פרעה שלח שני שרים לכלא, ואחר זמן מה הוא תלה אחד מהם. הרבה שאלות מתעוררות: למה שני שרים ביחד? למה פרעה תלה רק אחד מהם? מה היתה הבעיה של פרעה?

יוסף הבין שפרעה לא יודע מי מהשנים חטא וחייב בעונש מוות, לכן הוא שלח אותם לכלא – דילמת האסיר.

חז"ל הסבירו ששר המשקים חטא בזה שהיה זבוב בכוסו של פרעה, ושר האופים חטא בזה שהיתה אבן בלחמו של פרעה. האבן מראה על רשלנות בניפוי ובלישה, וזבוב יכול לטבוע בכוס כאשר הכוס היתה ברשותו של פרעה. בנוסף, האבן גרמה כאב לפרעה, והזבוב לפחות עבר חיטוי ביין ולא יכול לגרום נזק. ולכן היה צפוי ששר האופים יומת ושר המשקים יחזור לתפקידו. ההסבר של חז"ל הוא נחמד, אבל למה פרעה חיכה ולא תלה את שר האופים מיד, והרשה לאדם הצפוי לתליה להגיש לו אוכל. לא סביר, שבמקרה, באותה ארוחה, גם אבן וגם זבוב, שני מאורעות עצמאיים, בעלי סיכויים אפסים, יקרו.

וריאציה למשפט שלמה

שני השרים נשלחו לכלא ביחד, ככתוב: "וַיִּקְצֹף פַּרְעֹה, עַל שְׁנֵי סָרִיסָיו, עַל שַׂר הַמַּשְׁקִים וְעַל שַׂר הָאוֹפִים" (בראשית מ ב), ושר הטבחים ציווה על יוסף לשרת אותם בכבוד זהה (בראשית מ ד). 

סביר שהשרים עשו ביחד עבירה אחת שהרגיזה את פרעה ושמגיע עונש מוות לחוטא. לדוגמא, הם איחרו, או הם הצדיעו לפרעה בצורה חדשה ושונה, והם לא זכרו מי המציא את הרעיון הזה. נראה שפרעה לא ידע מי האשם העיקרי. פרעה לא רצה לאבד את הכישרונות שלהם. פרעה לא רצה לחקור (בעינויים) כי לא זאת הדרך לקבל תשובת אמת.[1] פרעה חשב שאחד מהשרים היה המנהיג והשני היה חלש אופי שהלך בעקבותיו. אבל פרעה לא ידע איך לגלות מי הוא השר הדומיננטי. פרעה רצה לתת להם זמן לדאוג ולפחד ביחד בכלא. השרים לא נשברו ולא הלשינו אחד על השני. יוסף בנתיים גילה מי מהשרים הוא המנהיג האשם

איך יוסף גילה מי הוא האיש הדומיננטי בין שר האופים ושר המשקים

בכלא השרים חלמו חלום שהראה את מחשבותיהם. יוסף פגש את השרים וראה ששניהם זועפים (בראשית מ ו). יוסף בקש שהם יספרו לו את החלום, ושר המשקים התנדב לדבר ראשון. יוסף הקשיב לחלומו של שר המשקים וראה בזה חלום טוב, הן בסוף החלום פרעה מקבל את כוס היין מידו של שר המשקים (בראשית מ יא). מתעוררת השאלה למה שר המשקים חשב שחלומו רע. יוסף הבין שהאיש הדומיננטי היה שר האופים. שר האופים חשד שחלומו שלו הוא רע (בראשית מ טז), והוא גרם ששר המשקים יחשוב שגם חלומו של שר המשקים הוא רע. יוסף הבין ששר האופים הוא המנהיג שגרם ששר המשקים יצטרף עליו לעבירה.

וכך היה. ליום הולדת, פרעה ערך משתה מפואר לכל עבדיו (בראשית מ כ). פרעה קרא לשרים מהכלא לשרת אותו בתפקידם כי הוא היה צריך אותם, ככתוב: "וַיִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ שַׂר הַמַּשְׁקִים, וְאֶת רֹאשׁ שַׂר הָאֹפִים בְּתוֹךְ עֲבָדָיו" (בראשית מ כ). פרעה וכולם ראו ששר המשקים נראה שלו ובטוח והשתיה היתה מעולה, ושר האופים נראה מדוכא ועצוב ועוגותיו נכשלו (ונזרקו לציפורים). פרעה החזיר את שר המשקים לתפקידו, והבין ששר האופים איבד את יכולתו והראה את אשמתו, ולכן הוא תלה אותו. 

שנתיים פרעה חשב איך זה קרה ששר האופים הראה את פחדו ושר המשקים היה שמח, וזה איפשר לו לפתור את הפשע בצדק, ולהראות את כוחו וחוכמתו לאנשיו. עכשו פרעה הבין שיוסף הבין את מחשבותיו, ניתק את התלות הנפשית בין השרים, וגרם שהאמת תצא לאור. לכן הוא האמין שיוסף יצליח לפתור את חלומותיו עוד לפני שיוסף בא לפניו.[2] פרעה הבין שהחלומות של השרים, כפי שיוסף פתר, קיימו את עצמם, כדברי שר המשקים: "אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ, חָלָמְנוּ" (בראשית מא יא).

ניחוש בהנחיית אלוהים

אפשרי שאלוהים הנחה את יוסף. הסיכויים לפתרון מקרי היו נמוכים מאוד. פרעה היה יכול: (1) להרוג את השר ואת משפחתו, (2) להרוג רק את השר בתליה או (3) בצורה אחרת, (4)להשיב את השר לכלא, (5) לפטר את השר למשפחתו, (6) להגלות את השר (7) להשיב את השר לתפקיד זותר, (8) לתת לשר תפקיד אחר, (9) להשיב את השר לכנו. מכל האפשרויות האלה,שלכולם יש סיכויי דומה (1:9), פרעה עשה רק מה שיוסף פתר (1:81).

כאשר שר המשקים סיפר שהעבד העברי צפה שכך יקרה, שר המשקים עצמו לא האמין לזה וסיפר את זה לפרעה בפליאה. גם פרעה לא הבין איך יוסף ניחש, בזמן שהוא עצמו, שלושה ימים לפני המשתה, לא חשב לתלות את שר האופים. לוא פרעה היה חושב להרוג את שר האופים לאחר המשתה, הוא לא היה מזמין אותו לשרת אותו במשתה ולהסתכן ששר האופים ירעיל אותו. מכאן פרעה חשב שאלוהים עוזר ליוסף.

[1] את בגתן ותרש חקרו (בעינויים), ואין בטחון שהם באמת היו אשמים בנסיון רצח המלך (אסתר ב כג), אלא אם מרדכי מילכד אותם והם, ללא עינויים, דיווחו והאשימו את מרדכי.
[2] כשם שמרדכי חשף את בגתן ותרש וזכה להרשם בספר דברי הימים של פרס ומדי, ובהמשך זכה לכבוד תהלוכה ומינוי למשנה למלך, כך גם יוסף העניק לפרעה פתרון מי היה אשם, זכה לפתור את חלומותיו של פרעה ונעשה משנה למלך