"וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם. ויאמר ישראל אל יוסף הלוא אחיך רעים בשכם לכה ואשלחך אליהם ויאמר לו הנני. ויאמר לו לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשבני דבר וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה. וימצאהו איש והנה תעה בשדה וישאלהו האיש לאמר מה תבקש. ויאמר את אחי אנכי מבקש הגידה נא לי איפה הם רעים. ויאמר האיש נסעו מזה כי שמעתי אמרים נלכה דתינה וילך יוסף אחר אחיו וימצאם בדתן" (בראשית לז, יב- יז). '"וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת וְגוֹ'" נקוד על את, לומר שלא הלכו אלא לרעות את עצמן' (ב"ר פד,יג). ובאדר"נ (לד): "וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם", נקוד על את, מלמד שלא לרעות הצאן הלכו אלא לאכול ולשתות ולהתפתות'. מניין לדרוש כך? מה הרמז בניקוד על ה"את"?- הת"ת על הפס' מסביר שאין ההוכחה מכאן, אלא מההמשך שלמדו על "שמעתי אומרים נלכה דתינה" שהכוונה 'לבקש לך נכלי דתות שימיתוך בהם' שמשמע שהיה קשה להם להגיע לדעה אחת, ולכן הלכו לאכל ולשתות וכך להתפתות למעשה הזה. אולם ניראה שלמדו כב"ר, שה"את" בא לכוון אליהם, כרמז שלא הלכו "לרעות את צאן אביהם", כפשוטו שהכוונה שרעו את הצאן, אלא את עצמם, שהם כעין צאנו של יעקב. או כעין "את" שבתורה שמרבה דבר נוסף, שכאן בא לרבות שהלכו לרעות גם את עצמם. ומימלא כמו שהצאן שהולך לרעות הוא אוכל ושותה שם, ומתפתה (שמזדווגים הצאן), כך גם הם מתפתים, שאצלם הפיתוי זהו להורגו. וניראה שיעקב חשש מדבר שכזה (כיון שידע את שנאתם) ולכן אומר "את שלום אחיך ואת שלום הצאן" ולא "את שלום אחיך ושלום הצאן", שהוסיף "את" לרמז על מעשיהם. ולכן שלחו מחברון: '"וישלחהו מעמק חברון" א"ר חנינא בר פפא: בעצה עמוקה של אותו צדיק שקבור בחברון, דכתיב (בראשית טו, יג) "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך"' (סוטה יא,א). בפשטות זה נאמר בתורה כדי לרמז על שמכאן התחיל הגלגול ל"גר יהיה זרעך" - גלות מצרים. אולם אולי גם בא לרמז שיעקב שלחו משם, כי אולי ראה ברוה"ק שכאן מתגלגל ההתחלה של זה, וכן חשש שהאחים יהרגוהו, ולכן שלחו מחברון כדי שזכות אברהם תהיה בעזרו. ולכן הסיפור סמוך ל"ואביו שמר את הדבר" (יא) 'היה ממתין ומצפה מתי יבא' (רש"י) שידע שדרך שנאתם של האחים, שזהו "ויקנאו בו אחיו", יצא שיוסף יעלה, ולכן חיכה לראות מתי יקרה. ולכן כששלחו חשש שיכולים לנסות לרוצחו, וזה קשור לירידה לגלות שקשורה למלכות יוסף, שיעקב מפרש את החלום "הבוא נבוא" וגו' (י) ולא אומר רק "אני ואמך" וגו', שבזה אומר שישתחוו לו, אלא פותח שיבואו, סימן שפרש את החלום שקשור לגלות. שלא ידע בדיוק מה יהיה אבל ידע שהכל קשור זה בזה (שכאן זה לפני שהאחים עשו חרם שלא לגלות מה עשו, שמאז רוה"ק של יעקב ניסתרה מזה), ולכן חשש שאולי יהרג תוך כדי עליה למלכות וכדו', ולכן שלחו עם קשר לזכות אברהם. אולי זהו 'תנא משום ר' יוסי: מקום מזומן לפורענות: בשכם עינו את דינה, בשכם מכרו אחיו את יוסף, בשכם נחלקה מלכות בית דוד' (סנהדרין קב,א) שבפשטות זה דוגמה למקום פורענות. אולם אולי גם בא לרמז שאחרי שעינו את דינה היה על יעקב לחשוש משכם, ומימלא יצא שכששלחו לשכם הוא חשש. וע"פ זה יצא שנאמר "וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה", שכיון ששלחו שיבוא לשכם, הוא שלחו מחברון, בקשר לאברהם, בשל חששו מהתוצאות של הקשר לשכם. (וע"פ זה אולי גם "הלוא אחיך רועים בשכם" ששכם זה מקום רע, ומימלא רועים שם את עצמם..). והנה הגמ' שאומרת שמכרו את יוסף בשכם, לכאורה אינה נכונה, כיון שמכרוהו מדותן?- לכן פרש"י: 'בשכם מכרו אחיו את יוסף - כדכתיב "הלא אחיך רועים בשכם", ודותן דכתיב בקרא היינו כפר הסמוך לשכם, ונקראת על שם שכם. אי נמי: כמדרשו שהיו דנין עליו להרגו'. הת"ת על הפס' ("ויבא שכמה") אומר 'וניראה עיקר כפירושו השני, משום דקשה לומר כפירוש הראשון דכפר הוא, שהרי מצינו מפורש במלכים ב' "ויוגד לו לאמר הנה בדתן ויבאו ויקיפו על העיר" הרי מפורש דעיר היא ולא כפר, וצ"ע'. ולכאורה ניראה דווקא כפרוש הראשון, כיון שהוא הפשט, וכן רש"י על הפס' אומר: '"נסעו מזה" - (תנחומא) הסיעו עצמן מן האחוה. "נלכה דתינה" - לבקש לך נכלי דתות שימיתוך בהם. ולפי פשוטו שם מקום הוא, ואין מקרא יוצא מדי פשוטו' (פס' יז), הרי שרש"י עצמו מעמיד שזהו העיקר. ומה שמקשה הת"ת, אינה קושיא, כיון שהפס' הוא במלכים, ויש מאות שנים בין זמנם של יוסף ואחיו, לבין הנאמר במלכים ב' לגבי אלישע, כך שאפשר שבנתים הכפר גדל ונעשה לעיר. עוד אפשר שמה שנאמר 'בשכם מכרו אחיו את יוסף' הכוונה ש'מקום המוכן לפורענות' הוא 'בשכם' שבהקשרו.., לא שמכרוהו שם, אלא בעקבות הגעתו של יוסף לשכם ניגרם שאחיו מכרוהו בדותן, מימלא לכן שכם זהו מקום המוכן לפורענות. ורש"י ודאי הפשט.