"ויאמר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדר דר" (שמות יז,טז). '"ויאמר משה" - כי יד על כס י-ה, ידו של הקב"ה הורמה לישבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית. ומהו כס ולא נאמר כסא? ואף השם נחלק לחציו? נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו. וכשימחה שמו יהיה השם שלם והכסא שלם, שנאמר (תהלים ט) "האויב תמו חרבות לנצח" זהו עמלק, שכתוב בו (עמוס א) "ועברתו שמרה נצח". (תהלים שם) "וערים נתשת אבד זכרם המה" מהו אומר אחריו "וה' לעולם ישב" הרי השם שלם, "כונן למשפט כסאו" הרי כסאו שלם' (רש"י). השם י-ה מבטא חצי שם ה', כמו שמפרש"י. אולם אולי יש בזה עוד עניין, שהנה נאמר בגמ': '..כדדרש ר' יהודה בר ר' אילעאי: אלו שני עולמות שברא הקב"ה, אחד בה"י ואחד ביו"ד, ואיני יודע אם העולם הבא ביו"ד והעולם הזה בה"י, אם העולם הזה ביו"ד והעולם הבא בה"י. כשהוא אומר (בראשית ב, ד) "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" אל תקרי בהבראם אלא בה"י בראם, הוי אומר העולם הזה בה"י והעולם הבא ביו"ד' (מנחות כט,ב) הרי ששם "י-ה" הוא בריאת העולם והעוה"ב. והרי העוה"ב הוא בעקבות העוה"ז שאנו מתקנים אותו (אם זה עוה"ב הנשמות, הרי זה תשלום על מעשינו כאן. ואם זה העולם שלעתיד הרי זה נעשה ע"י תיקוננו בעולם) ולכן קשור לתיקון העולם. מימלא עמלק שבא לקלקל את תיקון העולם, לכן לעתיד כשהעולם יתוקן, ימחה עמלק מהעולם, ואז יהיה שם ה' שלם, ובנתיים יש צורך בתיקון שזהו שם "י-ה" שברא את שני העולמות, שאנו באים לתקן את העוה"ז להיות קדוש כעוה"ב (אם עולם הנשמות ואם העולם שלעתיד, שאז יקומו לתחיה, ולכן זה כעין המשך העוה"ב של הנשמות). וכיום יש כעין ניתוק בין העוה"ז שהוא בהסתר פנים, לבין העוה"ב, ולכן כעין ה' עשה את שמו חצי, רמז שיש שני חלקים שונים (וברא את העוה"ז באות אחת, ועוה"ב באות אחרת). ולעתיד הכל יהיה אחד, בלא הסתר, ולכן אז: 'א"ר נחמן בר יצחק: לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הזה נכתב ביו"ד ה"י ונקרא באל"ף דל"ת, אבל לעולם הבא כולו אחד, נקרא ביו"ד ה"י ונכתב ביו"ד ה"י' (פסחים נ,א) שאז אין כיסוי והסתר, אלא גילוי ה', ולכן נקרא כמו שנכתב בלא שינוי. לכן ניראה שאז יתגלה שהכל מה' ולכן לא יהיה כעין חילוק בין העוה"ז והעוה"ב, ולכן לא יהיה שם "י-ה" אלא שם הויה שלם. ניראה ששם הויה מרמז על השלמות הגמורה והמאוחדת, ולכן זהו "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" אטו האידנא לאו אחד הוא? אמר רבי אחא בר חנינא: לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הזה על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת, לעולם הבא כולו הטוב והמטיב. ושמו אחד, מאי אחד? אטו האידנא לאו שמו אחד הוא?' וכו' (ואז מביאים את דרשת ר"נ בר יצחק) [פסחים שם] שזהו ששמו יהיה אחד וקשור שהכל ניראה לטובה (שלכן אומרים על הכל הטוב והמטיב) כי אין הסתר. ניראה שזה ע"י שהכל מאוחד ולכן רואים איך הכל מתחבר לטובה. וזהו שמו אחד, ניראה ששם הויה הוא אחד, כיון שיש בו 'היה, הוה ויהיה' שהאות ו' ניקראת לפעמים בתורה כ-י' (לדוגמה שכתוב "הוא" וקוראים "היא"), וכך ה-ו נקראת גם כעין י', וכך יש: (י)- ה- י (האות ו')- ה (=היה) וכן, (י)- ה- ו- ה (=הוה), וגם 'י- ה- י (האות ו')- ה (=יהיה). שהכל כלול בשם ה', שהוא מעל הזמן והכל תלוי בו. וכך לעתיד שהעוה"ז יהפך לעוה"ב אז יהיה איחוד של הכל בקדושה, ולכן אז יתגלה שם הויה במקום שם "י-ה" שיש הבדל בין העולמות, וזה יהיה לעתיד כשהעולם יתוקן, וזה בא עם מחיית עמלק שהוא מקור כח לטומאה הגדולה בעולם. והנה גם אצל יהושע והמרגלים מצאנו