רבקה אמרה ליעקב: "לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן, וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים" (בראשית כז ט). ברור לנו שרבקה בקשה בשר של גדי כי היא רצתה להכין מטעמי אוכל ליצחק שיהיו דומים לבשר האייל שעשו יביא מן הצייד. אבל רבקה בקשה גדי עזים, ולא טלה של כבשה. טלה לא התאים כי לטלה יש הרבה שער מטולטל, ולגדי היה שער חלק, רך ודליל כמו לאדם שעיר, כמו לעשו.

רבקה ידעה שהיא תשתמש בעורות הגדיים לכסות את ידיו וצוארו של יעקב עוד לפני שיעקב שאל: "הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר, וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק, אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ" (בראשית כז יב), כי רבקה מתעלמת מדברי יעקב ורק עונה: "אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי וְלֵךְ קַח לִי" (בראשית כז יג) ולא משנה או מוסיפה לפקודתה. יעקב מיד הבין מה פרוש המילה "טֹבִים" בדברי רבקה והבין שהמילה לא מתכוונת לאיכות הבשר, הן כל הגדיים הם בעלי בשר טוב

רבקה הכירה את יצחק וידעה שהוא יחשוד וינסה לוודא שהאיש לפניו הוא עשו על ידי מישוש והרחה. רבקה לא חשבה שיצחק במיטתו ינסה לגעת ברגליו של האיש לפניו.[1] רבקה היתה צריכה לכסות את ידיו של יעקב וצוארו, במקומות שעשו היה שעיר, בעור רך וטרי כמו עור אדם, שיהיה מהודק לגופו של יעקב, שיתחמם לטפרטורה של יעקב ולא יהיה כעור קר ומת, ושלא יהיו בו תפרים או ליפופים שאדם עיוור ירגיש במגע. השערות היו צריכות להיות עדינות וקצרות כשערות אדם שעיר, והשער על שני הידיים חייב להיות זהה למגע. סביר שתפירת העור או ליפופים של רצועת עור יצרו מצב שיצחק היה עלול לזהות את התרמית.

סביר ששחטו את הגדיים, הסירו מהגדיים את הראש והפרסות, ניפחו את עורם כדי להפריד בין העור לבשר, ועשו חתך לכל היקפו של בטנם. אחזו כל גדי ברגליו האחוריות והפשילו את עורו מהחלק העליון של גופו, כגופיה. רבקה שטפה, נקתה ויבשה את העור, וכאשר האוכל ליצחק היה מוכן, יעקב לבש את העור כחולצת טריקו עם שרוולים וצווארון גבוה. עור הגדי נמתח ונצמד לגופו של יעקב, ותוך זמן קצר העור התחמם לחום הגוף של יעקב, והיה כחלק מיעקב שכיסה את ידיו, צוארו וגופו העליון. עובי העור הגדיל את ממדיו של יעקב הקטן. אפילו אם יצחק היה מכניס יד מתחת לחולצה של יעקב הוא היה מרגיש בעור הגדי השעיר.[2]

רבקה בקשה שני גדיים כדי שיהיה לה הרבה בשר, במידה ויצחק יזמין את כל המשפחה להיות נוכחים בזמן ברכתו. ובנוסף, היא רצתה שתי חולצות במקרה שאחת תקרע בזמן שיעקב ילבש אותה, או שיעקב לבש את שני העורות כדי להיות יותר רחב וחזק בזרועותיו.[3] 

ניתן להבין שכשרבקה אמרה גדיי עיזים 'טובים', היא התכוונה לגדי שיהיה בגודלו כיעקב, ויתאים לספק חולצת עור מתאימה. לכן ניתן להבין שיעקב היה איש קטן ממדים והוא חיפש גדי מתאים לגודל שלו וששערו עדיין רך. לכן נאמר שרבקה הלבישה את יעקב (בראשית כז טז) ולא נאמר שהיא עטפה, או תפרה או ליפפה את העור על יעקב.

[1] ניתן להניח שעשו ויעקב היו מסופרים בצורה דומה והיה להם שפם וזקן דומה.
[2] לפי סדר הפסוקים יעקב לבש את בגדי הילדות של עשו ורק אחר כך רבקה הלבישה אותו בעור, אבל כידוע, אין מוקדם ומאוחר בתורה וסדר הפסוקים אינו מחייב.
[3] עובי של עור הוא כ-5 מילימטר, וכך שני העורות הוסיפו כ 2 סנטימטר לעובי ידו של יעקב..