מדינת ישראל

משרד החינוך

אשכול מורשת

מינהל החינוך הדתי

הפיקוח  על הוראת תלמוד ותושבע"פ

ב"ה, ח' בטבת תשע"ז

שאלון לדוגמא – קטע שלא נלמד במשנה (תשע"ז)

מס' 3

א.    לבקשת מורים ומורות רצ"ב דוגמא נוספת לקטע שלא נלמד לשם תרגול לקראת מבחן הבגרות. התלמידים\ות ילמדו לבדם את המשנה והמפרשים וישיבו לשאלות. אחר כך הר"מ או המורה ילמדו ביחד עם התלמידים\ות את המשנה ויענו על השאלות במסגרת עבודה משותפת.

ב.     צרפנו הכוונה ללימוד ולהבנת הנדרש בשאלות. בעת הלימוד המשותף עם התלמידים יש להסב את תשומת ליבם לדמה שנדרש מהם בכל שאלה.  

ג.       מדובר בתרגיל כיתה, ולכן אין ציון למספר הנקודות בכל שאלה. כמו כן השאלה כאן עמוסה יותר מאשר במבחן הבגרות, והיא מיועדת לתרגול.

בברכה והצלחה

                  הרב דוד עצמון                                                       הרב יהודה זולדן

מפקח ארצי להוראת תלמוד ותושבע"פ              מפמ"ר על הוראת תלמוד ותושבע"פ

העתקים:

הרב ד"ר אברהם ליפשיץ– ראש המינהל לחה"ד

הגב' אתי אור לב- ס/ראש המינהל לחה"ד

מר רם זהבי, מפ"א עי"ס

הנהלה מורחבת

מדריכי תושבע"פ

קטע שלא נלמד

משנה מסכת בבא מציעא פרק ו משנה ד

השוכר את הפרה לחרוש בהר וחרש בבקעה אם נשבר הקנקן פטור בבקעה וחרש בהר אם נשבר הקנקן חייב

ר' עובדיה מברטנורא, הרע"ב

השוכר את הפרה לחרוש וכו' - וכל כלי המחרישה לבעל הפרה, ונעריו הולכים עם בהמתו וחורשים בה:

נשבר הקנקן - יתד המחרישה שבו הברזל:

חייב - שהרים קשים לחרוש מן הבקעה מפני הסלעים שיש שם:

רמב"ם פרוש המשנה

פטור - כלומר שאין השוכר משלם לבעל הפרה, אלא הפועל שחרש והיה מחזיק את המחרשה ושברה הוא שחייב לבעל הפרה.

השאלה:

א.     במשנה שלפניך שני מקרים. הסבר את המקרה שברישא של המשנה. בתשובתך כתוב מה כוללת השכירות, ומי חורש בפרה. העזר ברע"ב.

ב.     הסבר את המקרה בסיפא של המשנה.

ג.       1. הסבר מדוע בסיפא של המשנה הדין שונה מאשר ברישא? העזר ברע"ב.

2. ע"פ הרמב"ם, גם ברישא של במשנה יש מי שחייב. מיהו?

בהצלחה!!!

הכוונה ללימוד בכיתה:

א.      התלמיד נבחן האם הוא יודע לזהות את הרישא ואת הסיפא במשנה, ולהסביר בלשונו את המקרה ברישא. עליו גם להבין את דברי הרע"ב בד"ה השוכר, שם הוא מוסיף פרטים שקשורים להבנת המקרה. 

ב.      הסיפא מתחילה במילים: "בבקעה וחרש בהר...". התלמיד נבחן האם הוא מבין שהמילים הראשונות של הרישא: "השוכר את הפרה לחרוש" מתייחסות גם כן להבנת המקרה של הסיפא.

ג.        1. ברישא הדין הוא שפטור ובסיפא הדין הוא שחייב. על התלמיד להבין בעזרת הרע"ב מדוע בסיפא חייב.

2. במקרה ברישא של המשנה כתוב שפטור, אך ע"פ הרמב"ם הפטור מתייחס למישהו מסויים. אדם אחר יהיה חייב בכל זאת. [זה מתחבר עם הדברים של הרע"ב (בד"ה השוכר), שיחד  עם השוכר היו פועלים, נערים].