שם זה: "ויקרא משה להושע בן נון יהושע" (במדבר יג,טז) 'התפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים' (רש"י. [ובמ"ר טז,ט]). שבא"י מתקנים את העולם, שכאן זהו מקום התורה והמצוות, ולכן המרגלים בריגולם נגד א"י זה נגד תיקון העולם, ולכן אמר לו משה ש"י-ה" יהיה בעזרו. (ושיא א"י זהו המקדש, ולכן בה יש חיבור בין העולמות, שקה"ק של מטה כנגד קה"ק של מעלה, שמחבר בניהם, ולכן בביהמק"ד היה הכה"ג אומר את שם ה' המפורש, כאיחוד העולמות). וניראה שבמיוחד נגד המרגלים יש צורך בשם "י-ה" שהעוה"ז שמנותק מהקדושה יש בו ערבוב בין טוב לרע, ויש צורך לתקן ולהפריד בניהם, וזהו מעלת א"י שיש גשמי קודש, שהכל לקדושה, שמפריד את הרע, והמרגלים לא יכלו לתפוס זאת, ולכן הביא לו שם "י-ה" שהופרד בין העולמות, שכך יבדיל בין קדושת א"י לערבוב ההבנה של המרגלים שערבבו קודש וחול, שחשבו על הקודש חול. וליהושע נתן בשם זה שיקלוט שיש חול ויש קודש ואין לערבבם, וא"י היא מקדשת החומר כעין לעתיד, וכך ינצל מעדת המרגלים. וניראה שם זה מרמז על התיקון שלנו את העולם (כדי שיהיה למעמד שלעתיד לבא) ולכן זה מרמז על עשרת הדברות (י) ועל חמשת חומשי תורה (ה) שהם הפירוט של הדברות, כשהעוה"ז הוא כנגד 'ה' שהעולם צריך להיות מתוקן בכל פרטיו הרבים, ואילו העוה"ב ב'י' כנגד הדברות שהם העניין בכללי, מעין שהמלאכים לא רצו לתת את התורה (שבת פח,א) והרי כמו שמשה הוכיח הרי ודאי שזה לעולם? אלא שהמלאכים ראו את הצד העקרוני הכללי, שזהו קדושה ושמות ה' ולכן ראוי שישאר למעלה, ולכן זהו כעין הדברות שהם הכללי (שתרי"ג רמוז בהם אבל לא מפורט). ועוד שבמתן תורה היינו כמלאכים ('דתניא, רבי יוסי אומר: לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן, שנאמר (תהלים פב, ו) "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם" חבלתם מעשיכם "אכן כאדם תמותון"'. ע"ז ה,א) ולכן בהקשר לדברות זהו כמלאכים, כעין עוה"ב בקדושה. ועוד, שהם עשרה כנגד שורש העולם, כנגד עשרת המאמרות, שהמאמרות בדין (בראשית א,א. רש"י), שמרמז על הראוי לעתיד, שהעולם כולו יהיה מתוקן (בלא חטא, שלא כעוה"ז שצריך להקדים את מידת הרחמים כדי לבראות את העוה"ז בשל החטאים) שזהו יעודו (ולכן השם הוא 'י-ה' שבא יחד עם העוה”ב, כי זהו יעודו) ולכן '..דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית א, לא) "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי" ה' יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו'. (שבת פח,א) שבלי היעוד לתקן ולהגיע לעוה"ב אין בו צד קיום. וכן ניראה שי' זה השלמות (עשר מרמז על שלמות) שזהו לעתיד שהעולם יהיה מתוקן, ואילו חציו זה 'ה' וזהו העוה"ז שיש בו טוב ורע (ולכן כחצי). [וכמובן יש את הסבר הגמ' לאותיות האלו, במנחות כט,ב. אלא שכאן רמזנו מצד בנ"י ותיקון העולם (ואף שם הדברים מרמזים על עשיית הטוב מול עשיית הרע, ראה שגמ')]. עוד ניראה שהשם 'י-ה' רומז לתיקון העולם בכך שהוא כנגד 12 השבטים ו-3 אבות שסה"כ זהו 15 כגימטריה של השם 'י-ה', שאנו מתקני העולם. וניראה שהמלאכים אומרים "קדוש קדוש קדוש" (ישעיהו ו,ג) ואנו מצידנו גם מקדשים את ה' בעולם, [וכאן זהו המעלה (שאדם גדול ממלאך)] ולכן האותיות הם 12 כנגד שבטי בנ"י, ומחולק לשלושה מילים כנגד שלושת אבות. אולי זה משום: 'חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת...  