פרשת לך לך, האם  ירידת אברהם למצרים הייתה עבירה?

מאת: אהובה קליין.

בפרשה זו  הכתוב מתחיל לתאר את ניסיונותיו של אברהם אבינו , אחד מהם  היה: הירידה למצרים בעקבות הרעב בכנען, כפי שהכתוב מתאר: "ויהי רעב בארץ וירד אברהם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב  בארץ: ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה ויאמר אל שרי  אשתו הנה- נא ידעתי כי אישה יפת מראה את: והיה כי  יראו  אותך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אותי ואותך יחיו : אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וחייתה נפשי בגללך": [בראשית י"ב,י-י"ד]

שאלות

א] מדוע רק במצרים אברהם מבחין ביופייה של שרה ?

ב] האם אברהם חטא בירידתו למצרים וביחסו לשרה?

תשובות

אברהם מבחין ביופייה של שרה.

רש"י מביא כמה הסברים:

 א] מדרש אגדה על פי חז"ל: עד שאברהם לא הגיע למצרים הוא לא שם לב ליופייה של שרה - וזאת מתוך צניעות ששררה ביניהם, אלא שעכשיו הבחין ביופייה - כפי שמבואר [תנחומא ה'] ראה אותה משתקפת במי הנהר. ולכן אמר לה: "הנה – נא ידעתי כי אישה יפת מראה את"

ב]  בטבעו של עולם - על ידי טורח הדרך מראהו של האדם מתבזה והיגיעה וטלטולי  הדרך  ניכרים על פניו, אך שרה  נשארה יפה ,  למרות  ההליכה והטרחה המרובה , לכן אמר לה אברהם כי  כעת יודע שהיא באמת יפה.

ג] פשוטו של מקרא: אמר אברהם לשרה: כעת הגיע השעה שיש לדאוג ליופייך כי אומנם ידעתי שאת יפה, אך כעת פה במצרים אנו באים בקרב אנשים  מכוערים והם לא הורגלו לראות אישה יפה ועל כן  זו  העת שעלינו לדאוג שלא יקרה לנו משהו רע.

רבינו  בחיי מביא גם את פירוש רש"י: כי למרות טורח הדרך - שרה נשארת ביופייה, אך הוא מוסיף את דעת רז"ל: שאברהם לא התבונן בשרה מעולם עד אותה שעה. כי אברהם בענוותנותו הגדולה – היה כורת ברית לעיניו, כפי שאמר איוב:"ברית כרתי לעיניי", הצדיקים כורתים ברית עם איבריהם שלא יגרמו להם להינזק -  בדומה לכך שאדם כורת ברית עם אויביו למען לא יזיקו לו.

 האם אברהם חטא?.

 רבינו בחיי  מביא את דעת הרמב"ן- שאכן אברהם חטא בשוגג : כאשר אמר לשרה: "אמרי נא אחותי את" ובעקבות זאת באה גלות  מצרים, ועצם העניין שאברהם הביא את שרה  הצדיקה במכשול של עוון וכל זה מהחשש שאם ידעו שהיא אשתו יהרגוהו ,הרי כאן הוא נכשל בביטחונו בה' שהרי היה צריך לבטוח בקב"ה שיציל אותו ואת אשתו והחטא הנוסף שחטא- שהוא ירד למצרים בעקבות הרעב בארץ- וזאת למרות שהקב"ה שלח אותו לארץ כנען !

אברהם היה צריך לבטוח בה' שיציל אותו מהמוות כתוצאה מהרעב. בעקבות עוון זה  נגזר על זרעו - גלות מצרים כי במקום החטא שם מתרחש גם העונש.

על   פי דעת רז"ל: גלות מצרים היא תוצאה של דברי אברהם לה': "במה אדע כי אירשנה" שנאמר במדרש – שהוא אמר: "במה אדע"? וה' אמר לו: "ידוע תדע", כאן ה' החשיב את דברי אברהם לחטא , וכתוצאה מכך נענשו ישראל בגלות מצרים .

הרב שמשון רפאל הירש :אינו רואה את מעשיו של אברהם בגדר חטא,

 א, אברהם עוזב את ארץ כנען בזמן הרעב ויורד מצרימה, מפני שאינו סומך על הנס , אלא עושה השתדלות כדי לספק את מזונו.

ב, בנוגע לכך שסיכן את אשתו במקום כמצרים ,אי אפשר היה להתחמק מסכנה זו ,עובדה שאברהם חזר על כך שנית כאשר ירד לארץ פלישתים וגם יצחק בנו נקט באותם אמצעים כאשר נקלע למצב של רעב ,כפי שהכתוב מתאר :"ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם וילך יצחק אל אבימלך מלך – פלישתים גררה" [בראשית כ"ו, א] וכל זה קרה למרות שאברהם היה יכול לבטוח בה' שיספק את מזונותיו בארץ כפי שהוריד מן לעם ישראל במדבר.

הרי אברהם שהוא בבחינת בשר ודם לא היה לו מישהו ששימש לו דוגמא כיצד לנהוג במקרים כאלה והכל למד מתוך ניסיונות באופן עצמאי . לכן לאברהם הייתה  הזכות להגיד: "אין סומכין על הנס"

בנוגע לעניין שרה, הרי במצרים באותה תקופה הייתה אווירה של פריצות ואישה פנויה הייתה  בטוחה יותר מאשר אישה נשואה, היות ואם  ואישה  הייתה נשואה- היה קיים חשש שיהרגו את בעלה ואותה ייקחו, בעוד שאישה פנויה המלווה על ידי אחיה- כדי להשיג אותה - היו צריכים לנהל משא ומתן עם האח ובינתיים מרוויחים זמן ובמקביל יכולה להופיע  הישועה.

אם כן , זו הברירה היחידה  שעמדה לאברהם והוא נהג כשורה, מצד אחד אמנם האמין בה' , אך מנגד הבין שיש לעשות השתדלות כדי להציל חיים.

לסיכום, לאור האמור לעיל, אברהם הועמד בניסיון הרעב בכנען , בנוגע לפתרון העניין – ישנם הסוברים –כדוגמת הרמב"ן ורבינו בחיי- שהוא חטא בשני דברים  ראשית, מעצם ירידתו למצרים ובכך אמונתו בה'  נפגמה – ולא הבין כי שלוחי מצווה אינם ניזוקים ובעקבות זאת הוא גרם לגלות מצרים כי במקום שנעשה החטא שם מתבצע גם העונש.

שנית , הוא סיכן את שרה אשתו במקום שאין יראת שמים.

מנגד רבי שמשון רפאל הירש סובר: כי  אברהם נקט בדרך נכונה בהיותו מאמין באלוקים . אך מנגד הבין כי עליו לעשות השתדלות ולא לסמוך על ניסים בלבד ואין לראות במעשי אברהם חטא.