אנחנו חושבים שכתוב שהיתה באר מכוסה באבן גדולה (בראשית כט ב), וסביבה ישבו שלושה רועים אשר לא היה בכוחם (בראשית כט ח) להזיז את האבן ולהשקות את הצאן עד שיבואו רועים נוספים, וכך קרה נס ליעקב והוא הוריד את האבן הכבדה לבדו.

למעשה:

יעקב חשב ששלושת הרועים יכלו להזיז את האבן, ולכן הוא אמר להם: "לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה; הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ" (בראשית כט ז).יעקב לא הציע לעזור להם, כלומר לדעתו של יעקב היה להם מספיק כוח להזיז את האבן ולהשקות את צאנם. סביר שרחל תמיד באה אחרונה, וסביר שהיא לא נהגה לעזור לרועים להזיז את האבן.

הכתוב מציין פעמיים שנדרש שיאספו 'כל' העדרים לפני שהרועים יזיזו את האבן וישקו את העדרים,כדברי הרועים: "לֹא נוּכַל עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל הָעֲדָרִים, וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקִינוּ הַצֹּאן" (בראשית כטח). לא נאמר כמה רועים היו דרושים. כל שנאמר היה "כָּל", כלומר אם 'כל' העדרים היו 20, אז הרועים היו מחכים לכל עשרים העדרים, ואם 'כל' העדרים היה עדר אחד, אז הרועה היחיד היה מזיז את האבן ומשקה את צאנו. הרועים לא יכלו להזיז את האבן לפני שבאו כל העדרים כי זה היה החוק, ולא בגלל שלא היה להם כוח להזיז את האבן.

החוק קבע שכאשר כל העדרים. שזכאים לשאוב מים מהבאר. יגיעו, אז הרועים יסירו את האבן, ישקו ביחד את כל הצאן, ישמרו שהרועים ישקו במידה מתאימה את הצאן, לא יבזבזו מים, לא ילכלכו את הבאר, ויוודאו שהם מכסים את הבאר כדי שלא תהינה טענות שאחד הרועים השאיר את הבאר לא מכוסה וגרם נזק לבאר ולמים.

כדי להזיז את האבן מפי הבאר הכתוב השתמש שלוש פעמים בפועל "גלל". אין תאור של פועל שונה כדי להזיז את האבן כמו: לדחוף, להרים, להפיל או לשאת. ניתן להבין שכדי להזיז את האבן היה צריך לגלגל אותה. מכאן שלאבן היתה צורה עגולה כשל גליל, לאחר שנים של שימוש, והאבן התגלגלה מעל פי הבאר לאורך של מסילה מאוזנת. לאחר השימוש, האבן הושבה למקומה והתגלגלה חזרה לאורך המסילה.

ליד הבאר ישבו שלושה רועים (בראשית כט ב). סביר שאם הם חיכו למספר רועות נוספות או רועים נוספים, רחל היפה היתה מתישבת במרחק מה מהבאר ומחכה לנערות אחרות ולרועים האחרונים, כדי לא להיות בחברת הנערים זמן רב לבד, ולהסתכן בצרות או בסיפורי רכילות. עצם העובדה שרחל הופיעה לאחר ששלושת הרועים כבר היו ליד הבאר מעידה שרחל היתה הרועה האחרונה, והיא לא חיכתה לרועים נוספים או רועות נוספות. רחל היתה בתו של לבן, שמהמשך נראה שהוא היה בעל בית, ואיש עשיר ומכובד. אפשרי שלבן היה בעל הבאר, הרועים היו רועיו, ושרחל היתה האחראית לבאר והיא ווידאה שהרועים פעלו כחוק.

יעקב הבין שרחל היא האחרונה, וכאשר היא תגיע, 'כל' העדרים יהיו ליד הבאר, וכך יעקב לא שבר את החוק כאשר הוא גלל את האבן העגולה ללא מאמץ גדול, והשקה את צאנה של רחל כדי להרשים אותה.