"ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך, ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה" (בראשית יב,א-ב). 'רבי לוי בר חויית ורבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא אמרו: שלשה גדולות וארבע ברכות כתיב כאן, בישרו שהן שלש אבות וארבע אמהות. אמר רבי חייא: לפי שהדרך מגרמת לשלשה דברים: ממעטת פריה ורביה, וממעטת את היציאה וממעטת את השם. ממעטת פריה ורביה - "ואעשך לגוי גדול", ממעטת את היציאה – "ואברכך", ממעטת את השם - "ואגדלה שמך"' (בראשית רבה לט,יא). ניראה ששתי הדרשות הם בעצם אחת, ששלושת האבות קשורים לגילוי מהותי של כל ברכה, שאמנם נאמרו לאברהם, והתקיימו בו, אבל גם מכוונים לגילוי בכל אחד מהאבות. שגידול השם נעשה אצל אברהם במיוחד, שאמרו לו בני חת: "שמענו אדני נשיא אלקים אתה בתוכנו" (בראשית כג,ו). ברכה בממון נעשה במיוחד אצל יצחק, כיון שעשקו אותו בבארות, שגזלוהו כמה פעמים, עד שלבסוף "ויעתק משם ויחפר באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחבות ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ" (כו,כב), שאע"פ שגזלוהו כמה פעמים הוא הצליח למצוא עוד ועוד. וכן נאמר בו: “ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו ה'. ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד. ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבדה רבה ויקנאו אתו פלשתים" (כו,יב-יד) שהיה לו כ"ך הרבה עד שקינאו בו, ועד שלבסוף "ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד" (טז). וריבוי בפריה ורביה היה אצל יעקב שנולדו לו 13 ילדים (כולל דינה). מימלא לכן מה שבישרו שהם שלושת אבות, יש בזה גם את העניין של שלושת הדברים שיחולו בו. והנה יש גם את "והיה ברכה" שזהו: '"והיה ברכה" - הברכות נתונות בידך, עד עכשיו היו בידי, ברכתי לאדם ונח, ומעכשיו אתה תברך את אשר תחפוץ (ב"ר). ד"א: ואעשך לגוי גדול זהו שאומרים אלקי אברהם, ואברכך זהו שאומרים אלקי יצחק, ואגדלה שמך זהו שאומרים אלקי יעקב. יכול יהיו חותמין בכולן? ת"ל: והיה ברכה, בך חותמין ולא בהם' (רש"י). ניראה שזה כנגד הדבר הרביעי שבא עם האבות, שזהו א"י: 'ולמה הוא מזכיר זכות אבות ומזכיר זכות הארץ עמהם? אמר ר"ל: משל למלך שהיה לו שלשה בנים ושפחה אחת משלו מגדלתן, כל זמן שהיה המלך שואל שלום בניו היה אומר שאלו לי בשלום המגדלת, כך כל זמן שהקדוש ברוך הוא מזכיר אבות מזכיר הארץ עמהם, הה"ד "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וגו' וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר"' (ויקרא רבה לו,ה). וכמו שמסביר המהר"ל 'מה שאמר ושפחה אחת מגדלתן, כי מעלת האבות דווקא מצד הארץ, כי אם לא היתה הארץ, לא הגיעו האבות אל הקדושה העליונה, ולכן הארץ מגדלתן. ומזה תדע כי הארץ שייכת לאבות, והאבות אל הארץ ביותר. ולפיכך, כאשר מזכיר זכות שלושה אבות, מזכיר גם כן עימהם הארץ, שהם עניין אחד' (דרך חיים ה,ט). ניראה שזה רמוז גם כאן, שלכן מרומז (במדרש) שיש ארבע ברכות כנגד ארבע אמהות, לומר שיש חיבור גם של ארבע כעין אבות, שמתגלה ע"י אמהות (שדומה לאבות), וזהו א"י שהיא מגדלת את האבות, כמו אותה שפחה (שאותה שפחה מזכירה את האמהות שמגדלות). וניראה שזה מרומז בדברי הגמ': 'וא"ר יצחק: ד' דברים מקרעין גזר דינו של אדם, אלו הן: צדקה, צעקה, שינוי השם, ושינוי מעשה... וי"א אף שינוי מקום, דכתיב "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך" והדר "ואעשך לגוי גדול". ואידך: ההוא זכותא דא"י הוא דאהניא ליה' (ר"ה טז,ב) שא"י היא המקור לכל הטובות, שנאמרו כאן, וכמו שפרש"י: "לך לך" - להנאתך ולטובתך ושם אעשך לגוי גדול' וכו' (יב,א). שא"י היא הגורמת לכל הטובות, מימלא גם הברכה ניתנה לאברהם ע"י זכות א"י. וזה בפרט כח א"י, שבא"י יש קדושה וגילוי שכינה במיוחד, ולכן במיוחד דרך כאן ראוי לברך.. ואולי לכן בגמ' מובא מיד 'וא"ר יצחק: חייב אדם להקביל פני רבו ברגל, שנאמר (מלכים ב, ד, כג) "מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת"' וכו'. (שמעבר לפשטות שזהו דברי ר"י כמו שמקודם נאמרו דברים בשם ר"י) ניראה שבאו לרמז על העקרון של הברכה שקשורה לא"י, ולכן מיד אחרי שאמרו מטעם א"י, הביאו את דברי ר"י על השונמית, שהלכה לאלישע ואמרה לו על בנה שמת, והרי אותו קיבלה בברכה מיוחדת ממנו. וזה בעקבות שעשתה לו מקום לינה בהיותו עובר בארץ, כך שמזכיר את הברכה והקשר לא"י והליכתו של אברהם. ואולי לכן למדו שמברכים 'אלקי אברהם' וכו' שלכל אב היתה לו מעלה מיוחדת בחיבורו לה', אבל חותמים באברהם, כיון שבו ניזכר רמז לכולם כמו שאמרנו, שהוא היסוד להם, בהיותו הניבחר שהלך לא”י וזכה בברכות האלו, והם המשך הבחירה, כהמשך כוחו, ולכן הוא כראש, ולכן מסיימים בו. ועוד שהוא בא לא"י, והובטחה לו, ובהמשך הובטח לאבות כברור ממנו (בין בניו) וא"י מגדלתם לחיבורם המעולה לה', לכן בהזכרת הקשר בין האבות לה', אברהם הוא הראש.