'ת"ר: מצות חנוכה נר איש וביתו, והמהדרין נר לכל אחד ואחד, והמהדרין מן המהדרין: ב"ש אומרים: יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך, וב"ה אומרים: יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך. אמר עולא: פליגי בה תרי אמוראי במערבא, ר' יוסי בר אבין ור' יוסי בר זבידא, חד אמר: טעמא דב"ש כנגד ימים הנכנסין, וטעמא דב"ה כנגד ימים היוצאין. וחד אמר: טעמא דב"ש כנגד פרי החג, וטעמא דבית הלל דמעלין בקדש ואין מורידין' (שבת כא,ב). מדוע חלקו ב"ש וב"ה על המהדרין מן המהדרין? (ראה דברי מרן הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א ב'לזמן הזה' מוסיף והולך'). אולי אפשר שמחלוקתם נובעת מהמחלוקת על הדגשת אחד מגזרות היוונים. היוונים גזרו שלא ללמוד תורה ושלא למול, ולכן חלקו בניהם על מה כדאי לשים דגש בהדלקה. לב"ש הדגש הוא על גזרת לימוד התורה, ולכן יש לו יחס מול הגוים, התורה שלנו מול הפילוסופיה האלילית שלהם. וכן התורה באה לתקן את העולם כולו, ולכן אף מתנגשת עם הגוים הטמאים (שבא לתקנם, ולכן הם מרגישים שפועל נגד מציאותם הטמאה העכשוית. וכן מעלה דין כנגד הגוים על שלא פועלים כראוי, כעין 'הר סיני- הר שירדה שנאה לעכו"ם עליו' [שבת פט,א]) ולכן באה שנאה נגד היהודים ובעקבותיו הרדיפות וכדו'. לכן כנגד הנצחון על היוונים ראוי להדגיש את ביטול גזרת לימוד התורה, וזה בצורה של פוחת, שיורד הטומאה מהגוים במשך הזמן (וכן פוחת כח הגוים נגדנו) וזהו כנגד פרי החג, שהם כנגד שבעים אומות, לתקנם ולכן פוחת. לעומת זאת לב"ה ראוי להדגיש את גזירת ברית המילה, שזה היה נגד הדגשת מהותנו כיהודים. ולכן זה מוסיף והולך, שאנו מתעלים בקדושה ומצוות במשך הזמן, עוד ועוד. שזהו מוסיף והולך שמעלים בקודש, שכל הזמן אנו מתעלים עוד ועוד. שב"ה מביטים על בנ"י כשלעצמם, שניסו היוונים לפגוע בנו בקדושתנו, וב"ש מביטים על היחס מול היוונים, שנילחמו נגדנו. אולי זה מההבדל שבין מעלת ב"ש וב"ה, שב"ש היו חכמים גדולים וחריפים מאוד, ואילו ב"ה היו מרובים יותר. לכן ב"ש מביטים על המציאות כמו מהות מציאותם, ולכן הדגש הוא על כח תורה גדול שמתקן הרבה בעולם, שכל חכם כוחו מתבטא בגדלות קדושה גדולה בעולם. לעומתם ב"ה כמהותם מתייחסים לכח בנ"י המרובים, ולכן זה מתמקד על כלל בנ"י, שכל יהודי שווה בברית המילה, ולכן מתייחס לכלל בנ"י. ומימלא מתוך זה גם נימשך השפעה, לב"ה כח קדושת בנ"י ממשיך אח"כ לתקן את העולם כולו, וב"ש כח הקדשה הגדולה שנילחם בטומאה ומשפיע קדושה, גם משפיע לכלל בנ"י, למעלתם. ואולי שניהם קבעו ע"פ נסיון היוונים לבטל את התורה, ב"ה קבעו ע"פ כוחם שהוא כח ההווה, שרוב בנ"י איתם ולכן הלכה כמותם, וב"ש קבעו ע"פ כוחם שהוא חכמה גדולה כמו לעתיד שהארץ תהא מלאה דעה את ה', ואז יפסקו כמותם. לכן ב"ה מביטים על כיום, ולכן צריך ליתגדל בתורה על אף הקשיים, ולעלות ע"י מוסיפים בקודש. לעומתם ב"ש מסתכלים על הלעתיד, שהעולם כולו יתקדש ויתגלה רוח ה' וכל הגוים יעלו להר בית ה', לכן זה חל בצורה של כח גדול שנילחם בטומאה, ולאט יורד כח הטומאה ולכן צריך פחות לילחם איתו, וכך יורד במשך הזמן, וזהו גם כפרי החג, שקשור לחיבור של האומות לקדושה (וכן סוכות זה כעין לעתיד, שהשכינה תהיה שלמה בעולם, כמו שיושבים בסוכות תחת השכינה). וניראה אולי שלכן יש הבדל בין האשכנזים לספרדים בביצוע מצוות הדלקת נרות בצורת מהדרין מן המהדרין. שאצל האשכנזים צורת הפסיקה היא ע"פ חוזק הטענה, שמכריע ע"פ מי שטענתו חזקה, וכן מדגישים את כח הפלפול. ואילו אצל הספרדים פוסקים ע"פ יחס של רוב הדעות. לכן אצל האשכנזים שמדגישים את כוחו של כל אחד, לכן כל אחד מבני הבית מדליק לעצמו, שמבטא את קשרו לתורה. ואילו אצל הספרדים יש חשיבות גדולה לרבים בתורה, ולכן מבטאים זאת ע"פ ראש משפחה שמדליק לכל בני ביתו. ונשים אמנם מחוייבות במצוות הדלקת נרות, כיון שקיום מצוות התורה קיים גם אצלם, אולם נהגו שהן יוצאות ידי חובה בהדלקה של הבעל או האבא, כיון שמצוות תלמוד תורה חלה על הזכרים, ולכן ראוי שהם ידליקו, והנשים יצאו איתם שהן עוזרות להם בחינוך לתורה ומצוות "שמע בני מוסר אביך ואל תטש תורת אמך" (משלי א,ח). וניראה שמצוות הדלקת נרות היא 'מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק' (שבת כא,ב) שמעבר לכך שאז יש פרסום הנס, יש בכך רמז על לימוד התורה, שזמן הלילה שאז לא עובדים הוא זמן עיקרי ללימוד תורה, ובפרט התושב"ע זמנה העיקרי בלילה (שאם התורה היתה נישכת זה התושב"ע כי תורה שבכתב כתובה וקיימת), ולכן מדליקים מהשקיעה, שמתחיל הערב עד שתכלה רגל שחוזרת מהשוק, לומר שכל החוזרים לביתם שילכו ללמוד ולהאיר באור תורה את כל העולם, הפוך מהחושך היווני.