"בסכת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכת, למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' אלקיכם" (ויקרא כג,מב-מג). לכאורה במדבר ה' עשה לנו כמה ניסים, שכן גם נתן את המן והבאר. אם כן למה דווקא הסוכה היא שאותה אנחנו מזכירים?- והנה אם הסוכות הוא כנגד זמן הכניסה לארץ, כדברי הרוקח: 'ויש מפרשים כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען אז ישבו ישראל בסוכות' וכו' (ריט), אז מובן שלא שייך לציין את המן והבאר שהפסיקו בכניסה לארץ, ורק הסוכות נישארו. אולם זה הכל דווקא אם הסוכות זה כנגד סוכות ממש, ולא כנגד ענני הכבוד, שהרי בכניסה לארץ לא היו עוד ענני הכבוד. שזה מחלוקת: 'דתניא: "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" ענני כבוד היו, דברי ר' אליעזר. ר"ע אומר: סוכות ממש עשו להם' (סוכה יא,ב) שלר"ע אפשר להעמיד כרוקח, אבל לר"א לא היו שם ענני כבוד?- אלא שאולי אפשר שאמנם בא"י לא היו ענני הכבוד, אולם א"י היא קדושה ודבוקה בשכינה, ולכן כעין שיש בה ענני הכבוד, כמו שהסוכה נחשבת תחת ענני הכבוד, ולכן כשכבשו את סיחון ועוג אז היו ענני הכבוד ממש, ובהמשך בכיבוש א"י נחשב כעין המשך לזה, כאילו עדיין תחת ענני הכבוד. ואולי אפשר שהמן והבאר באו עם תלונות בנ"י (שאין מים ואוכל) ואילו על הסוכות לא התלוננו, ולכן ראוי להזכיר דווקא את הסוכות, ובזה מיוצג גם כעין כל השאר שהיו אותו זמן. ואולי אפשר שלא באים בסוכות לומר רק על זה שנעשו לנו ניסים, אלא זה בא לבטא את חיבורנו לקב"ה ע"י ענני הכבוד, שהיינו מחוברים לשכינה, שכך אנו באים לומר בכל שנה שאנו כעין ממשיכים את הדבר הזה ודבקים בשכינה. ואף ניראה שאין מחלוקת עקרונית בין ר"א ור"ע שהיו סוכות ממש, וע"י מעשי בנ"י ה' השלים את מעשיהם והוסיף ענני כבוד. ולכן אנו בכל שנה כשמקימים את הסוכות שלנו, אנו עושים כעין המעשה במדבר, וה' פורס עלינו את שכינתו כהמשך למעשינו כמו שם, וזה לא שייך בבאר ובמן, שאינם כיום, וגם לא נעשה בעקבות מעשינו. ובכלל כל עניין הסוכה הוא להחשיב כמו עולם שכולו קודש (לכן שבוע), שאנו מסובבים בקדושה, ודבר זה לא שייך במן ובבאר. ועוד מובא: 'היה ר' שמעון בן יוחאי אומר: לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן. הא כיצד? היה יושב ודורש, ולא היה יודע מהיכן אוכל ושותה, ומהיכן היה לובש ומתכסה. הא לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן' (מכילתא שמות טז,ד). מימלא המן והבאר ('אוכל ושותה') נחשב במיוחד לדור ההוא, כמעלה מיוחדת לצורך ספיגת התורה בהם, ואין את זה בשאר הדורות, לכן לא עושים כנגד זה, אלא רק את הסוכה, כמו שהם בנו סוכות, וגם אנו עושים, וה' פורס עלינו שכינתו בכל דור כמותם. עוד ניראה שיש בסוכות טעם מיוחד: 'אמר רבי אליעזר בר מרוס: למה אנו עושין סוכה אחר יום הכפורים? לומר לך שכן אתה מוצא בראש השנה יושב הקב"ה בדין על באי העולם, וביום הכפורים הוא חותם את הדין. שמא יצא דינן של ישראל לִגְלוֹת, ועל ידי כן עושין סוכה וגולין מבתיהן לסוכה, והקב"ה מעלה עליהן כאלו גלו לבבל' וכו' (ילקו"ש רמז תרנג), מימלא יש טעם מיוחד דווקא בסוכה, מטעם כיציאה לגלות, כעין הליכת בנ"י במדבר (כעין גלות מחוץ לארצם). עוד ניראה שיש בזה עניין גדול, שבאים להראות את מעלת בנ"י, שלכן ה' בחר בנו ועשה לנו את כל הניסים. שמובא בגמ' (ע"ז ג,א) שלעתיד ה' יבדוק את הגוים במצוות סוכה והם יבעטו בה, ומסביר הרב קוק זצ"ל שזה מטעם שהם לא שייכים לעניין הזה של סוכה כיון שהוא הקדושה שמהטבע (ראה בדברי מרן פאר הדור הגר"ש גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המועדים' 'האוניברסליות של חג הסוכות'). מימלא לפי זה אולי יש עניין דווקא בסוכות, שהינו מסובבים בענני הכבוד, שזה מרמז ביותר על הקדושה כעין שמהטבע, שהכל סובב אותנו בקדושה. שזה מרמז על המעלה של בנ"י בקדושה (שזה מלמד על יעודנו) שלכן ראוי שייעשו לנו כל הניסים במדבר, ושנהיה דבוקים בשכינה. ובפשטות ניראה שכיון שהסוכות היו כל הזמן, ואילו השימוש בבאר ואכילת המן היו ע"פ הצורך (לאכילה ושתיה) אז לכן הסוכות הוא העיקר, ומרמז על כל השאר. ואף ניראה שכנגד הבאר יש ניסוך המים, וכנגד המן יש מצווה באכילת פת בלילה הראשון. ועוד ע"פ הפשטות הזכרון של הסוכות בא להזכיר את דבקותינו בה', ע"י שהיינו מחוברים לשכינה ע"י ענני הכבוד, שלזה (לדבקות בה') יצאנו ממצרים, וזהו "למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" שיציאת מצרים קשורה לישיבה בסוכה, וזה משום "אני ה' אלקיכם" שבא לצורך דבקות בה', שנהיה אנו עבדיו הדבוקים באלוקותו. ועוד בפשטות, סוכות הוא: "אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי באספכם את תבואת הארץ" וגו' (ויקרא כג,לט) שבא להזכירנו שכל אשר לנו הוא מה', ולכן זה ע"י הסוכה שהיא כבית, כ"הארץ", שמראים שהכל מה', כמו שהוכח במדבר.