוע באוזן? התשובה היא : אוזן ששמעה על הר סיני "כי לי בני ישראל עבדים" הלך העבד וחיפש להישאר אצל האדון, האוזן תענש. וכי רואים אנו שכוח השמיעה של האוזן הוא כוח עצום ביותר, שכן על יתרו נאמר בפרשה הקודמת ששמע קריעת ים סוף ומלחמת עמלק ומכוח השמיעה חזק בתשובה והתגייר. וכן על רבי יהושע בן חנניה שנאמר אשרי יולדתו, אשרי אימו שילדה אותו, ומדוע? כי שהיה קטן לקחה אותו אימו לבית המדרש בעריסה והוא שומע דברי תורה, אף על פי שלא מבין את הנאמר כי הוא תינוק, בכל זאת מכוח השמיעה ששמע דברי קדושה זכה להגיע לאן שהגיע, ואשרי כל הולך בדרך ה' ושומע לחוקיו.

נאמר כסף יעוור עיני חכמים – ומדוע דווקא כסף קשור לעיניים? כי יש רמז במילה עין- האותיות שבאות אחרי האותיות עין הן – כסף. (אחרי ע' באה האות פ', אחרי י' באה כ', אחרי נ' באה האות ס' ).  

ובעניין זה אפשר לספר סיפור, על אדם אחד שהיה עושה צדקות גדולות ביותר. אותו אדם היה תלמיד של רב גדול, היה עני מרוד, בקושי התפרנס, אך תמיד עשה צדקות. פעם אחת הגיע האדם הזה לרבו ואמר לו "כבוד הרב, צר לי, אך אין לי כסף לעשות צדקות, אין לי כסף לקנות לאכול, אני רוצה עשירות". לחץ על הרב, והרב בירכו לעשירות גדולה ביותר. לא עברו ימים, ואותו אדם החל להצליח במסחר, ניהיה עשיר גדול. הוא כמובן המשיך עם הצדקות, אך בכל פעם שגדלו עסקיו, הוא היה יותר עסוק. היה לו מלא כסף ולכן הוא החל להשתמש ביועץ כספי ובעוד אנשים שניהלו לו את הרכוש וגם את הצדקות. כמובן שאותם אנשים לא היו כמוהו, והרבה קבצנים ואנשים חסרי כל לא זכו לקבל צדקות כמו שהיו מגיעים. עד שפעם אחת הלכו כמה אנשים לרב וסיפרו לו על התלמיד שהיה לו שהיה עושה צדקות, שפתאום מאז שזכה לעשירות שכח את הצדקות, שכח את הכל. הרב הבין מה צריך לעשות וביקש להודיע לאותו אחד שהוא מגיע אליו לבית לביקור. כמובן שאותו אחד כיבד את רבו אף על פי שעזב את דרך התורה ומאז שניהיה עשיר גם לא ראה את רבו, לכן הוא התרגש והחל לערוך סעודה כיד המלך, בשביל הרב. הרב הגיע, ראה את השולחן העמוס בטוב טעם, אך לפני שישב ביקש לעשות סיור בבית הגדול. אותו איש כמובן שמח, אמר לעצמו בלב "הרב מתעניין בשלומי ובביתי, הוא דואג לי.." לקח אותו האיש סיבוב בבית, ואז הם הגיעו לחדרו הפרטי של האיש. הרב נעצר ליד החלון ושאל את תלמידו "מה אתה רואה מחוץ לחלון" ?  ענה לו העשיר "אני רואה אנשים הולכים ברחוב, ילדים משחקים בכדור וכו'.." אמר לו הרב "יפה רואים טוב דרך החלון".  כאשר הרב בא לצאת מהחדר, נעמד האיש ליד מראה גדולה מפוארת ביותר, שאל אותו הרב "ומה עכשיו אתה רואה?" אמר לו האיש, "הרב זה מראה ענקית, אני רואה את עצמי." אמר לו רבו, "אני לא מבין, איך אתה רואה את עצמך?" אותו תלמיד לא הבין את הרב, וניסה להסביר לו שזאת מראה, שמסתכלים עליה ורואים את עצמך. אז הרב עמד ושאל "איך אפשר לראות את עצמך? הרי זה כמו הזכוכית של החלון, איך בחלון ראית את האנשים ופה אתה רואה את עצמך?"    האיש החל לצחוק, "כבוד הרב, מחילה, פה רואים את עצמי במראה כי יש חומר בזכוכית שציפו אותו בקצת כסף, ולכן זה עושה השתקפות ורואים את עצמך." אמר לו הרב "הבנתי. שישמעו אוזניך מה פיך מדבר".  קצת כסף, ה' נתן לך קצת כסף, ואתה רואה רק את עצמך, במקום לראות את האנשים העניים, היתומים והאלמנות, האנשים שהייתה עושה בשבילם צדקות, אף על פי שלא היה לך מה לאכול, ועכשיו קצת כסף ואתה כבר הפסקת עם הצדקות.    הבין אותו אדם מה המסר, בכה והתנצל והבטיח לשנות את דרכו חזרה. מאז המשיך עם הצדקות והעשירות נישארה לו כמו שהבטיח לו רבו.

