אם הפשט - שאנו מבקשים שהקב"ה יעשה בעצמו צדקה וחסד עימנו

אז הדרש - שאת החסד והצדקה - יעשה באמצעותנו. שנהיה אנו אותם שעושים צדקה וחסד עם הזולת ועל-ידי-זה נהיה ראויים לישועה / או שעל-ידי-זה בדיוק (דייקא) תתהווה הישועה כי הרי אף אלו העמודים עליהם מושתת העולם.

והטעם שעלינו לבקש זאת מהקב"ה ולא "פשוט" לעשות זאת "בעצמנו" נעוץ בהיותו "ריבון כל המעשים" לכן כדי שתהיה לנו "סיעתא דשמיא" במעשינו עלינו לעשות את כל שביכולתנו - בטרם נפתח במלאכת העשיה - לרצות לעשות טוב, ולבטא את רצונותינו הטובים בתפילה, כי הרי אין כוחנו אלא בפינו.