פרשת ויחי

פרשת המקדש

המקדש בחלקו של יהודה ובנימין

בפרשתנו נקרא על הברכות שמברך יעקב את בניו, ובין היתר יעקב מברך את בנימין: "בנימין זאב יטרף בבוקר יאכל עד ולבוקר יחלק שלל". חז"ל מספרים לנו שהכוונה היא, שבחלקו של בנימין יבנה המזבח שבו יקריבו תמיד של שחר ותמיד של בין הערביים (תנחומא ויגש ח). ברכה זו מצטרפת לברכה של משה לבנימין: "ובין כתפיו שכן" שבחלקו של בנימין יבנה המקדש! נשאלת השאלה מפני מה זכו בנימין ויהודה שיבנה בית המקדש בחלקם?

המדרש מבאר שבזכות הערבות של יהודה על בנימין זכו בנימין ויהודה שהמקדש יהיה בחלקם: "ומנין שהיה בית המקדש בחלקו של בנימין, ובחלקו של יהודה? שכתוב אחד אומר: "'בנימין זאב יטרף בבקר יאכל עד', זה תמיד של שחר, ולערב יחלק שלל, זה תמיד של בין הערבים, וכתוב אחד אומר: 'יפה נוף משוש כל הארץ'" (תנחומא ויגש ח).

כמה מוסר השכל ניתן ללמוד מהמדרש הזה ובלשון התלמוד: "כמה הלכתא גבירתא איכא למשמע מיניה": א. בית המקדש הוא מקום של עיר שחוברה לה יחדיו שבו מתגלית אחדות השבטים. ב. ערבות הדדית בדרך לבנין המקדש. ג. כדי להגיע לבית המקדש צריך מסירות נפש. בהקשר האחרון, ראוי להביא את המעשה הידוע על ניקנור שהביא שתי דלתות כתרומה לבית המקדש, באמצע לב הים היתה סערה גדולה ולכן השליכו לו את אחת הדלתות, אך הים לא נח מזעפו, כשרצו להשליך את הדלת השניה, ניקנור כרך עצמו בדלת ואמר: "הטילוני עמה" ניקנור לא הניח להטיל את הדלת השניה לים ומסר נפשו על אותה הדלת, אז הים נח וניקנור הגיע לארץ ישראל בבטחה וקבעו את שתי הדלתות בבית המקדש (יומא לח,א). נמצא שבזכות מסירות הנפש של ניקנור זכה ששתי דלתותיו ייקבעו בבית המקדש - וממילא כדי להגיע לבית המקדש צריך מסירות נפש.                                                                         

שבת שלום