חז"ל נאבקו בבעיה מדוע רחל לא הקימה צעקות והסכימה שלאה תלקח למיטתו של יעקב. חז"ל אפילו הסבירו שרחל גילתה סוד ללאה,וכך כאשר יעקב שאל אודות הסוד לאה ידעה לענות ויעקב הוטעה.

הכתוב מדגיש מספר פעמים שיעקב אהב את רחל, ומיד בפגישתם הראשונה, יעקב נישק את רחל. יעקב בפרוש דרש את רחל והיה מוכן לעבוד בשבילה (בלבד) שבע שנים (בראשית כט יח).

אין ספק שיעקב אהב את רחל, ואין ספק שלבן ידע שיעקב אהב את רחל. אולם אין מילה אחת שמראה שרחל אהבה את יעקב, או שרחל ידעה שיעקב קונה אותה בשבע שנות עבודה. לא נאמר שיעקב הראה את אהבתו לרחל.

לפי חוקי הסכמים יעקב הציע לעבוד שבע שנים. עד שיעקב לא עבד שבע שנים מלאות, ליעקב לא היתה זכות לקבל את רחל. אסור היה ללבן וליעקב לספר לרחל אודות ההסכם או אפילו לרמוז לה, כי אם יעקב ימות, יחלה או יברח לפני היום האחרון, לא תהיה ליעקב זכות לקבל את רחל. אם יתפרסם שיעקב עובד כדי לרכוש את רחל ובסוף יעקב יכשל, עתידה של רחל היה נפגע ואחרים לא היו רוצים לשאת אותה.

יעקב ולבן הקפידו לשמור את ההסכם בסתר, ואפילו כאשר יעקב ביקש את אשתו כי הוא גמר את שבע שנות עבודתו, יעקב לא הזכיר את שמה של רחל. לבן ארגן משתה לכל אנשי המקום (בראשית כט כב), אבל לא נאמר שזאת היתה חתונה. משתה זה מסיבה גדולה וחשובה בה אוכלים ושותים. לוט הזמין את שני המלאכים למשתה בביתו (בראשית יט ג), אברהם עשה משתה גדול ביום הגמל יצחק (בראשית כא ח), יצחק עשה משתה לאבימלך מלך גרר ואנשיו (בראשית כו ל), ופרעה עשה משתה ליום הולדת (בראשית מ כ). אין הוכחה שמשתה זה רק מסיבת נשואין.

ניתן להבין שרחל לא ידעה שהיא מיועדת להנשא ליעקב בערב המשתה. גם לאה לא ידעה דבר, וכך הבנות לא התכוננו או הבינו שלבן אביהם לא מקיים את ההסכם עם יעקב. לאה הלכה בפקודת אביה ונשאה ליעקב. יעקב היה שיכור לאחר השתיה, והוא לא שאל את לאה דבר, ולא הקפיד לבדוק. יעקב לא היה מסוגל להאמין שלבן ישקר לו, בדיוק כמו שיצחק לא היה מסוגל להאמין שיעקב ישקר לו.

אין הוכחה שרחל רצתה להתחתן עם יעקב, או שהבינה שאביה נתן את לאה במקומה. למחרת בבוקר, יעקב התלונן שלבן שיקר לו ודרש את רחל. לבן הכריח את יעקב להסכים לעבוד עוד שבע שנים, ובתמורה להסכם החדש יעקב קיבל את רחל בערב השני. ליעקב לא היה הסכם כתוב כדי להביא לבית משפט, ולבן טען: "לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ, לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה" (בראשית כט כו). ליעקב לא היתה ברירה. יעקב לא היה יכול לגרש את לאה, כי אז הוא היה מסתכן שלבן לא יתן לו את רחל, ואז הוא יפר את פקודת אביו לשאת את בת לבן. הבנות הוכרחו להתחתן עם יעקב ולכן בהמשך הבנות אומרות ליעקב: "הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ כִּי מְכָרָנוּ" (בראשית לא טו).