וישראל מזכירין את השם אחר שתי תיבות, שנאמר (דברים ו, ד) "שמע ישראל ה'" וגו', ומלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר ג' תיבות, כדכתיב (ישעיהו ו, ג) "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות". ואין מה"ש אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה, שנאמר (איוב לח, ז) "ברן יחד כוכבי בקר" והדר "ויריעו כל בני אלהים"' וכו' (חולין צא,ב), שאנו כמעליהם, ולכן הם אומרים אחרינו, כעין המשך מאיתנו, ולכן אפשר לרמוז עלינו, על תיקוננו את העולם. ולכן אומרים "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו" (ישעיהו ו,ג) שע"י הקדושה שאנו מקדשים את העולם הכל יהיה קדוש לה' "מלא כל הארץ כבודו" (בדגש על הארץ, שתלוי בתיקוננו), ואז יהיה שם הויה שלם, שהכל יהיה מאוחד בקדושה. וזה כמו "כי בי-ה ה' צור עולמים" (ישעיהו כו,ד) (שעליו דרשו במנחות [כט,ב] שרומז לשני העולמות שיצר) שה' יצר בשם "י-ה" את שני העולמות, אבל מטרתו לתקן את העולם שהכל יהיה בקדושה לעתיד, ולכן גם כאן מוזכר מיד שם הויה, כלעתיד שהכל יאוחד בקדושה, שלא כמו היום שיש הסתר ולכן מחולק בנתיים מהעוה"ב. והנה ניראה שגם בק"ש רומזים לזה, שק"ש נאמרה ע"י השבטים ליעקב: 'דאמר רשב"ל (בראשית מט, א) "ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם". ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין, ונסתלקה ממנו שכינה. אמר: שמא חס ושלום יש במטתי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, ואבי יצחק שיצא ממנו עשו? אמרו לו בניו: שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, אמרו כשם שאין בלבך אלא אחד, כך אין בלבנו אלא אחד' (פסחים נו,א). שזה נאמר בהקשר לרצון לגלות הקץ, כך שאולי נירמז גם כאן עניין הקץ בדבריהם (בעקבות דבריו), שהם שלמים לה', לתיקון העולם. שבק"ש יש 3 שמות ה', ובנוסף 11 אותיות של דבריהם, כעין שבאים להשלים את תיקון העולם שמתגלה בשלוש קדושות (קדוש קדוש קדוש), שאז יתווסף האותיות "ו-ה" שבשם הויה, שגימטריה זהו 11. וכן האותיות (כולל שם ה') בפס' ק”ש (דברים ו,ד) הם 25, ועם הפס' עצמו (עוד 1) יוצא 26 כגימטריה של שם הויה. שבאו לומר שהם כן ראוים לשמוע את זמן הקץ, כי קשורים לתיקון שיהיה לעתיד, שהם שלמים במעשיהם לתיקון העולם. וזה שבק"ש יש 11 אותיות בדבריהם (כ-חול) ועוד 3 שמות ה', והפס' עצמו (1) סה"כ 15 כמניין 'י-ה', שמתקנים את העולם עד  כחיבור העולמות, שהכל יהיה לקדושה. להבדיל מישמעאל ועשו שיצאו מקדושת אברהם ויצחק (שהאבות הם 3 המשלימים ל15) שהוא אינו חלק מזה, שלא כמוהם. וניראה שהעוה"ז הוא מעורבב טוב ורע ועלינו לברר את הרע מהטוב, והטוב מהרע, שאז ניזכה להגיע לקדושה שלעתיד לבא, ולכן דווקא עמלק הוא שיא הטומאה, כיון שהיה כעין ראוי לקדושה, בהיותו מצאצאי יצחק, ובמקום זה התחבר לטומאה, ולכן הוא הכי גרוע. ולכן עמלק הוא דווקא הבן של אליפז שהיה תלמיד יעקב (כידוע מחז”ל [לא יודע מה המקור בדיוק]. או שהיה בקירבה ליצחק ולכן היה קרוב לקדושה, כמו שמשמע ממעשיו שלא הרג את יעקב וכו' [רש"י. בראשית כט,יא]) שדווקא בקירבה לקדושה יכול ח"ו לפגום ביותר עד שמגיע לשיא הטומאה, עד שלכן הוא צריך להתבער מהעולם כדי שהעולם יהיה קדוש, שהעולם מטעה בין הטוב והרע, עד שנתקנו. ולכן היה חשוב כ"ך שהשבטים יאמרו ליעקב שאנו לא כמו ישמעאל ועשו, אלא אנו מקדשי העולם, המבררים את הרע מהטוב והטוב מהרע, עד תיקון העולם השלם. ואילו עמלק הוא היותו ההיפך מזה, לכן הוא תקף את בנ"י בדרך למתן תורה, שהוא הפך מהקדושה, שהוא "ולא ירא אלקים" (דברים כה,יח) [ואולי בפס' הזה יש 14 מילים, שיחד עם הפס' עצמו יוצא 15, שבא עמלק למנוע את תיקון העולם..]. וכן בפס' “ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידם" (שמות יז,ח) יש 26 אותיות, שבאו למנוע מה' שיתגלה בעולם בשלמות, בשם הויה שהוא גימטריה 26, ולכן יש למחותו ואז יהיה שם הויה שלם.