"וְהָיָה הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה, אֹתָהּ הֹוכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי" (בראשית כד, יד)

"וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת... וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ... וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ. וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי... וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב" (בראשית כד, טו-כ).

כשראה אליעזר את רבקה, ביקש ממנה שתיתן לו מים לשתות, ורבקה השיבה בחיוב ונתנה לו את מימיה, ואף הודיעה בטוב ליבה כי תביא מים גם לגמליו.

בפרשת זיווגם של יצחק ורבקה, כיצד בחר אליעזר ברבקה? הוא לא בחן את ידיעותיה ואמונתה - אליעזר בחן את רבקה במבחן קשה - האם טובת עין היא ויש בה חסד!

אברהם אבינו הוא עמוד החסד שעליו נשען בית ישראל. מאברהם אבינו, שוויתר על התגלות ד' אליו לטובת הכנסת אורחים, למדו חז"ל על חשיבות מצוות הכנסת אורחים, עד כדי שהם אמרו (שבת קכז, א): "אמר רב יהודה אמר רב: גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה", ורק אשה המסוגלת לרמה כה גבוהה של נדיבות לב, ראויה להיות אשה לבן אברהם. הסיבה הבלעדית לבחירתה של רבקה - הינה החסד!

החסד הוא המהות, תורה ללא חסד הן כמו: "נזם זהב באף חזיר". החסד הוא המפתח לחיי תורה, כי החסד הוא הפתיחות של האדם לזולתו. מי שאינו בעל חסד, עולמו אטום בתוך קונכייתו האנוכית. איש החסד רגיש לנעשה מחוץ לעצמו, פתוח לזולתו ולכל ההוויה, וממילא הוא פתוח לשמוע את דבר ד' המנסר בעולם.

"שלושה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים" (יבמות עט, א) - וכל מי שיש בו מידות אלו ראוי לידבק באומה זו.