לקט מביאור שד"ל לתורה - משפטים
נכתב על ידי אורן מס, 24/2/2017
לקט מביאור שד"ל לתורה –
פרשת משפטים
• כא,ג: אם בגפו יבוא: מהו 'גפו'? שד"ל: "גף, כף, חף מורים 'כיסוי', ומזה בתוספת נו"ן – 'כנף' מורה כיסוי, ומזה 'כנפים' ובארמית 'גפין', על שם שמכסים העוף, והנה 'בגפו' כמו בכסותו, כלומר לבדו בבגדו". פשוט וברור.
• כא,ו: ורצע אדוניו את אזנו במרצע, ועבדו לעולם: מדוע דווקא רציעת אזנים? שד"ל: "והנה מנהג רציעת אזנים מצאונו ... גם בין הפרסיים וההודיים שרוצעים אזני הילדים לקדשם לעבודת אליליהם ... לכך רצה ה' שתהיה רציעת האזנים סימן עבדות וגנאי, כדי להרחיק את ישראל מאותו מנהג עבודה זרה". דרך הגנאי יתרחקו מעבודה זרה. מעניין.
• כא,כה: חבורה תחת חבורה: מהו לשון 'חבורה'? שד"ל: "מכה בלא פירוק חיבור, אלא הדם נצרר ומראית הבשר משתנה, והוא מעניין 'נמר חברבורותיו' (ירמיה יג,כג)". חבורה = מכה יבשה בלי שבר, אלא אדמומית.
• כב,ד: כי יבער איש: מהו 'יבער'? שד"ל: "לשון ביעור והשחתה". להבנתי, השחתה כשריפה.
• כב,כה: שלמת רעך: מהי 'שלמה'? שד"ל: "השלמה היא כסות מרובעת שמתכסים בה ביום, בלא בתי ידיים ... וגם מתכסים בה בלילה על מיטתם", כלומר אפודה לשימוש ביום ובלילה.
• כב,כז: אלוהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאור: מה ההבדל בין קללה לארירה? שד"ל: "לשון 'קללה' תחילת הנחתו על המקלל אדם בפניו, כי זה יהיה קלון וביזוי למקולל, ולשון 'ארירה' הונח על המקלל חברו שלא בפניו ... והנה בנשיא אמר 'לא תאור' כי רחוק הוא שיזיד איש לקללו בפניו, ובשופטים ('אלוהים') אמר 'לא תקלל', שהוא לשון כולל כל מיני קללה וגידוף, בין בפניו בין שלא בפניו". מעניין.
• כב,כח: מלאתך ודמעך לא תאחר: מהם 'מלאה ודמעה'? שד"ל: "מדבר בתרומות ראשית התבואה החדשה והיא לכהן... המלאה כוללת תבואת הדגן, גם התירוש (כלשון 'וכמלאה מן היקה'; במדבר יח,כז), והדמע הוא היצהר שהוא יורד טיפין טיפין כמו הדמעה". מעניין.
• כג,ד-ה: שור אויבך ... השב תשיבנו לו ... חמור שונאך: מה ההבדל בין אויב לשונא? שד"ל: "אויב קשה משונא, ואולי כי הוא ירא להתקרב אל אויבו שמא יהרגהו, לפיכך לא חייבתו תורה אלא בהשבת אבדתו, שאינו צריך להתקרב אליו, כי יוכל לשלוח לו האבדה על ידי אחרים, אבל בשונא – צוותה להתקרב אליו ולהתחבר עמו בפריקת משא בהמתו, ואולי על ידי כך גם שונאו ישלים אתו". מעניין.
• כג,יד: שלוש רגלים: מהו לשון 'רגלים'? שד"ל: "כמו 'פעמים', כי גם 'פעם' עניינו 'רגל', כמו 'מה יפו פעמיך בנעלים' (שיר השירים ז,ב)".
• כג,יט: לא תבשל גדי בחלב אמו: מדוע האיסור הוא על בישול, ולא על אכילה? שד"ל: "בישול הוא העיקר ולא האכילה, ואם אין בישול אין אכילה". עוד שואל שד"ל, מה אכפת לגדי או לאמו באיזה משקה יבושל, הרי הם כבר נשחטו? ועונה: "המעשה הזה מקנה תכונה רעה בנפש האדם העושה והרואה. הגע בעצמך שיהיה אדם עושה עצמות אביו תרוודות (כפות בישול) וגולגלתו קערה ויאכל בהם, הנה אין זה מזיק לאביו המת, ואף על פי כן מידת אכזריות היא, והמעשה הזה מפסיד מידת החמלה והחנינה, בו ובְרואיו". אין כאן עניין של צער בעלי חיים, אלא חינוך האדם למידות טובות.
• כג,לא: ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלישתים וממדבר עד הנהר, כי אתן בידכם את יושבי הארץ, וגרשתמו מפניך: מדוע גבולות הארץ נקבעו לפי תוואי שטח גיאוגרפיים, ולא ערים או נקודות בשטח, ומדוע לגרש את הגויים מהארץ? שד"ל: "נתן להם גבולים טבעיים, הים והמדבר והנהר, כדי שיהיו מופרשים מכל האומות עכו"ם, ואם לא היו מקיימים ביניהם אנשי הנכר, היו עומדים (נשארים) בארצם לבטח כל ימי עולם, אך הם מרו דברו". גבול טבעי הוא ברור וניתן לשימור, וזאת בתנאי שיהיה פנוי מנוכרים, ואז "מלאה הארץ דעה את ה'". גם לגבולות הארץ יש תפקיד בעבודת ה'.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
