את עשר המכות המתועדות בתורה אין לראות סתם כסדרת אירועים על-טבעיים שהחריבו את ממלכת מצרים לפני כ-3,300 שנה. התורה אינה רק ספר המתעד סיפורים עתיקים, אלא מהווה מדריך לחיים וספר הנחייה להתפתחות הרוחנית שכל אחד מאתנו נדרש לה.

אחד הפרושים על המהות הרוחנית של מכת חושך מדבר על כך שחושך מסמל את הנטייה שלנו להיכנס למצבי עצבות וייאוש ולהרגיש שלעולם ולחיים שלנו אין מטרה, שאנחנו לא מוצלחים ושאין לנו סיכוי להשתנות ולהשתפר. כמעט כולנו חווים את מכת החושך בנפש שלנו ונופלים בתקופות כאלה ואחרות למצבי ייאוש וחוסר אמונה, ובהרגשה שאין לנו כוחות להתמודד עם אתגרי החיים.

העצבות היא לא חטא, אבל היא השורש לכל החטאים. אדם עצוב מוותר לעצמו ולא נלחם ביצר הרע כמו בתקופות הטובות שלו, ולכן לא בכדי העצבות הומשלה למנגנון הנעילה המרכזית ברכב, אשר הפעלתו משתקת את כל המערכות כולן. בזמן שאנחנו חווים עצב אנחנו נהיים כבדים, חסרי מוטיבציה ולא יכולים להתחדש ולנוע.

כולנו רוצים להצליח בחיים, כולנו רוצים לעבוד בעבודה נעימה ורווחית, כולנו רוצים זוגיות מושלמת, ושהכול יהיה טוב וילך לנו חלק. אבל מה לעשות, בחיים האלה רגע אחד אנחנו למעלה ורגע אחר כך יכולים להיות למטה. מדוע יש את הנדנדה הזו? מדוע מה שאנחנו מצליחים לבנות לא נשמר לאורך זמן ומחייב אותנו שוב פעם בכל פעם מחדש לעמול ולהתאמץ? התשובה היא פשוטה – ההצלחה היא לא המטרה, אלא המטרה היא שאנחנו נעבור תהליך ונשתנה.

אנחנו מסתכלים על החיים והרבה פעמים מייחלים שהמציאות תשתנה – שאשתי/בעלי ישתנה, שהבוס ישתנה, וכו'. האמת היא שהמציאות לא אמורה להשתנות, אנחנו הם אלה שצריכים להשתנות ולהתפתח. החוכמה הגדולה בחיים האלה היא להמשיך לעשות הכי טוב שאנחנו יכולים את מה שאנחנו צריכים להיות (לעבוד ביושר במקום העבודה/להיות בני זוג נאמנים/להיות טובים ולעזור לזולת/וכו').