ובעניין הפרנסה אפשר להמשיך ולהגיד, "פרנסה" אותיות "רסן פה" אדם שמרסן את פיו מלדבר לשון הרע, אדם שמרסן את פיו מלדבר דברים אסורים, זוכה לפרנסה. וכל שכן אם האדם מדבר דברי תורה וקדושה ודברים חכמים זוכה לעשירות גדולה.

פעם הגיע לבאבא סאלי מישהו שהיו לו המון בעיות בפרנסה ועם הילדים והכל. אמר לו הבאבא סאלי איך אוכל לעזור לך? כבודו שומר שבת? אמר לו "לא" אמר לו כתוב "לקראת שבת לכו ונלכה כי היא מקור הברכה" אם תקבל על עצמך לשמור את השבת זה מקור הברכה. קיבל על עצמו אותו יהודי לשמור שבת והבאבא סאלי בירך אותו ואכן הברכה התקיימה.

קידוש הלבנה – הבבא סאלי

בכל חודש, מיד כאשר מלאו שבעה ימים מלאים ממולד הלבנה, הכין את עצמו רבי ישראל אבוחצירא, הבבא סאלי זיע"א בשמחה גדולה לברכת הלבנה. הוא לא היה מוכן לדחות אפילו לזמן קצר את אמירתה שחז"ל לימדו אותנו שהיא שקולה כקבלת פני השכינה.     פעם, באחד מחודשי החורף, התארח הבבא סאלי בעיר ליאון שבצרפת, והיה שרוי בצער על שכבר עברו מספר ימים מאז הגיע זמן ברכת הלבנה, אך אי אפשר היה לצאת ולקדש כי השמים היו מכוסים בעננים. כשהגיע היום האחרון ועדיין לא השתפר מזג האוויר. ביקש ממקורביו שיבדקו האם יש מקום בו לפי הידוע השמים בהירים. נאמר לו שבעיר מרסיי, הרחוקה כארבע מאות קילומטרים ממקום המצאו, נמצא שהשמים בהירים. מיד לבש הבבא סאלי את גלימתו וביקש שייקחו אותו אל תחנת הרכבת, הוא עלה על הרכבת הראשונה שנוסעת, שהיתה רכבת מהירה ולאחר מספר שעות הגיע לשם ואמר ברכת לבנה בשמחה עילאית. כהזדמנות אחרת, כשנתקל באותה בעיה עת שהיה בפריז,הגיע הלילה האחרון שמותר לעשות ברכת הלבנה אך לא היתה לבנה. הבאבא סאלי לא עצם את עיניו בלילה זה. בשעה שתיים לאחר חצות, העיר את תלמידו מארחו, ואמר לו בשמחה: "קום! מן השמים גילו לי שהעננים התפזרו ואפשר לברך את הלבנה". ומיד יצאו לחצר הבית והביטו בשמחה אל הלבנה המאירה, לפני שהחלו לומר את הברכה. כאשר שמע אחד מנכדי רבי ישראל אבוחצירא את הסיפור האחרון, הוא סיפר על חוויה נפלאה אותה עבר הוא עם סבו כאשר התגורר בפריז: בלילה מעונן וגשום מאוד, ביקש רבי ישראל מחתנו ונכדו לעזור לו לרדת מן הקומה החמישית מהדירה בה התגוררו אל החצר, על מנת לברך את הלבנה. חתנו הסביר לו, שהשמים מעוננים והלבנה כלל לא נראית, אך רבי ישראל בשלו. הוא כבר לבש את גלימתו והחל צועד אל פתח הבית כשחתנו ונכדו עוזרים לו. לאחר ירידתו במדרגות הרבות הגיע אל החצר ומיד הפנה מבטו כלפי מעלה בחיפוש אחר הלבנה. להפתעת הנוכחים הרבים שהתאספו ליד רבי ישראל, הרים רבי ישראל את ידו, ועשה תנועות כמי שמעיף עשן,  ומיד הסתלקו העננים ונתגלתה הלבנה! וכולם בירכו את הלבנה בהתלהבות רבה. זה כוחו של הצדיק,  הכל מכוח ההתמדה, הקדושה והמסירות העצומה שהיתה לצדיקים הגדולים ורבים הם הסיפורים, ונסיים בסיפור אחרון על הצדיק.

פעם עבר הבאבא סאלי דרך המדבר. הבאבא סאלי חיפש מים ליטול את ידיו, אמר לנהג שילך להביא מהמעיין מים לנטילה. אמר לו הנהג שאין פה מים בקרבת מקום. אמר לו הבאבא סאלי יש עוד 200 מטרים מעיין מים תביא לי משם מים. הלך הנהג ולא האמין למראה עיניו היה מים לאחר 200 מטר באמצע המדבר!! וכמובן שהוא סימן את המקום וזכר את המקום היטב בשביל שבעתיד יכול להשתמש במים אלה שיזדקק להם. לאחר תקופה הגיע אותו נהג לאותו מקום בשביל עצמו להביא מים אך לא מצא שום מעיין.  כוח הבבא סאלי וכוחם של הצדיקים הוא כוח עצום ביותר.. שנזכה כולנו להתברך ולעבוד את ה' יתברך בכל כוחנו כל אחד לפי איך שה' חננו, ונזכה לגאולה השלמה אמן..

שבת שלום ומבורכת